יותר בעיות לבעלי מוגבלויות

לרגל היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות על שוויון מפרסמת נציבות השוויון לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים דו"ח עדכני ל-2008 על המצב החברתי, ההשכלתי והכלכלי של אנשים עם מוגבלות בארץ, עם השוואות מעניינות לארצות המערב המפותחות

שיעור מסיימי התיכון בקרב אנשים עם מוגבלות נמוך בישראל ב-40% מאשר בקרב אנשים ללא מוגבלות. גם שיעור הזכאים לתעודת בגרות נמוך ב-50% מאנשים רגילים, ובאופן דומה נמוך ב-60% שיעור מקבלי התארים האקדמיים. כך עולה מממצאי דו"ח נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים ל-2008, לרגל היום הבינלאומי לזכויות אנשים עם מוגבלות המתקיים היום. השנה עוסק הדו"ח בנתונים על המצב החברתי, ההשכלתי והכלכלי של אנשים עם מוגבלות בארץ.

מאז הקמת המדינה חל צמצום בפערי ההשכלה של אנשים עם מוגבלות ברמות ההשכלה הנמוכות מאוד (סיום בית ספר יסודי), אך ככל שעולים בהיררכיית ההשכלה כך התמונה משתנה ונהיית עגומה למדי. 31.3% מקרב האנשים ללא מוגבלות שסיימו תיכון בשנות ה-80 של המאה הקודמת אף סיימו את לימודיהם האקדמיים במהלך שנות ה-90, זאת לעומת 7.2% מקרב האנשים עם מוגבלות חמורה ו-17.5% מקרב אלה עם מוגבלות מתונה.

עוד עולה כי אנשים עם מוגבלות סובלים מבידוד ומבדידות חברתית. קרוב ל-100 אלף נפש המהווים כרבע מקרב האנשים עם מוגבלות חמורה מדווחים שאין להם על מי לסמוך בשעת חרום או צרה, ושליש מהם (140 אלף נפש) מדווחים על תחושת בדידות התוקפת אותם לעיתים קרובות. בזמן שרק אחוזים בודדים מהאוכלוסייה בלי מוגבלות מדווחת על תחושת בדידות בתדירות גבוהה (לעתים קרובות), יותר מ-30% מהאנשים עם מוגבלות חמורה ו-16% מבין אלה עם מוגבלות מתונה מדווחים כי הם חשים בדידות לעתים קרובות.

הנתונים הללו אף מקבלים משנה תוקף כאשר בוחנים את סוגיית הניידות של אנשים עם מוגבלות. יותר מחצי מיליון ישראלים מדווחים על בעיות ניידות מחוץ לבית, ו-160 אלף מתוכם מסוגלים לנוע מחוץ לביתם רק בעזרת מכשיר עזר או בתמיכה של אדם אחר, כאשר 25 אלף נוספים כלל אינם יכולים ללכת מחוץ לבית.

לדברי שמואל חיימוביץ', נציב שוויון לאנשים עם מוגבלות, "ניכר כי עשר שנים לאחר חקיקת חוק השוויון ולאחר שישראל חתמה על האמנה הבינלאומית לזכויות אנשים עם מוגבלות, עדיין ארוכה הדרך לקראת שילובם של אנשים עם מוגבלות בחברה הישראלית".

מדוע הפער בחברה הישראלית בין האוכלוסייה ללא מוגבלות לבין אנשים עם מוגבלות בתחום ההשכלה נשאר בעינו?

"הגידול בפערים עם העלייה בהשכלה מצביע על כך שמבין המגיעים לרמת השכלה נתונה כלשהי, הסיכוי לעלות לרמה גבוהה יותר נמוך הרבה יותר בקרב אנשים עם מוגבלות וקטן ככל שהמוגבלות חמורה יותר. ניתוח של השינויים בהסתברויות המעבר לרמת השכלה גבוהה יותר לפי מידת מוגבלות, מאשר את המסקנה הזו. אין לדעת מהנתונים מה הסיבה לכך, אולם אחת מהאפשרויות היא כי איכות ההשכלה הנרכשת על ידי אנשים עם מוגבלות, במיוחד מוגבלות חמורה, אינה גבוהה מספיק כדי לאפשר המשך לימודים לרמות השכלה גבוהות יותר".

בעידן של התקדמות טכנולוגית אדירה בכל התחומים המאפשרים הסרת מחסומים וחסמים המקשים ומונעים תפקוד תקין של אנשים עם מוגבלות, היינו מצפים לשינוי במגמה?

"עלינו לשאול את עצמנו האם זה נובע מניצול לא נכון של משאבים או מהעדר משאבים. שמא נובע הדבר מהעובדה שגורמים משמעותיים בחברה לא הפנימו את הזכויות של אנשים עם מוגבלות, ואינם פועלים, כל אחד בתחום אחריותו, על מנת למצות את מלוא היכולות של אנשים עם מוגבלות תוך ביצוע התאמות נדרשות בתחום הסביבה הבנויה, התאמות ריהוט, סילוק מכשולים והתאמות של טכנולוגיה מסייעת. בנציבות רואים צורך להשקיע בבניית תשתיות פיזיות ומנטליות שיאפשרו ליישם את ה'הכלה' של אנשים עם מוגבלות בחברה, והמהלך תלוי בגיוסם המלא של כל המערכות בישראל".

מנגד, דווקא בשנים האחרונות נרשמה עלייה מסחררת בשיעור האנשים עם מוגבלות הנחשפים לאינטרנט. אם ב-2002 רק 43% מבין האנשים ללא מוגבלות דיווחו על הימצאות מחשב מחובר לאינטרנט בדירתם, הרי שכעבור חמש שנים בלבד הגיע שיעורם ל-67%. העלייה בנגישות לאינטרנט הקיפה גם אנשים עם מוגבלות, אולם מבלי שיירשם צמצום כלשהו בפערים עם אנשים ללא מוגבלות: בשנת 2006 רק 35% מהאנשים עם מוגבלות חמורה ו-47% מאלה עם מוגבלות מתונה דיווחו על הימצאות חיבור לאינטרנט (לעומת 67% מבין האנשים ללא מוגבלות).

המוגבלויות נרכשות במהלך החיים

בישראל חיים 475 אלף מבוגרים עם מוגבלות חמורה, המדווחים על בעיה רפואית כרונית המפריעה להם מאוד בתפקודם היומיומי או השוהים במוסד לטיפול ממושך. מרבית המבוגרים עם מוגבלות חמורה (270 אלף נפש) הם בגילאי עבודה (20-64). הנשים מהוות 57% מכלל האנשים הבוגרים עם מוגבלות חמורה. הנתון מדויק במיוחד בגילאי 65 ומעלה, שאז הן מהוות 63%. שיעור האנשים עם מוגבלות חמורה נותר יציב במשך השנים האחרונות ועומד על 10% מכלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל.

לעומת זאת, מספר הילדים עם מוגבלות הזקוקים לטיפול רפואי שוטף נאמד ב-190 אלף (8%). מתוכם, הבנים מהווים רוב מוחלט של שני שליש והבנות את היתר. בנוסף, ישנם 700 אלף מבוגרים עם מוגבלות מתונה יותר (16% מהאוכלוסייה) ו-120 אלף ילדים עם מוגבלות אשר לא זקוקים לטיפול רפואי שוטף (5% מהילדים).

נראה כי שיעור האנשים עם מוגבלות בישראל קצת גבוה מהממוצע, אבל נמצא בתוך הטווח המקובל בארצות מפותחות בעולם. מתברר כי מרבית המוגבלויות נרכשות במהלך חיי האדם. רק אחוזים בודדים מהאוכלוסייה נולדים עם מוגבלות ורק ב-1.5% מהלידות מתגלים מומים מולדים. שיעורי המוגבלות עולים עם הגיל: שיעור האנשים עם מוגבלות חמורה חוצה את ה-10% סביב גיל 50, את ה-15% בגיל 60, את ה-20% בגיל 65 וכן הלאה. גם שיעור המדווחים על מוגבלות מתונה יותר עולים חזק עם הגיל. מסתבר כי כבר בגיל 50 ל-30% מהאנשים יש מוגבלות כלשהי, כאשר בגיל 65 שיעור האנשים עם מוגבלות קרב ל-50% ובגיל 75 ומעלה חוצה את ה-65%.

קיים קשר ברור גם בין מוגבלות ומגדר. ככל שעולה הגיל ושיעורי המוגבלות, שיעורי המוגבלות של נשים נעשים גבוהים יותר מאלה של גברים עד אשר בגיל 50 ומעלה שיעורי מוגבלות חמורה של נשים גבוהים ביותר מ-30% מאלה של גברים.

בדו"ח נבדקו גם שיעורי התעסוקה ומקורות ההכנסה של אנשים עם מוגבלות. מתברר כי רק לשליש מהאנשים עם מוגבלות חמורה בגילאי העבודה יש הכנסה מעבודה והם מועסקים בפועל, כאשר חמישית מתוכם מקבלים גם קצבה חודשית מהביטוח הלאומי. 41% נוספים מקבלים רק קצבה חודשית מהביטוח הלאומי (60% קצבת נכות כללית, 40% הבטחת הכנסה) ואילו לרבע הנותרים (קרוב ל-70 אלף נפש) אין הכנסה עצמית כלשהי, והם מתקיימים מהכנסתם של בני משק בית אחרים. בחלק מהמקרים מדובר בבן או בת זוג, שגם מקור הכנסתו הוא בקצבה מהביטוח הלאומי.

ואילו בנוגע לאנשים עם מוגבלות מתונה בגילאי העבודה, שיעור בעלי הכנסה מהעבודה מגיע ל-53%, כשעשירית מתוכם מקבלים גם קצבה חודשית מהביטוח הלאומי. 23% מקבלים רק קצבה מהביטוח הלאומי ואילו 24% הנותרים חיים מהכנסתם של בני משק בית אחרים. אם להשוות את המצב למצבם של אנשים ללא מוגבלות בגילאי העבודה, הרי של-70% מהם היו הכנסות מעבודה, ורק 8% קיבלו קצבה חודשית מהביטוח הלאומי.

ישראל מפגרת בהכנסה לנפש

בהשוואה לארצות מפותחות אחרות, דומה שיעור המועסקים בקרב אנשים עם מוגבלות לממוצע של 15 ארצות שנבדקו. אם כי בישראל שיעור מקבלי הקצבאות נמוך יותר, הן בקרב המועסקים והן בקרב הלא מועסקים, ובכך היא נבדלת מהממוצע הזה. כתוצאה מכך, שיעור האנשים עם מוגבלות בישראל שלא מקבלים קצבה וגם לא מועסקים (25%) גבוה ב-10% מהממוצע בארצות אלה (15%).

מהדו"ח עולה כי יחסית לאנשים ללא מוגבלות, נמוכה ההכנסה לנפש של אנשים עם מוגבלות בישראל יותר מאשר בכל המדינות המפותחות שנבדקו: בממוצע מהווה הכנסתו של אדם עם מוגבלות בישראל 66% מזו של אדם ללא מוגבלות בהשוואה לארצות המפותחות בהן האחוזים נעים בין 70% בארה"ב לבין יותר מ-90% בארצות כהולנד, דנמרק ושוודיה.

"היות ושיעורי התעסוקה וגובה ההכנסה מעבודה בארץ דומה לממוצע בארצות המערביות שנבדקו, אין מנוס מלהסיק כי הסיבה למצבם הכלכלי הרעוע של אנשים עם מוגבלות בישראל קשור לגובה הקצבה המשולמת להם מהביטוח הלאומי", מסביר חיימוביץ'.

פורסם בעיתון "מקור ראשון", 3.12.08

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה סדר יום חברתי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s