המדרון החלקלק של השופטת עליסה מילר

השופטת עליסה מילר התבססה בהחלטתה לאפשר לפרופ' עוזי אבן וד"ר עמית קמה לאמץ רשמית את יוסי מלאך, על החלטת שופטי בג"ץ מ-2001, בפרשת ירוס חקק, שאיפשרה לבן זוג חד-מיני לאמץ את ילדו הביולוגי של בן זוגו. אך בגיבוי הנחייתו המוטעית של היועץ מזוז, השופטת מילר איפשרה בישראל אימוץ ילדים על ידי זוגות חד-מיניים – אף אם הילד אינו ילדו הביולוגי של אחד מבני הזוג. בכך הרחיקה לכת אף מהלכת חקק החדשנית. האם לחינם הרעיון הזה לא בא מקרב אנשי המקצוע והאקדמיה העוסקים בסוגיות של אימוץ ילדים נאות, אלא דווקא מקרב המשפטנים החכמים בעיני עצמם?

השופטת עליסה מילר. לטובת המאומץ? (התמונה באדיבות אתר הנהלת בתי המשפט)

בעיצומו של חג הפורים תשס"ט, זיעזעה החלטה שיפוטית אומללה אחת כמה מאמות הסיפין המוסריות של מדינת היהודים. כוונתי להחלטתה של השופטת עליסה מילר מבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן, שקבעה לראשונה כי בני הזוג ההומוסקסואלים, פרופ' עוזי אבן (ח"כ לשעבר מטעם מרצ) וד"ר עמית קמה, יוכלו לאמץ באופן רשמי את יוסי מלאך. השניים אימצו בפועל את מלאך לפני כ-14 שנה וזה שינה את שם משפחתו לאבן-קמה. כעת קיבלו גושפנקא משפטית לאימוץ רשמי, כשהוא כבר בן 30. ולליברלים היתה השנה שמחת פורים משלהם.

מה חשבה לעצמה השופטת מילר שלא השכילו לחשוב קודמיה במשך 60 שנות שפיטה? קל לנחש: עיקרון 'טובת הילד', המקודש בפסיקה של בתי המשפט למשפחה בגיבוי של שופטות בית המשפט העליון (כיום בעיקר השופטת אילה פרוקצ'יה). וכלשונה של השופטת מילר בפסק דינה, המשתרע להכעיס על שני עמודים בלבד: "…ליתן צו אימוץ לכל אחד מהמבקשים ובלבד שמתקיימים התנאים המיוחדים והנסיבות המיוחדות שהן לטובת המאומץ… היחסים בין המבקשים למאומץ הם יחסי 'הורים-ילדים', האופיינית ליחסים בגילאים עליהם מדובר. פקידת הסעד התרשמה מיחסי אהבה, אהדה ואכפתיות אינסופית של המבקשים, ומצד שני האהבה גדולה והכרת תודה עצומה של המאומץ כלפיהם".

תשאלו 'איך לא חשבו על זה קודם?'. פשוט מאוד: חשבו על כך עוד לפני שמילר מונתה לשפיטה ב-1996, והסיקו את ההפך. הזכות להורות, לרבות הזכות לאמץ ילדים, היא חלק מהזכות החוקית לחיי משפחה. אך האמת היא שמוסד המשפחה איננו מוסד רב-פנים. המצב המשפחתי הנורמלי מורכב מ"אהבת אם ומורא אב". אין להכיר במשפחה ההומוסקסואלית כמשפחה לכל דבר ועניין. לכל היותר יש להם זכויות כירושה הדדית, על פי הסכמים חוזיים. המשפחה המסורתית היתה ונותרה יחידת ייצור וחלוקת משאבים. מאז ראשית ימי אדם וחוה, אין שום תחליף למוסד המשפחה ולמציאויות ה"חדשות" הנגררות אחריו כשובל.

מדיני האימוץ והתכלית העומדת בבסיסם מתחייב שהמדינה תפעל להשמת הילד במשפחה מאמצת שתוכל לענות בצורה הטובה ביותר על צרכיו לאורך חייו, מפאת חשיבות היציבות והביטחון הרגשי של הילד. בעידן שבו בתי המשפט בוחנים כבר את טובת הילד המאומץ בהעדפה על פני כל שיקול ערכי כזה או אחר, החלטת היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז לאחרונה כי אדם יוכל לאמץ את ילדו של בן זוגו מאותו המין ושאלה יוכלו לאמץ ילד זר שאינו ילד ביולוגי של אחד מהם – שגויה מיסודה ופוגעת באופייה המסורתי של המשפחה. החלטת היועץ מזוז, שקיבלה כעת גושפנקא בפסיקה של מילר, מקעקעת את יסודות המדינה היהודית וסותרת את עמדת הגורמים המקצועיים לגבי טובת הילד. שכן, שאלת הזהות המינית של המאמצים היא אחד השיקולים הרלבנטיים שיש לשקול יחד עם כל שאר הנסיבות והשיקולים הערכיים כעקרון "טובת המאומץ".

"אנו עדים לסוגים שונים של תאים משפחתיים", אמר שר הרווחה יצחק הרצוג, שהחלטת היועץ המשפטי באה בעקבות פנייתו. "עלינו להתאים עצמנו לרוח התקופה ולשינויים המתהווים", הסביר הרצוג מבלי לחוש בסתירה המובנית בטיעון שלו, "כשהקריטריון לגדל ילד צריך להתבסס אך ורק על יכולתו של התא המשפחתי להעניק לילד את המיטב".

השאלה הנשאלת היא כלום ניתן לקבוע ביחס למקרה כלשהו כי טובתו של הילד המאומץ היא לגדול ולהתחנך במשפחה שאין בה גם דמות אם וגם דמות אב? האם לכתחילה אין לדאוג לגידולו של הילד המאומץ במסגרת משפחתית שלמה, של אב ואם, ולא להכניסו למסגרת הלוקה בחסר מובנה של אחד המרכיבים החיוניים לגידולו ולעיצוב אישיותו של כל אדם?

אלומת אור מהבהבת

חיים הומוסקסואליים אינם בהכרח מונעים את האפשרות להולדת ילדים וגידולם (למשל, על ידי אימוץ), אך הם גורמים לאפשרות זו להיות סבוכה מאוד. מחקר שפורסם בכתב העת Sociological American במאי 2001 ושנערך על ידי סוציולוגים מאוניברסיטת דרום קליפורניה, טוען שילדים לאמהות לסביות או אבות הומואים מגלים אמפתיה לרב-גוניות חברתית, פחות מושפעים מהכללות מגדריות ונוטים יותר להתנסות בעצמם בהתנהגות הומוסקסואלית. "אנו אומרים שיש כמה הבדלים שאנשים נמנעו מלהכיר בהם מחשש שהדבר יצית הומופוביה", הסבירה לעיתונות ג'ודית סטייסי, שכתבה את המחקר יחד עם טימותי ביבלארז.

המחקר מספק עדויות מחקריות למתנגדים לאימוץ ומשפחות אומנה של לסביות והומואים כחממה אוהבת ותומכת רגשית. סטייסי וביבלארז לא ערכו מחקר עצמאי חדש; הם עשו הערכה מחודשת של 21 מחקרים פסיכולוגיים שבוצעו בשנים 1998-1981. הם גם לא ניסו לכמת את ממצאיהם באופן סטטיסטי, ואמרו בפשטות כי נראה שילדים להורים חד-מיניים מגלים פתיחות גדולה יותר ליחסים הומו-ארוטיים.

איש אינו מתיימר להטיל דופי באנושיותם של הומוסקסואלים ולסביות, בשמירתם על החוק, בהגינותם וביושרם האישי. אך הענקתם לילדיהם המאומצים אהבה, חום ותמיכה רגשית, לפחות כמו הזוגות ההטרוסקסואליים, מוטלת בסימן שאלה שטרם הוברר סופית במחקר המקצועי. המחקר של סטייסי וביבלארז, למשל, מאיר כזרקור אלומת אור מהבהבת, המזהירה ואומרת כי לפני שהופכים אימוץ על ידי הומואים ולסביות לחוקי, כדאי לחשוב היטב. המסקנה העיקרית העולה מהמחקר היא שהמצב הטוב ביותר לילדים הוא כשיש להם אמא ואבא נשואים.

קיימת בעייתיות מסוימת בגידול של הורים הומוסקסואלים, מבחינת ההשפעה שלהם על הילדים. הורים הומוסקסואלים לא בהכרח טובים לגידולו של הילד או הילדה באותה המידה כמו הורים הטרוסקסואלים. על-פי עשרות מחקרים שבוצעו ב-20 השנה האחרונות, הצטברו ממצאים המצביעים על כך שילדים שגדלו עם הורה הומוסקסואל אחד או שניים לא תמיד תיפקדו מבחינה רגשית, קוגניטיבית, חברתית ומינית כמו ילדים שהוריהם הטרוסקסואלים. ילדים הגדלים עם הורים הומוסקסואלים סובלים יותר מסטיגמטיזציה, מבעיות התנהגותיות ורגשיות, ומקשיים ביחסים עם חבריהם.

אינני מתעלם כמובן ממחקרים אחרים המחזקים את הדעה הנגדית. אולם אף עורכיהם מודים כי בהשוואה לצעירים מתבגרים עם הורים הטרוסקסואלים, כשהאמהות הן לסביות יש סיכוי רב יותר שתהיה להם לפחות מערכת יחסים קצרה עם מישהו מבני המין שלהם. בדיוק בשל החשש מהאפקט החינוכי הזה, אסרו חכמינו ז"ל "למסור תינוק יהודי לכותי ללמדו ספר [=בית ספר] או אומנות [=מקצוע]" (עבודה זרה טו, ע"ב), שלא לדבר על אורח החיים בקרב זוגות חד-מיניים.

הח"כים ישנים

את פסק הדין השערורייתי הזה לדורות ניתן להפוך על פיו רק באמצעות הגשת ערעור, אבל לשופטת מילר היתה החלטה נבונה מצד עוד שופטת שלא מעוניינת שיערערו על פסקי הדין שלה וקידומה ייעצר עם כל ערעור שיתקבל בערכאה המחוזית: למי בדיוק יש כאן עניין לערער על פסק הדין? לתובעים המאושרים או ליועץ מזוז, שפסק הדין הפך את עמדתו הלוקה בחסר לאות חיה בפסיקה הישראלית?!

השופטת מילר התבססה בהחלטתה על החלטת שופטי בג"ץ מ-2001, בפרשת רוס חקק, שאיפשרה לבן זוג חד-מיני לאמץ את ילדו הביולוגי של בן זוגו. אך בגיבוי הנחייתו המוטעית והמתיפייפת של היועץ מזוז, שכידוע בא ממשפחה דתית מכובדת, השופטת מילר איפשרה בישראל אימוץ ילדים על ידי זוגות חד-מיניים – אף אם הילד אינו ילדו הביולוגי של אחד מבני הזוג. בכך היא הרחיקה לכת אף מהלכת חקק החדשנית, שפתחה את המדרון החלקלקל. אולם, האם לחינם רעיון נקלה זה לא בא מקרב אנשי המקצוע והאקדמיה העוסקים בסוגיות של אימוץ ילדים נאות, אלא דווקא מקרב המשפטנים החכמים בעיני עצמם? ספק גם אם יש ליועץ מזוז את הפריווילגיה החוקתית לשינוי סדרי בראשית, עד כי השופטת מילר תחיל פסיקה חדשה בישראל על סמך חוות דעתו. השאלה נתונה להכרעת נבחרי הציבור בכנסת, המשקפים את הלך הרוח של הציבור הישראלי הרחב ומבטאים נאמנה את רצונותיו ואת ערכיו.

השוני בין משפחות הטרוסקסואליות למשפחות עם הורים הומוסקסואלים הוא שוני מהותי שאי אפשר להתעלם ממנו או להאפיל עליו בפרשנויות משפטיות שרירותיות ולא מוסמכות מקצועית. יש להבחין הבחנה ברורה בין עניינים תרבותיים, בהם צריך לנקוט עמדה פרקטית וגמישה ברוח הזמן והמציאות החברתית הדינמית, לבין עניינים של מעמד אישי ויצירת סטאטוס של עיצוב התא המשפחתי, בהם יש לנהוג בזהירות רבה ובכפפות משי.

לקריאה נוספת, ראו:

* הומוסקסואליות ביהדות החרדית

* אבל למה הם מתעקשים לצעוד על הדם?

* הומוסקסואליות בעיני עם שכמעט הושמד

* מאיר בן מאיר, מקדשים את ה'דמוקרטית', ומה עם ה'יהודית'?, Ynet

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה טחנות הצדק. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

11 תגובות על המדרון החלקלק של השופטת עליסה מילר

  1. יונתן הגיב:

    הבנתי שהמחקר בדק משפחה הומולסבית לעומת משפחה מקובלת יותר אבל אם הדיון נערך על אימוץ אז צריך להשוות בין אימוץ הומולסבי לבין אימוץ רגיל.
    באימוץ רגיל יש סכנות מאוד גדולות למאומץ ובמיוחד למאומצת.

  2. אורי פז הגיב:

    שאלת השאלות היא טובת המאומץ, ולכך מתאימים ממצאי ומדדי המחקר המובא.

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    בודאי שיש מורכבות בהורות חד מינית, כמו שיש מורכבות בכל משפחה שיש בה יחוד או שוני מהנורמה. חברה חזקה מאפשרת שונות, מכילה את השונות, נותנת לה מקום ולגיטימציה, ובודאי מתמודדת עם המורכבויות שנוצרות.
    חברות אפלות דואגות לשמר את הסטיגמות, לשים הפרדות, גבולות, חוקים, להרחיק, להנציח מקומות היררכיים בין הכלל והחריג.
    המילים הגבוהות, השימוש הגמלוני במחקרים, ההסתתרות מאחורי "טובת הילד" לכאורה, לא מסתירים את האמת שזועקת פה.

  4. אייל גרוס הגיב:

    משפחה יציבה לילדים: משפחת אבן-קמה, זוג שחי יחדיו שנים רבות מאוד כבר, או עשרות הורים הטרוסקסואלים שמתגרשים?
    או אולי עדיף שילד יאומץ על ידי ה"רבנים" השונים שמתעללים בילדים כפי שהתפרסם לאחרונה במספר פרשות קשות?
    בקיצור מי אתה שתקבע מיהם הורים טובים יותר. את הילד הזה ההורים האלו גידלו מגיל צעיר כאשר למעשה נזרק מהבית על ידי הורים הטרוסקסואלים למופת, ודווקא זוג ההורים ההומוסקסואלים נתנו לו את מה שהמשפחה ההטרוסקסואלית נכשלה בלתת לו, בית יציב ואוהב ומשפחה.
    לכן טול קורה מבין עיניך.

  5. א. הגיב:

    בעוד מקרה של הומופוביה. לא פחות ולא יותר. לא הבאת שום טיעון רציני נגד האימוץ. מחקרים גם מראים שילדים למשפחות חד הוריות סובלים מקשיים רגשיים. גם ילדי קיבוצים. גם ילדי מהגרים. גם ילדים ממשפחות מזרחיות שחיים באיזורי פריפריה (אני רציני). יש לך שם טיעון ייחודי אחד-ילדים שגדלו אצל הורים חד מיניים נוטים יותר להמשך לבני מינם. וואו. למי אכפת? אה, בעצם ברור למי אכפת. לכל מיני דתיים חשוכים שכותבים בלוגים ארוכים ומתאמצים, ממש מתאמצים להראות נאורים.

  6. צ הגיב:

    הטענה של אורי פז מעלה סוגייה נכבדה, שראויה לדיון. אפשר, ורצוי, לדון בה.
    אייל גרוס ועוד המגיבים למעלה, הם נמני על קבוצת מיעוט [כקבוצות מיעוט הקיימות בכל חברה, בהקשרים שונים] שמבקשת, ובצדק רב, הכרה בזכויותיה ובמעמדה כקבוצה שוות ערך בחברה.
    אך, באייל גרוס ובאותם מגיבים דבק משהו נוסף, ישראלי אופייני – אלימות בוטה. אין הם מסוגלים לשמוע דיעה נוגדת לשלהם, אלא אם יבעטו בה, יכו במשמיע הדיעה. כפי שאמרנו, אלימות.
    וזו, כנראה, טיבה של נאורות מבית היוצר של אייל גרוס וחבריו.
    אדון גרוס, אלימות, גם אלימות הומואית,
    נותרת דוחה.

  7. פמיניסט הגיב:

    ואם האב הוא איש רך והאם היא ביצ'ית, גם אז אסור לאמץ? זה קריטריון מגוחך.

  8. אהרן הגיב:

    נכון ?
    זה מעסיק אותך. זה מפריע לך.
    למה לא תגיד באופן ישיר וברור מה הבעיה, ולמה היא כל כך מפריעה לך ?
    אני באופן אישי מעדיף שנוריד את הפוליטקלי קורקט כדי שאנשים יוכלו להגיד את אשר על ליבם ולא להסתתר מאחורי דיונים משפטיים אינטלקטואליים ארוכים ומתישים.

  9. אייל גרוס הגיב:

    מעניין מה אלים? התהייה שלי מדוע משפחה הומואית פחות טובה ממשפחה סטרייטית כאשר ראינו אלימות אמיתית פיזית וקשה בהרבה משפחות סטרייטיות, או צ. האנונימי שמאשים אותי בשל טוקבק כאן שהעלה שאלה זו באלימות. ניחא.

  10. דוד הסטרייט הגיב:

    מעניין מה היתה תגובתך לו מישהו היה כותב מאמר ארוך ומנומק מדוע אין לתת ליהודים לאמץ ילדים. או לשחורים, או לאנשים עם נכות כלשהי או סתם לאנשים שגרים בדימונה. בכל אחד מהמקרים שציינתי ניתן להביא מחקרים המכוונים לכך שעדיף להמנע מלתת לכל אחת מהקבוצות לאמץ ילדים. לטעמי מי שמעלה בכלל את השאלה הזו לגבי הומוסקסואלים (ובאותה נשימה מציין כמה הם אנשים טובים ויצרניים ומחונכים) הוא לא יותר מגזען שמתאמץ מאוד להראות נאור.

  11. דפנה הגיב:

    מאז ראשית ימי אדם וחוה אין תחליף למוסד המשפחה? האמנם? איך תסביר את מעמדך הנוכחי כגרוש? האם גם ממך צריך לשלול את הזכות להורות? הגיע הזמן להודות בריש גלי, מבנה המשפחה משתנה כל העת, גם היום וגם לאורך ההיסטוריה. ככל שנקדים להבין זאת כך נשכיל לקיים את המבנים המגוונים של המשפחה תוך שמירה על חירותו היסודית של האדם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s