"בפרשת טלנסקי אין חדש תחת השמש", אומר פרופ' יורם שחר

"פרשת טלנסקי היתה דרך מצוינת לעם בישראל ללמוד כיצד מתנהל משפט פלילי", מסכם פרופ' יורם שחר, מבית הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה, עם סיום סבב חקירתו הנגדית של משה טלנסקי נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט ומזכירתו שולה זקן בחמשת הימים האחרונים.


פרופ' יורם שחר. "הטרגדיה היא שהמשפט לא מסוגל להגיע לחקר האמת"

זה לא משפט פומבי מדי בכלי התקשורת?

"יש משהו טבעי ומיוחד בהתעניינות של העם בהליכים המוקדמים במשפטו של ראש הממשלה אולמרט. בדיוק כמו שהעם מתעניין בפרשת דרעי, בפרשת אבו-חצירא, בפרשת ידלין ובפרשות קודמות אחרות. יש בכך עניין ציבורי ענק והעיתונות צריכה לספק אותו. בני האדם תמיד התעניינו במשפטיהם של אנשים מפורסמים. למעשה, אין שום דבר מיוחד בהתנהלות ההליך הפלילי. כמו בפרשת קצב ובפרשות קודמות אחרות, אנשים רוצים לקבל דברים נקיים ופשוטים, אך הם לא כאלה לא בחוק ולא בבית המשפט. מדובר בעניין מאוד מורכב ומסובך, ולא מדובר בעוד תכנית בידורית בטלוויזיה. ומי שמחפש בידור בכל הפרשיות, מאוד מתאכזב".

אינך מזהה שום דבר מיוחד בפרשת טלנסקי על פני פרשות חקירה קודמות של פוליטיקאים?

"בעיני, אין שום דבר מיוחד בפרשה, משום שפעם אחת הוא אמר דבר אחד, אחר כך טען שבמשטרה קצת בילבלו אותו ובעצם המציאות היא קצת אחרת. בכך אין שום דבר מיוחד וכך נראה היומיום של בית המשפט בכל יום נתון בשנה. חקירתו הנגדית של טלנסקי היא ככל חקירה נגדית והשופטים ישפטו כמיטב הבנתם ומצפונם".

הפומביות של הפרשה ודעת הקהל לא משפיעים על השופטים?

"דעת קהל היא אחד הגורמים שהשופטים לוקחים בחשבון, ואינו משתווה למידת העוצמה של שאר הגורמים המשפטיים החשובים יותר. עם זאת, כמו כל דבר במשפט הפלילי שירשנו מהבריטים, גם דעת הקהל מתחלקת לשתי דעות. יש אנשים החושבים שטלנסקי 'התרסק' בחקירה הנגדית ואחרים חושבים כי לא קרה שום דבר ועיקר טענתו של טלנסקי שרירה וקיימת. מי גילה שדווקא האחת משתי הדעות האלה תשפיע על השופטים? וככה זה צריך להיות, כי העובדה שמדברים על המשפט בפומבי לא אומרת שיש לעם דעה אחת. אפילו בעיתונות, השתבח הבורא, העיתונים מתחלקים לפי השיוך הפוליטי ולא צריך להתבייש בכך, כי לעיתונאים יש בית אבא של המו"ל והם צריכים להיות במידה מסוימת פוליטיים. יש עיתונאים בשמאל ובימין, ואפילו בתוך עיתון אחד יכולים לדור בכפיפה אחת עיתונאים הכותבים דבר והיפוכו. אין כל ערובה לכך שהדעה של הכתב המסוים תשפיע על השופטים יותר מהדעה של כתב אחר. ההשפעות קיימות ולגיטימיות, ואף מקזזות האחת את השנייה בסופו של דבר. לכן גם אין לאף אחת מהן השפעה מלאה על השופטים".

אך אתה מתרשם ממידת אמינותו של העד משה טלנסקי?

"טלנסקי איננו שונה מעדים רגילים שראיתי ב-60 שנות חיי הארוכים בבתי המשפט. טלנסקי הוא איש חזק, שאולי אוהב להראות את עצמו אחרת, אך בעל דעה חזקה ונראה כי איש לא ניסה לתדרך או הדריך אותו. עדותו של טלנסקי מלאה סתירות ככל האדם, וכמו כל עד נורמלי שלא הודרך".

כלומר, בניגוד למה שטוענים פרקליטי אולמרט, הפרקליטות רק יוצאת נשכרת מעדותו המבולבלת של טלנסקי?

"בעיני שופט ריאלי, כשהוא רואה עדות נקייה מסתירות – הוא מודאג. אין אדם שבאמת זוכר כל פרט. ואין אדם שלא משנה את סיפורו שלוש-ארבע פעמים, לפעמים אפילו במהלך העדות ובוודאי בעדות הנמסרת במשטרה. בוודאי בין מה שהוא סיפר לשכנה לבין מה שהוא סיפר למשטרה".

אבל אם המציאות היא אחת כיצד ניתן להתבלבל?

"יש לכך מספר סיבות: ראשית, הזיכרון האנושי מוגבל ואנחנו נוטים לערבב פרשות ובאמת יכולים לחשוב שנתנו את ההלוואה סמוך לברית ואח"כ מגלים לתדהמתנו כשמסתכלים ביומן כי זה היה חצי שנה לפני כן. עלינו לקחת בחשבון שככל שיש חוקרים במשטרה, שאינם עורכי דין בבית המשפט, הם יוצרים אווירה שלא תמיד מועילה לחקר האמת. צריך להבין שאנשים מבוהלים ממקומות החקירה הללו. והדבר הנוסף, שלא נוגע לפרשת טלנסקי אלא נכון באופן כללי, הוא שהאווירה המתוחה לא רק יוצרת בלבול אצל הנחקרים, אלא היא תמיד לוקה בבעיה שאנשים תמיד מנסים לרצות את בני השיח שלהם. כלומר, אדם שנחקר במשטרה לעתים קרובות, גם ללא מודעות, כול למצוא את עצמו אומר לחוקריו את מה שהוא מרגיש בתת-הכרתו שחוקריו רוצים לשמוע. ומבחינה זו, אין שום דבר חריג בפרשת טלנסקי. וכל זה לא אומר שהוא דובר אמת, אלא שקשה לדעת את האמת גם אחרי עדויות בנסיבות לא לחוצות".

רק השופטים יודעים לזהות את האמת בפרשה?

"זאת הטרגדיה הגדולה, שבסופו של דבר גם השופטים לא יודעים מהי האמת לאמיתה. רק היושב במרומים יודע. טול לדוגמא את שופטי דימניוק בערכאה הראשונה, שהיו משוכנעים לחלוטין כי הוא איוון האיום ובית המשפט העליון אחר כך קבע שכלל לא בטוח. מה שאומר שיש גבולות לכל עדות. העד הראשי בפרשת דימניוק נשבע בנקיטת חפץ שהוא מזהה את איוון האיום מטרבלינקה וכל העם היה בטוח שהוא צודק. אך מאוד התביישנו כשדימניוק ניסה ללחוץ את ידו ואמרנו איזה מין דבר זה שרוצח מנסה ללחוץ את יד קורבנו. והנה התברר לאחר מכן שהעד הזה אמר על אדם אחר בכלל, בשם דנילוביץ, שהוא איוון האיום. אז מה זה אומר, שהשופט המצוין דב לוין ושני שופטים יהודים שהיו עמו היו לא מוכשרים? התשובה היא שהם היו בני אדם ורק הא-ל במרומים יודע את האמת לאמיתה. וכך זה יהיה גם בפרשה הזאת, כמו גם בפרשת קצב ובכל הפרשות האחרות. הטרגדיה היא שמערכת המשפט לא מסוגלת להגיע לחקר האמת המלאה".

ואיך אתה מעריך את ההתפתלויות של טלנסקי בחקירתו הנגדית?

"ממתי יש חידוש בכך שלעד יש הרבה אינטרסים מורכבים ודברים שהוא מפחד מהם? בוודאי שיכול להיות שהוא מפחד משותפיו העסקיים, משלטונות המס וממשפחתו. כל הדברים האלה יכולים להביא למסקנות שונות והכול טבעי ונורמלי. אין בכך כל חדש תחת השמש. לבני האדם יש צרכים שונים ומשונים, פגמים ואינטרסים שונים ומשונים. בוודאי שיתכן שזה משפיע, כמו בכל מקרה אחר של עדות במשפט האזרחי והפלילי. כאשר העדים מעידים, דבריהם לעולם אינם דברי אלוהים חיים. הם אומרים דברים שחלקם אמת וחלקם אינם אמת. בחלקם הם מאמינים ובחלקם לא מאמינים, ומבחינה זו, אין שום חדש תחת השמש בפרשת טלנסקי".

 

לקריאה נוספת, ראו:

טלנסקי – עדות של איש הזוי או עדות מוצקה? מלחמת הסניגורים והיחצ"נים, גלובס, 25/07/2008

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ראיונות עם משפטנים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s