"התכונות האלוהיות" של השופט אורי גורן

"לא קיבלנו תכונות אלוהיות", התוודה השבוע השופט אורי גורן בטקס פרישתו מכס השיפוט כנשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב. גורן אכן לא ניחן בתכונות אלוהיות, אך יהיו שיאמרו כי הוא נטל לעצמו חלק מסמכויותיו. הוא התפרסם לאורך השנים בפסיקותיו השנויות במחלוקת בסוגיית המתות החסד. בפסק הדין האחרון שלו בסדרה אף הורה לרופאים להמית חולה סופני, בניגוד לחוק הפלילי. יש שופטים הנוטלים לעצמם חירות לחרוג מהחוק האנושי-המוסרי, ועוד לתמוה בקול: "מה, אני אלוהים?"

השופט אורי גורן. "מה, אני אלוהים?" (הצילום באדיבות וברשות אתר הנהלת בתי המשפט)

"אני מעדיף לא לכתוב בפסקי הדין שעד כזה או אחר שיקר. אני יודע אם הוא שיקר? מה, אני אלוהים?". את ההצטנעות הזו הביע השבוע השופט אורי גורן במסיבת עיתונאים שנערכה לרגל פרישתו מכס השיפוט בתום 21 שנה, מתוכם 11 שנים כנשיא בית המשפט המחוזי הפקוק ביותר בארץ, בתל אביב. השופט בן ה-70 תיאר את עבודתו במבט לאחור כהצצה מהחושך אל חלון מואר: "אתה רואה את מה שבחלון, אבל לא את מה שקורה בתוך הבית. לא קיבלנו תכונות אלוהיות. אנחנו לא יודעים את האמת. גם הצדק אינו מוחלט", הוא הטעים בראיונות פרידה.

השופט גורן אכן לא ניחן בתכונות אלוהיות, אך יהיו שיאמרו כי הוא נטל לעצמו חלק מסמכויותיו. גורן התפרסם לאורך השנים בפסיקותיו השנויות במחלוקת בסוגיית המתות החסד.

עוד בטרם חוקק בישראל ב-2006 חוק פורץ דרך לענייני החולה הנוטה למות, המתבסס על הצעת ועדת מומחים בראשות פרופ' אברהם שטיינברג, ומצבו של החולה הסופני היה בכי רע – בחר השופט גורן בהחלטותיו בתיקים שעסקו בהמתות חסד לכבד את רצונו של החולה שלא לקבל טיפול רפואי מאריך חיים במקרה שמצבו מוגדר כ"סופני".

בהיעדרו של הסדר חקיקתי, לא אחת הוטלה קבלת ההחלטות על כתפיהם של רופאים ושופטים, שהכריעו בסוגיה בהתאם לצו מצפונם ולהשקפת עולמם. בפסיקת בתי המשפט ניכרת רתיעה מלהכריע בנושאים אלה, הטעונים התחשבות בבעיות יסוד החורגות מהתחום המשפטי. בעוד שהמשנה לנשיא בית המשפט העליון, הפרופ' מנחם אלון, נקט קו שמרני לכיוון גישת 'קדושת החיים' במקרה של יעל שפר (ע"א, 506/88), שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב – גורן, משה טלגם, שרה סירוטה ז"ל ואליעזר ריבלין – הרחיקו לכת ונקטו גישה המכירה באוטונומיה של הפרט להחליט על גורלו.

גורן היה חלוץ השופטים שנעתרו לבקשתם של החולים שהתגלגלו לפתח אולמו שלא להאריך את חייהם. ב-1990 קיבל גורן לראשונה את תביעתו של בנימין אייל, שסבל ממחלת ניוון שרירים סופנית (ALS), והורה לרופאים שלא לחברו למכונת הנשמה כשמצבו הבריאותי יידרדר. "העיקרון החשוב של 'קדושת החיים' מוגבל רק למקרה שבפעולה הרפואית יהיה להציל את החיים או להיטיב את מצבו הרפואי של החולה. כאשר אין בפעולת הרופאים שום תועלת לריפוי החולה או לשיפור במצבו או אפילו שמירת מצבו – הרי העיקרון של 'קדושת החיים' איננו כה קדוש", פסק.

גורן היה מודע לכך שהפסיקה שלו פותחת פתח להרחבת ההיתר והתווה את המדרון החלקלק שבו המשיך לפסוע לאורך השנים: "המקרה שבפני, נראה לי מקרה מתאים להתחיל בחריש הקרקע הבתולה תוך ניסיון להציב מספר קריטריונים ראשוניים שעשויים להתפתח במשך השנים". ואכן, ביולי 2004 נעתר גורן לבקשת משפחתו של חולה בן 71 שהוגדר כ'צמח' שלא לתת לו טיפול רפואי שנועד להארכת חייו באופן מלאכותי, חרף היעדרה של צוואה כתובה.

במאי 2005 כבר נעתר גורן לדרישת חולה סופנית בת 59, שחלתה במשך שמונה שנים במחלת ניוון שרירים והייתה מחוברת למכשיר הנשמה – להצהיר על רצונה שלא יאריכו את חייה באופן מלאכותי בבוא העת. בכך סדק גורן סדק גדול יותר בעמדה השמרנית, ואם עד אז ניתנו החלטות משני סוגים: כאלה הנוגעות לניתוק מיידי ממכונת ההנשמה, והחלטות המאפשרות לא לחבר חולה למכונת ההנשמה בניגוד לרצונו, הרי שהפעם הביא גורן לתקדים מסוכן נוסף: החולה הסופני ינותק אקטיבית ממכונת ההנשמה בכל זמן עתידי שיבחר. "השופט גורן הפך לסמן הליברלי בשאלה קשה זו, כשנכנס לחלל שמותיר המחוקק והֵגְמיש את העמדה השמרנית יותר שהופגנה בבית המשפט העליון", נכתב אז בעיתון "הארץ".

אך לפסק הדין של הניתוק בידיים אין שום בסיס בחוק הפלילי, שאוסר על שופט לאפשר לרופא לבצע הריגה במעשה. חוק העונשין קובע שהריגה יכולה להתבצע במעשה או במחדל במקום שבו היתה חובה על פי דין להציל את האדם. לכן, השופט יכול לקבוע שלא מדובר במחדל אסור, וממילא הרופא לא עבר עברה כשלא חיבר את החולה למכונת הנשמה. לעומת זאת, אין לשופט סמכות לקבוע שגרימת מוות במעשה אקטיבי תותר. בשום מקום בחוק השופט לא הוסמך להטיל על רופא לבצע עבירה במעשה לניתוק החולה ממכונת ההנשמה. פסק דינו האקטיביסטי של השופט גורן, שבשורה התחתונה מתיר לנתק חולה ממכונת הנשמה, הוא בגדר חריגה מסמכות. אך הדבר לא הפריע לו להתקבל בארץ לאור הנורמה הרווחת שבתי המשפט לא כבולים לחוק והשופטים נוטלים לעצמם חירות לחרוג ממנו. אילולא רק נהגו כך אחרים, השופטים היו מושיבים אותם מאחורי סורג ובריח ל"שנים ארוכות".

במקרים אחרים, בהם המצב המשפטי לא איפשר להיעתר לדרישה שלא להאריך חיים, כתב השופט גורן כי ליבו יוצא אל החולה ואל המשפחה. "השופט צריך לאהוב אדם, להועיל לאזרחים, להועיל לחברה, להגביר את שלטון החוק ולמלא את שליחותו ללא חת", הצהיר השופט גורן בנאום הפרישה שלו. התיקים שבהם אישר שלא לחבר מחדש למכשירי הנשמה חולים סופניים אולי לא היו פשוטים עבורו, כפי שניכר מתוכן פסיקתו בהם, אבל לגורן אין הרהורי חרטה כלפי אף פסק דין שכתב. גורן נשמע השבוע שלם עם התנהלותו כשופט ועם ההחלטות שקיבל במהלך הקריירה הארוכה שלו. כשנשאל על הטעויות שעשה, השיב שטעה בשני מקרים בלבד בטעויות טכניות, שהוחזרו לאולמו ותוקנו מיידית. נטול רגשי חרטה על ההחלטות הגורליות שקיבל ב"תכונות האלוהיות" כלפי מי יחיה, ובעיקר מי – חלילה – ימות, מקרב החולים המכונים בטעות "סופניים" שדן במצבם. למה מי אמר שלשופטים אין בכלל "תכונות אלוהיות"?!

פורסם בשינויים במוסף "יומן", בעיתון "מקור ראשון", 6.3.09, י' באדר תשס"ט

לקריאה נוספת, ראו מאמרי:

* לחיים ולא למוות

* לחשוב על איכות החיים

* צינור לחיים ולמוות

ראו גם את מאמרה של ד"ר נעמה כרמי:

של מי החיים האלו? – גרסת הרוצים לחיות

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה טחנות הצדק. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על "התכונות האלוהיות" של השופט אורי גורן

  1. אהרון תמוז הגיב:

    לא הייתי רוצה להיות סיעודי

  2. מאמרו הצודק של אורי פז מעורר מחשבות לגבי עמדתם והקפתם של שופטים מסוימים בנושא כה רגיש 'הזכות לחיות'.
    כמקרה סופני כבר 15 שנה, אני סבור כי חיים של חולי ALS קופדו בהחלטת שופטים שלא בצדק.
    הסדרים החברתיים, הטכנולוגיה המתקדמת והסיוע הכלכלי הממסדי מאפשרים חיים באיכות אופטימלית למרות השיתוק.
    מאמרו של אורי פז הוא תיעוד מונומנטלי ודוגמה למופת שלא תמיד ניתן לנהוג מן הגורן ומן טלגם.
    ירבו מאמרים כאלה בישראל
    רחמים

  3. רון סי הגיב:

    ראוי לציין שלמעשה מנתקים חולה מונשם מהמכונה באופן סדיר מספר פעמים ביממה, לצורך הטיפול השוטף בו, כמו שאיבת הפרשות מקנה הנשימה. כך שלפחות מבחינה עקרונית, אפשר להורות למטפלים בחולה, שבפעם הבאה שהם מנתקים את המכונה לצורך הטיפול השוטף, שלא יחברו אותה בחזרה. מבחינה עקרונית, המשמעות היא של מחדל ולא של מעשה.

  4. חייש הגיב:

    שופט הוא נציג אנושי. הוא פוסק לפי מה שנראה בעיניו מוסרי, בכפוף לחוק ולהיגיון.

    נציגי החוק האלוהי, לעומת זאת, משוכנעים שהשכינה יושבת מאחורי גבם ומנחה אותם. לכן בתי הדין הרבניים לא מהססים לעגון נשים לעשרות שנים כי ככה קבע מישהו בעת העתיקה.

    למזלינו, המשפט האלוהי חל בישראל בעיקר על נושאי נישואין. לו היו בתי דין רבניים שופטים בשאר המקרים, היינו זוכים פה לצדק אלוהי דוגמת קנס כספי לאנסים, ככתוב בתורה.

  5. דני בלוך הגיב:

    והחלטות של רבנים חרדים יותר טובות?

  6. אייל גרוס הגיב:

    נדמה לי שמה שאתה מפספס – מבלי שחקרתי באופן עצמאי את הסוגיה או את פסקי הדין – הוא שגורן דווקא סירב להיות "אלוהים" – הוא קיבל וכיבד את הבקשות של החולים ולא רצה לקבוע עבורם. אפשר לשאול האם מבחינת החוק הפורמלי כפי שעמד זה היה מוצדק או לא, אבל גורן, וכאן אני גם מתייחס לתגובה של מלמד שאני מאוד מאוד מכבדו, בחר לכבד את הרצון, השונה, של חולים מסוימים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s