תחי הביקורת השיפוטית

הצעת החוק שיזם שר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, המסדירה לראשונה את סמכותו של בית המשפט העליון לפסול חוקים של הכנסת ומנגד מאפשרת לכנסת לחוקק מחדש חוק שנפסל על ידי בג"ץ, שאושרה השבוע על חודו של קול בממשלה, רחוקה מלבטא מאבק סימבולי המעורר מהומה על לא מאומה. סוף-סוף נדע מיהו המחוקק במדינת ישראל, חברי הכנסת או שופטי בג"ץ

שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן. לא מאבק סימבולי

אחרי חקיקתם של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק ב-1992, היה ברור לכולם שאין בקבלתם משום פגיעה בסטטוס קוו הדתי. והנה, קרו שני דברים עיקריים בידי שופטי בג"ץ בפרשנות מרחיקת לכת שהעניקו לחוקי יסוד אלה. מיד לאחר קבלת חוק יסוד: חופש העיסוק, הגישה חברה מסוימת עתירה לבג"ץ בנימוק שמכוח החוק היא מבקשת להביא בשר חזיר לארץ. הדבר היה בניגוד לקונסנזוס בכנסת על כך שמדינה יהודית לא מרשה יבוא בשר לבן לארץ ולא התכוונה לכך בחוק היסוד. אך שופטי בג"ץ קיבלו את העתירה ופסקו שמותר לייבא בשר חזיר על פי חוק יסוד: חופש העיסוק.

ובמקרה של חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שלא היה עובר אם הסיעות הדתיות וח"כים אחרים היו מטילים עליו וטו, הוחלט בוועדת החוקה שלא לכלול בו את מונח "שוויון", מחשש לגיוס תלמידי ישיבה לצה"ל. והנה, באו שופטי בג"ץ ובפרשנות הרחבה שהעניקו לחוק יסוד זה כללו בו את עיקרון השוויון, ממנו נובע כי יש לגייס תלמידי ישיבות, אלא אם הכנסת תחוקק חוק – ולא מספיקה לעניין זה הוראת שעה. ונשאלת השאלה מיהו המחוקק במדינת ישראל, חברי הכנסת או שופטי בג"ץ?

שני חוקי היסוד המהותיים האלה עומדים במרכזה של הצעת החוק שיזם שר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, המסדירה לראשונה את סמכותו של בית המשפט העליון לפסול חוקים של הכנסת ומנגד מאפשרת לכנסת לחוקק מחדש חוק שנפסל על ידי בג"ץ. ההצעה, שאושרה השבוע על חודו של קול בממשלה, רחוקה מלבטא מאבק סימבולי המעורר מהומה על לא מאומה.

אמת, בשורה ארוכה של עתירות לבג"ץ, במשך שנתיים של כהונת הנשיאה דורית ביניש, נקטו השופטים במדיניות של התערבות מרוסנת עד מאוד ומיאנו להתערב בהחלטות הממשלה והכנסת. כך בפרשת מיגון 800 הבתים ביישובי עוטף עזה בעתירה שהגישו 30 תושבי שדרות, כך בעתירתם של נפגעי טרור מארגון 'אלמגור' נגד שחרורו של סמיר קונטאר במסגרת עסקת חילופי השבויים עם חיזבאללה, כמו גם בעתירתם האחרונה נגד שחרור כ-200 מחבלים כמחווה לאבו מאזן, וכך גם בהחלטת הממשלה שלא ליישם את תוכנית הליבה בחינוך העל-יסודי החרדי כולו, ועוד.

אם כבר השופטים יפסלו חוק, הדבר יצרום כבעל משמעות שולית יחסית, כמו שקרה עד כה מספר פעמים. ובהם החוק שאישר את רישוי תחנת הרדיו של ערוץ 7, סעיפים בחוק ההתנתקות שפגעו בגובה הפיצוי למפונים, חוק שפטר את המדינה מאחריות לפצות פלשתינאים שנפצעו בשוגג מכוחות הביטחון, והוראה בחוק השיפוט הצבאי שאיפשרה לעצור חייל עד ארבעה ימים בלי להביאו בפני שופט. את הסמכות לפסילת חוקי הכנסת שאב בית המשפט העליון לא מחוקי הכנסת, אלא מהלכה שברא יש מאין בפרשת בנק המזרחי, המפורסמת כצעד מרכזי של מדיניות "האקטיביזם השיפוטי" שהוביל נשיא בית המשפט העליון לשעבר, פרופ' אהרן ברק.

בפרשת בנק המזרחי נקבע, ברוב של שמונה שופטים נגד אחד, כי נתונה לבית המשפט סמכות הביקורת השיפוטית על חוקתיותם של חוקים, ואם יגיעו למסקנה כי חוק אינו חוקתי, הם מוסמכים להכריז על בטלותו של החוק. ההחלטה באה אחרי חקיקתם של חוקי היסוד: כבוד האדם וחירותו וחופש העיסוק, שבניגוד לשאר חוקי היסוד האדמיניסטרטיביים בענייני הממשלה והכנסת, למשל, מאפשרים לבטל חוק רגיל שחוקקה הכנסת הפוגע בזכות מן הזכויות המוגנות בחוקי יסוד אלה ואינו מקיים את דרישות "פסקת ההגבלה" (סעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וסעיף 4 לחוק יסוד: חופש העיסוק). הלגיטימציה לבטל חוק רגיל הפוגע רק בחוקי יסוד בעלי סעיף "פסקת ההגבלה", הופכת את שני חוקי היסוד המהותיים האלה לחלק מחוקה עתידית.

ואכן, בדיון שנערך לאחרונה בבג"ץ בעתירת אלמגור נגד שחרור המחבלים אמר השופט אדמונד לוי: "מחווה לאבו מאזן? אותי זה לא משכנע", וכשהפרקליטות ביקשה לשכנעו שמדובר בהחלטה מדינית ואל לו לבג"ץ להתערב בה, קבע השופט לוי כי "אין חובה בדין שבג"ץ לא יתערב בנושאים מדיניים. זהו סכר שבג"ץ שם לעצמו". במילים אחרות, בג"ץ הוא בעל הבית של המדינה, ולבדו יקבע את גבולות התערבותו בניהולה.

את המצב הבעייתי שבטשטוש בין גבולות החיקוק לשיפוט מנסה השר פרידמן לתקן פעם אחת ולתמיד, שכן, מעולם לא הוענקה סמכות לבית המשפט העליון לבטל חוקים של הכנסת. שופטי בג"ץ החליטו עד כה על דעת עצמם שמותר להם לפסול חוקים של הכנסת, מבלי לקבל לכך "מנדט מהעם" או לשאת לפניו באחריות כלשהי. אבל להקת שופטי העליון בדימוס, המשמשת לפה לשופטי העליון המכהנים, המשיכה את הדיון החשוב הזה על היחסים בין הרשות המחוקקת לשופטת כ"מלחמת בני האור בבני החושך". הגדיל מכולם השופט בדימוס מישאל חשין, לשעבר המשנה לנשיא בית המשפט העליון, שתקף כדרכו בחריפות את אישורה בממשלה של הצעת שר המשפטים, באומרו כי "יש תוכנית נהדרת בטלוויזיה שנקראת 'בטיפול'. יש כמה אנשים בממשלה שבוודאי ראויים לטיפול [כזה, שבו] יפרקו מעל עצמם את המאורעות שעברו עליהם בילדותם ובבחרותם… אבל הם לא יעשו את זה כיוון שהם חושבים שהם מושלמים ואין בלתם" (בראיון לסיון רהב-מאיר מערוץ 2, 18:00, 07.09.08). אין ספק שמדובר ב"מזג שיפוטי" קיצוני ביותר של חשין עד כה, בשעה שרק שופט כל הארץ "שופט צדק, בוחן כליות ולב" ויודע נפש האדם (ירמיהו יא, כ). חשין ירד נמוך יותר מהתבטאויותיו הכמעט קרימינליות הקודמות על השר פרידמן – "אגדע את ידו", "פיל אפריקאי משתולל בחנות חרסינה" ואיך מאז קרא על רפורמות פרידמן הוא ישן "עם חרב מתחת לכרית".

לרגע אפשר לחשוב "מה כבר הציע שר המשפטים, שלדעת חשין יש לאשפזו באברבנאל?", אבל הצעת החוק שגיבש השר פרידמן מגבילה מחד את סמכותם הגורפת של שופטי בית המשפט העליון לפסול חקיקה של הכנסת העומדת בסתירה לחוקי היסוד, ומגדירה מאידך את סמכותם של חברי הכנסת לחוקק מחדש חוקים שנפסלו על ידי בג"ץ. למעשה, ההצעה מגדירה לראשונה מאז קום המדינה באופן מפורש את סמכותו של בג"ץ לפסול חוקים של הכנסת שנוגדים זכויות אדם, ומבחינה זו הייתה מקובלת בשעתו גם על הנשיא ברק ופמלייתו. בעוד שעד כה פסל גם בית משפט מחוזי שני חוקים של הכנסת. עם זאת, לפסילת החוק בידי בג"ץ יידרש רוב של לפחות שני שליש מהרכב השופטים המיוחד של תשעה שופטים שדן בנושא. השר תולה תקוות בהצעת החוק שגיבש כי תבלום את הירידה החדה באימון הציבור בבית המשפט העליון מאז "האקטיביזם השיפוטי" שהנהיג הנשיא ברק.

ההצעה של השר פרידמן באה לערוך סדר בסמכויות השיפוט שאותן נטלו לעצמם שופטי בג"ץ החל מעידן ברק בלי לבקש רשות מאיש. בשורה התחתונה מדובר בהצעה סבירה, מלבד אפשרות האישרור מחדש של חוק שבג"ץ פסל, ברוב של 61 ח"כים בלבד, ובהפרש של לפחות חמישה ח"כים בין המתנגדים לתומכים. זהו מעין מנגנון עוקף בג"ץ, שאף ימנע מהשופטים לדון שוב בחוקיות החוק המחודש, אלא בחלוף חמש שנים מהיום שאושרר בכנסת. כבר ב-2004 המליצה ועדה בראשות פרופ' יעקב נאמן כי הכנסת תוכל לאשרר חוק שבוטל רק ברוב מיוחד של 70 ח"כים לפחות, ולא ברוב רגיל של 61 ח"כים, שנראה לה מעט מדי. ופרט זה בהצעת החוק יידון בוודאי מעתה בוועדת החוקה של הכנסת.

פורסם בקצרה בעמוד הדעות של העיתון "מקור ראשון", 14.9.08, י"ד באלול תשס"ט

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה טחנות הצדק. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על תחי הביקורת השיפוטית

  1. צבי הגיב:

    מר פז, הטבת להבהיר את מקצתה של המחלוקת ומעט מטיב נימוקיה.
    המעניין מכל הוא – זהותו של הדובר הקולני/הגס/ההמוני ביותר של אותה "מקהלה נודדת" של שופטים בדימוס (בניצוחה של הנשיאה היושבת במרומים. השופט בדימוס מישאל חשין. הוא? דווקא הוא??
    והרי אך לפני 10 שנים, עם פרסומו של פס"ד המזרחי, אותה יצירה הזוייה של אהרן ברק, שיצרה יש מאין "חוקה" למ"י, ישב אותו חשין וכתב עשרות עמודים סרקסטיים שעיקרם – אין חוקה, לא ייתכן לקבוע שיש חוקה, אף אחד בעם לא יאמין להכרזת בית המשפט שיש חוקה [הנשענת על חוק יסוד דל מילים].
    ועתה, אותו חשין, אותו איש צבוע וחסר יושר, מדבר ב"חוקה" שכביכול כנסת ישראל מבקשת לפגוע בה [טיעון לא רק הזוי, לא רק חסר בסיס בעובדות, אלא מניפולטיבי ושקרי, גם אליבא דגישתו האמורה של חשין עצמו].
    הכך מצפה חשין לבצר את מעמד המשפט, השופטים???~!

  2. אורי פז הגיב:

    בקישור לדבריו של השופט מישאל חשין אתמול לערוץ 2 במשך חמש דקות תמימות לצפייה. אתה מוזמן לצפות ולשפוט.

    חוץ מזה, חשין היה עונה במליצה כדרכו: "רק חמור לא משנה את דעתו" (-:

  3. צבי הגיב:

    צפיתי גם צפיתי. מופעו מביש, צר לי עליו, כמי שלמרות פגמיו, שהיו ידועים גם עת שבתו על כס המשפט, אהדתי בשעתו את מקוריותו.
    ובאשר לסיפא של תגובתך – מעולם לא הצהיר השופט חשין על נסיגתו מהתנגדותו לתוצרה של פס"ד המזרחי. עמדותיו היום אינן מנותקות ממחוייבותו האישית לברק, ויתר על כן, לביניש. הא ותו לא.
    יותר מכל, יש לחרוד משיטות המאפיה שאימצו הוא ומרעיו – התקפות אישיות שלוחות רסן כלפי מתנגדיהם, במיוחד כלפי פרידמן. אדם מן הישוב היה נדרש ליתן את הדין על התנהגות והתבטאויות בריוניות ופליליות אותן מתיר לעצמו חשין.

  4. איציק הגיב:

    גם בארה"ב לא ניתנה לבית המישפט העליון סמכות לבטל חוקים. הסמכות מובנית מתוך התייחסות לחקיקה שסותרת חוקי יסוד. אז לפי דעת הפרופסור המלומד דני פרידמן, יכול להיות במדינת ישראל סלט חוקי: חוק יסוד כבוד האדם וחרותו ולחוקק חוק המונע מערבים (דוגמא היפוטתית) להכנס לבתי קולנוע בתל אביב. הבג"ץ יפסול את החוק והכנסת תבטל את הביטול.
    עוד שטות בנושא שחוזרים עליה היא שהכנסת היא הריבון. הכנסת איננה הריבון; הריבון הוא העם -גם הרוב וגם המיעוט. בגלל הסיבה הזאת צריכה להיות הגנה מפני עריצות הרוב- והרוב נוטה להיות עריץ. כשרואים אילו חוקים ביטל הבג"ץ אפשר לראות למה בדיוק חותר דניאל פרידמן תוך כדי המישפט האורווליאני שהוא בא להסדיר את יכולתו של הבג"ץ חבטל חוקים.

  5. גולדבלט משה הגיב:

    ברשימה בכל הנגע לצד החוקתי ומומחים לדיני חוקה יוכלו להצביע עליהם טוב ממני. אנסה לציין כמה מהם.
    1. חוק יסוד הכנסת וחוק יסוד הממשלה אינם חוקים אדמניסטרטיביים-הם קובעים את מבנה המשטר בישראל
    2. בעבר נפסל חוק שפגע בעיקרון הבחירות השוות והיחסיות. כיום חוק כזה -אם לא ייכלל בחוק היסוד עצמו עלול להיפסל
    3. הוויכוח הוא האם חוקי היסוד שייכים למדרג נורמטיבי גבוה יותר-אם כך הוא אפשר לתקן חוק יסוד רק בתיקון חוק היסוד
    4. לוויכוח זה רלונטי האם חוקי היסוד הם חלק מחוקה-חוק עליון. עדיין אם הכנסת מכניסה פסקת הגבלה ניתן להתחשב בה אפילו אם היא הוכנסה לחוק רגיל
    5. למעשה ביחס לכל השאלות הללו אין הסכמה בפסק דין בנק המזרחי. התוצאה הייתה ברורה- ההנמקות -במיוחד של שמגר וברק הן שונות באופן מהותי זו מזו וכך הוויכוח ימשיך עוד שנים רבות

  6. צבי הגיב:

    חוששני שההשוואה לארה"ב דווקא מבליטה את הכשל של ההשוואה גופה. בין יתר:
    א] לארה"ב חוקה סדורה ומקפת; לישראל – אין חוקה, והשתתת הביקורת השיפוטית על ח"י עיקרי אחד, כללי ודל בהוראות, אינה יוצרת חוקה.
    ב] מכוחה של החוקה בארה"ב הוקם בית משפט לחוקה; לנו אין בית משפט לחוקה [על כל המשתמע מכך];
    ג] החוקה בארה"ב מסדירה את סמכויותיו של בית המשפט לחוקה; ואצלנו….

    בקצרה, ההשוואה בית שיטת משפט שבה יש חוקה – מוסדית ופרוצדורלית – לשיטה שחסרה חוקה לחלוטין מוטעית מיסודה!

    והרי זהו הטיעון מלכתחילה – לו היתה חוקה בישראל, היה מתנהל ויכוח אחר. לא ייתכן שתומצא חוקה יש מאין – הווה אומר, שגם תוכנה, גם הסדריה הפרוצדורליים וגם סמכות בית המשפט יהיו יציר כפו של בית המשפט.

    לכך אין אח וריע בשום מקום בעולם?

  7. דני בלוך הגיב:

    צודק איציק. אנחנו גם אחת המדינות היחידות בעולם שאין בה שני בתים והחקיקה אצלנו יחסית מהירה ופזיזה ולכן לא פעם חסרת אחריות. ברוב המדינות בעולם הפרלמנט יכול לחוקק חוק המבטל הלכה שנקבעה בבית המשפע העליון אך בתהליך לא מהיר וברוב מיוחס וגבוה של לפחות 60% או שני שליש.

  8. אני מפנה לרשימה שלי באתר

  9. אורי פז הגיב:

    בוודאי התכוונת לרשימתך הבאה:

    http://www.notes.co.il/moshe/47545.asp

  10. חייש הגיב:

    יכול להיות שהגבתי לפוסט הקודם שלך, ואז מחקת את התגובה שלי ונעלת את הפוסט לתגובות למרות שהתגובה שלי לא כללה איזשהם גידופים אלא הבעת דיעה מנומקת?

    פחדן.

  11. אורן הגיב:

    רק על מנת שנוכל להתייחס לעניין בפרספקטיבה, במיוחד למשפט שלך "סוף סוף נדע מי המחוקק במדינת ישראל"וגו' – כמה חוקים ביטל בית המשפט עד כה, ומתי בוטל חוק בפעם הראשונה?

  12. אורי פז הגיב:

    לאורן,

    התשובה לשאלתך כבר הובאה מהרגע הראשון בפסקה החמישית במאמרי למעלה. לו רק המשכת לקרוא…
    אגב, די בפוטנציאל לפסילת חקיקת הכנסת כדי ליצור מתח בין הכנסת לבית המשפט העליון.

    לחייש,
    התגובה שלך בפוסט הקודם לא נמחקה. אפילו הגבתי לה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s