"אנשים חפים מפשע יושבים כרגע בבתי הסוהר"

"בפרקליטות, כמו בכל ארגון אחר, יש תקלות. השאלה היא מה אתה עושה אחרי שהתקלה קרתה, איך אתה מתקן ומבטיח שהדבר לא יקרה שוב". עו"ד גיל שפירא, סגן בכיר לסנגורית הציבורית הארצית, מאמין שמישהו צריך להשגיח על פרקליטות המדינה. בינתיים הוא וחבריו לסנגוריה דואגים לנאשמים, ועושים כל שביכולתם להקל על עונשם של המורשעים * לדבריו הפשיעה בארץ בירידה, בניגוד למה שמקובל לשמוע, וענישה מחמירה רק תוליד עוד פושעים

 

על שולחנו של נשיא המדינה, שמעון פרס, מונחת ערימה של כ-100 בקשות חנינה פרטניות למחיקת רישום פלילי, בתיקים שנפתחו בגלל התנגדות לפינוי מרצועת עזה וצפון השומרון במסגרת תכנית ההתנתקות. פרי מאמץ של הסנגורית הציבורית הארצית, עו"ד ענבל רובינשטיין, מול עו"ד שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה, שראיון שערכתי עמו במוסף זה לפני כחודש ממשיך עדיין לעורר הדים.

עד היום הפרקליטות פתחה למעלה מ-600 הליכים פליליים נגד מפגיני ההתנתקות. כמחצית מהנאשמים מיוצגים על ידי הסנגוריה הציבורית. עוה"ד רובינשטיין סבורה כי הסנגוריה שבראשותה היא עומדת צריכה להיות מאוד אנטי-ממסדית כלפי התנהלות הפרקליטות. פשר שיתוף הפעולה שלה כעת עם שי ניצן בנוגע לבקשות החנינה מעורר תהיות. שיתוף הפעולה תמוה לאור העובדה שניצן עשה כל מאמץ נסתר לסכל את הליכי החקיקה שקידמו חברי הכנסת רובי ריבלין ועמירה דותן ב-2008 להפסקת הליכים ולמחיקת רישומים פליליים למתנגדי ההתנתקות. הצעת החוק שכבר עברה בקריאה ראשונה, איננה מפלה לטובה קבוצה מסוימת. להפך, החוק בא לתקן הפליה לרעה של כל אותם מפגינים שקיבלו מרשויות האכיפה יחס שונה ומפלה לרעה כפי שלא קיבלו כל המפגינים האחרים בארץ שקדמו להם בתקופות אחרות. כך שהחוק הוא הפליה מתקנת מתבקשת.

מעבר לכך, החוק הוא תולדה של הפרת הבטחה של הפרקליטות לח"כ מיקי איתן בתקופת ההתנתקות, כי כללי האכיפה הדרקוניים שהושתו לדיכוי מתנגדי ההתנתקות יתוקנו מיד לאחר שוך הפרעות. בפועל, במשך "שנה וחצי ישבתי עם חכמי המשפט בפרקליטות המדינה ואמרתי להם שהעניין זועק לבדיקה של כל אדם חשוד או עתיד להיות מואשם, או שכבר הוכרע דינו, לבוא ולראות איך נוהגים בנסיבות אלה", סיפר חה"כ ריבלין בדיון שהתקיים בהצבעה הראשונה בכנסת. "הם הבטיחו יום אחרי יום וכך נמשך הדבר שנה וחצי, עד שהחלטנו כי הגיע הרגע שבו אתם צריכים לשמוע את דברה של הכנסת", הצהיר אז ריבלין והחוק עבר ברוב של 36 ח"כים מול 13 מתנגדים.

"אין פסול בשיתוף הפעולה בין הסנגוריה לפרקליטות בפרשת החנינות למתנגדי התנתקות", מצהיר עו"ד גיל שפירא, סגן בכיר לסנגורית הציבורית הארצית מזה שלוש שנים, בראיון מיוחד ל'מקור ראשון'. "להפך, אני מצר על ששיתוף פעולה דומה בינינו לא מתקיים גם בהרבה מקרים אחרים שבהם הוא צריך להתקיים".

לא מדובר בעוד 'הסדר טיעון' בין הסנגוריה לפרקליטות בתיק ספציפי. ברקע מרחפת הצעת חוק החנינות, שכבר עברה בקריאה ראשונה בכנסת?

"לצד תיקים ספציפיים שבהם אנו מקדמים 'הסדר טיעון' עם הפרקליטות לטובת נאשם, יש לסנגוריה עקרונות כלליים שאנחנו מנסים לקדם. למשל, תהליכי חקיקה שבהם אנחנו מנסים לשכנע לכיוונים מסוימים או תקלות של הפרקליטות שדורשים שינוי הנהלים. ככל שנעביר יותר את המסר שלנו לפרקליטות, נחסוך מהאזרחים החשודים והנאשמים הליכים משפטיים מיותרים, ונמנע מהם עוגמת נפש. זו בעצם כל מטרת קיומה של הסנגוריה הציבורית מזה 13 שנה".

מדוע אינכם מעדיפים שאותו ציבור שהופלה לרעה בעזרת אכיפת כללים דרקוניים לדיכוי כל הפגנה נגד ההתנתקות, יופלה כעת לטובה באמצעות הצעת החוק?

"בוודאי שהיינו מעדיפים פתרון כולל בעזרת החוק. יתרה מכך, אנחנו פעלנו לקדם את הצעת החוק שהונחה בפני ועדת החוץ והביטחון, ועברה בקריאה הראשונה. אנחנו השמענו את דעתנו וניסינו לשכנע בכל דרך אפשרית את כל הגורמים הקשורים. אלא שהמקצועיות של סנגור נבחנת ביכולתו לזהות שינויים ולהגיב עליהם באופן שיביא את התועלת הרבה ביותר בפני אנשים שאותם הוא מייצג. ואנחנו זיהינו בשלב מסוים שהליך החקיקה פשוט לא מתקדם וכחלוף השנים טרם הסתיים. להערכתנו המקצועית, ייקח עוד הרבה זמן עד שתהליך החקיקה יושלם, אם בכלל. בינתיים, הכנסת התפזרה והיו בחירות, אך חייהם של כל אותם מאות הצעירים הנאשמים נמשכים כבר שלוש שנים. הם צריכים להתגייס לצבא או להשתחרר מהצבא, והדבר פוגע בגיוסם או בשחרורם לחיים האזרחיים. לכן פנינו לאפיק החנינות שיביא לשחרורם המהיר".

בשטח נעשתה עבודה חלוצית ונחושה של הסנגורית הציבורית הארצית עוה"ד רובינשטיין וד"ר אביטל מולד, הממונה על תחום הנוער בסנגוריה. שתיהן פעלו ללא לאות והביאו בסופו של יום לאותן הסכמות שאיפשרו את ההגשה של כ-100 בקשות חנינה לנשיא פרס. "המטרה המרכזית שעמדה לנגד עיניהן ושאותה הן קידמו באותה עת היא מניעת הפגיעה המיותרת בכל אותם צעירים שההליך הפלילי הזה היה להם לרועץ בדרכם בחיים", מסביר עו"ד שפירא.

 

"החברה הישראלית סובלת מעודף פליליזציה של כל דבר". עו"ד גיל שפירא

 

מי מבקר את הפרקליטות?

כבר בדו"ח השנתי של הסנגוריה הציבורית, המבקר את התנהלות מערכות אכיפת החוק לסוגיהם, הועלתה ביקורת נוקבת על מקרים מסוימים בתקופת ההתנתקות, שהצביעה על מדיניות של אכיפה סלקטיבית כלפי מתנגדי ההתנתקות על פי השתייכות פוליטית. הביקורת עוררה מבוכה וסערה במשרד המשפטים. בעקבות פרסומה, זומנה עוה"ד רובינשטיין לפגישה אצל שרת המשפטים דאז, ציפי לבני, בנוכחות היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה. "לסנגורית הציבורית יש שיקול דעת עצמאי וגם לנו", תקף אותה אז חזיתית שי ניצן. "אך היא עדיין לא מונתה לתפקיד המבקר על הפרקליטות".

דבריו אלה של ניצן מקוממים את עוה"ד שפירא. "לא רק הסנגוריה לא מונתה להיות המבקרת של הפרקליטות, אלא אף אחד עדיין לא מונה לבקר את התנהלותה", הוא אומר. "בפרקליטות, כמו בכל ארגון אחר, יש תקלות. צריך להשתדל להימנע מכך, אבל כולנו בני אדם והתקלות קורות. השאלה היא מה אתה עושה אחרי שהתקלה קרתה? איך אתה מתקן ומבטיח שהדבר לא יקרה שוב? וגם, עד כמה אתה נוהג בשקיפות: מהו המסר שאתה משדר לציבור? לא אחת שמע הציבור על התקלות של הפרקליטות ואפילו פרקליט המדינה, משה לדור, התבטא לאחרונה והודה על קיומן. לטעמי, חלק ניכר מהתקלות של הפרקליטות לא טופלו באופן הנחרץ שבו היו צריכות להיות מטופלות במובן הפנים-ארגוני של הפרקליטות".

לדוגמא: "אמירה לא הכי מוצלחת", התייחס שי ניצן בראיון עמו, על בקשת הפרקליט שביקש מהשופטת מלכה אביב לשקול בשנית את החלטתה שלא לעצור את זאב בראודה בשל העניין שמגלה התקשורת העולמית במקרה. "הייתי שמח לו ניצן היה מפגין את אותה הסלחנות כלפי הנאשמים שהסנגוריה מייצגת מולו, בדיוק כפי שהוא נוהג כלפי פרקליטיו שכשלו", מגיב עוה"ד שפירא. "לאחרונה יש גם הצעות להקים גוף מבקר חיצוני על הפרקליטות, כמו שיש גוף המבקר את בתי המשפט. נציב תלונות הציבור קיים כמעט בכל גוף ציבורי, ואין סיבה שהפרקליטות תהיה חסינה מכך ובוודאי שלא מורמת מהעם. דווקא אותם העקרונות שהפרקליטות באה לשרת, אמורים להיות השקופים ביותר לעיני הציבור, כדי שבאמת הפרקליטות תזכה באמון הציבור שאותו היא משרתת".

באשר לביקורת שהעלתה הסנגוריה בתקופת ההתנתקות מספר עוה"ד שפירא כי במבט לאחור, הדברים נראים אחרת ובעיני כולם. "התהליך שהתרחש בקיץ 2005, מעבר להיותו היסטורי לטוב ולרע, הוא היה חריג בכך שהמדינה לא התמודדה איתו מעולם. גם מצד הפרקליטות, גם מצד הסנגוריה, ובוודאי מצד הציבור. הסנגוריה הציבורית נערכה כמיטב יכולתה. צוותים שלה עמדו כן, נכתבו הנחיות, הותוו עקרונות פעולה ברורים. בחלק מהמקרים נתקלנו גם בבעיות של חוסר שיתוף פעולה עם אותם צעירים שראו בנו בטעות גוף ממסדי, אך גם באותם מקרים שבהם עצורי התנתקות שישבו בבתי המעצר סירבו לשתף עמנו פעולה להצלתם וסירבו להכיר בסמכותו של בית המשפט, עדיין הסנגורים שלנו פעלו באופן מקצועי ובנאמנות למען שחרורם. הצלחנו להביא לשחרורים לא מעטים של עצורים, גם בתנאים האלה. הפעילות המקצועית שלנו בהקשר הזה הוכיחה את עצמה".

הסתה שבלב

בעניין עקרוני נוסף שונה פעילות הסנגוריה לעומת הפרקליטות. "איננו שואלים את הלקוחות שלנו לאיזה מחנה פוליטי הם משתייכים והדבר גם לא מעניין אותנו", מרמז שפירא בתגובה לדבריו של ניצן בראיון עמו במוסף זה. "זה בכלל לא בשיח שלנו ולא במניין השיקולים שלנו. החובה שלנו היא לתת שירות מקצועי נאמן ומסור ככל יכולתנו לאותם אנשים. כמו בהרבה מקרים אחרים, נתקלנו בתקופת ההתנתקות בתקלות של שיקול דעת המשטרה, בהכבדת יד מיותרת, במעצרים שלא היו צריכים להסתיים במעצר, ובמקרים של אלימות שלא היתה צריכה להינקט. כל הדברים הללו משקפים תופעות שאנו נתקלים בהם גם בהקשרים אחרים ואינן ייחודיות להתנתקות. כל זה לא חדש לנו, אך בהתנתקות הכול התנקז להיקפים שלא ידענו כמותם. בהחלט יכול להיות שגם רשויות אכיפת החוק לא ידעו להתמודד עם המצב בהצלחה", הוא מסנגר.

על פי הניסיון שלכם, הפרקליטות פועלת גם משיקולים פוליטיים?

"כמי שמכיר את הפרקליטות מבפנים ומבחוץ, וחולק על הפרקליטות במגוון רחב של נושאים, מעולם לא חשתי שהחלטות שלא מוצאות חן בעיני או שיש לי עליהן ביקורת קשה – מונעות משיקולים פוליטיים".

מפקד משטרה שהוריד את המתח עם המתנחלים בגזרתו והביא להפחתת הפרות סדר, קיבל הערה מהפרקליטות על מיעוט התיקים שנפתחו. איך אתה מפרש את המקרה הזה?

"בפרקליטות יש הרבה מאוד אנשים ואיננה בהכרח גוף הומוגני. חשוב לזכור כי לפעמים תקלה יכולה להיות רק תקלה, וטעות בשיקול דעת היא רק טעות בשיקול דעת. בוודאי שאם המקרה הזה התרחש, הוא בוודאי חמור. לטעמי, מדובר במקרה שלא צריך לקרות, שנראה כטעות בשיקול דעתה של הפרקליטות. בהחלט יכול להיות מצב שבו גוף רוצה להצדיק הקצאת משאבים ודרישות לכוח אדם, ואז הוא צריך להראות נפח פעילות שלא תמיד מצדיק את ההקצאה המבוקשת. כך שלא תמיד הדבר מונע משיקולים פוליטיים. זה בוודאי לא בסדר, אבל ניתן בהחלט לחשוב על מניעים אחרים לכך".

מה עמדתכם ביחס להגשת כתבי אישום בעבירות של הסתה לאלימות או המרדה? הפרקליטות אולי איננה גוף הומוגני, אך בעבירות אלו הכול קם ונופל על שיקול הדעת של אדם אחד…

"השימוש באמצעי של העמדה לדין פלילי בעבירות 'חופש הביטוי' צריך להצטמצם ושמור רק למקרים בודדים וקיצוניים שאין דרך אחרת לטפל בהם. חשוב לזכור שהמשפט הפלילי לא יכול להוות תרופה לכל מחלה ולא יכול לפתור כל בעיה חברתית. אני מוטרד מכך שבשנים האחרונות יש נטייה להרבות בשימוש בכלי הפלילי גם במקרים שלא ראוי לעשות זאת. בעידן שבו התקשורת נושאת את הקול למרחקים עצומים והתבטאויות שלפעמים אזוטריות וחסרות משמעות שפעם לא היו תופסות כותרות, היום מגיעות לידיעת הציבור ולפעמים תופסות כותרות מוגזמות. אני מאמין שחוסנו של הציבור הישראלי לא תלוי באמירה כזאת או אחרת של מאן דהו. צריכה להיות יכולת חברתית ולא משפטית להתמודד עם אמירות בעייתיות של פרטים בחברה. הכלי הפלילי הוא ממש לא הכלי המתאים לכך. בכלל, כל מה שמגביל את זכותו של האדם להביע את דעתו, הקיצונית והמכוערת ככל שתהיינה דעותיו, היא מאוד בעייתית".

כדי להרשיע אדם בהסתה יש להוכיח אפשרות ממשית לכך שהביטוי שאמר יביא לאלימות או למעשים גזעניים. הפרשנות של הפרקליטות למונח 'אפשרות ממשית' מקובלת עליך?

"בדרך כלל אדם נענש על מעשה פוגעני, כך שלהעניש מישהו על אמירה זה בעייתי. יש מקרים שבהם האדם מאיים, ואז בוודאי שראוי לטפל בו. אבל ככל שאנחנו מדברים על הבעת דעות, מיטשטש הגבול בין הכלל ש'אין עונשין על דברים שבלב' לבין הביטוי של אותם הדברים שבלב. הגבול הזה מטושטש ביותר ואיננו עניין למשפט פלילי לעסוק בו".

בנוסף, העברות האלה הן מטבען תלויות זמן. "יכולה להיות התבטאות מסוימת הנשמעת כיום כמעוררת חלחלה, אבל בעוד שנתיים-שלוש עם שינוי העתים כבר אבד עליה הכלח", הוא רומז למקרה של שמואל בן ישי שכחלוף כשלוש שנים בפרקליטות יזמו נגדו חקירה וכעת הורשע. "ודווקא במקרים שבהם אנחנו מבקשים להביא לבירור משפטי אמירה שאיש לא זוכר למה נאמרה ובאיזה הקשר, ומבלי שיש לדברים משמעות מרחיקת לכת שבעטיה קמו אנשים וביצעו מעשי זוועה, אז דווקא בגללה להעמיד לדין פלילי – הדבר מוזיל בעיני את ההליך הפלילי.

"הציבור שלנו מספיק חכם לסנן את הדברים ולהגיב בהתאם. לא כל תמהוני העומד ברחובה של עיר וצועק צעקות תמהוניות, היינו חושבים להעמידו לדין. היינו עוברים לידו כשמישהו היה מגחך, מישהו היה מרכל ויש מי שהיה פוטר בלא כלום, אבל אף אחד לא היה חושב שהמעשה פלילי, משום שאנחנו יודעים לסנן את הדברים הנשמעים. אגב, גם בית המשפט העליון מצמצם למשל את העבירה של 'העלבת עובד ציבור', שלצערנו השימוש בה נפוץ, ומחדד עד כמה עלינו לספוג התבטאויות גם כשהן לא נעימות ולא פופולריות. השימוש בכלים האלה צריך להיות שמור למקרים חריגים כשאין דרך אחרת למנוע את הסכנה".

הפשיעה בירידה, ההרשעות בעלייה

מה להערכתך הסיבה העיקרית לאובדן האמון של הציבור הדתי-לאומי במערכת אכיפת החוק?

"בעיית חוסר האמון במערכת אכיפת החוק נוגעת לכלל הציבור הישראלי, ולא דווקא הדתי-לאומי. החברה הישראלית סובלת מעודף פליליזציה של כל דבר. אזרח המצפה לעשיית צדק בעניינו בבתי המשפט, מגלה מערכת שלא מסוגלת לרדת לעומקו של כל מקרה, לנוכח עומס התיקים הפליליים. במקום לקחת כל מצוקה של בני זוג מסוכסכים ולטפל בה בכלים סוציאליים יעילים של שירותי הרווחה, מנהלים נגדם הליכים פליליים לא יעילים. השירותים הסוציאליים סובלים מחוסר משאבים, לעומת בתי המשפט העמוסים בבקשות למעצרים עד תום ההליכים ודיונים ארוכים הדורשים משאבים מקופת הציבור. גם השיח הציבורי שלנו הפך למתלהם ועונשי. אנחנו רוצים סוג של נקמה, כשלא תמיד תוצאתה תביא לרווחת החברה. לקחת אזרח שמעד ולשקם אותו, להושיט לו יד מכוונת ולהעלותו לדרך הישר, בסופו של דבר יתרום לחברה הרבה יותר משליחתו לכמה חודשים בכלא. החזקת אדם במאסר עולה למדינה הרבה יותר כסף מאשר לשקם אותו, אלא שהתפיסה החברתית שלנו היא למה בית המשפט לא החמיר בעונשו והצעות חוק על עונשי מינימום והכפלת עונשי המאסר. האם זה מה שימנע את עצירת העבריינות? מסופקני. בארה"ב חידשו לפני כמה עשורים את עונש המוות. כיום, המחקרים מראים כי עונשי המוות לא הביאו להפחתה בביצוע העברות, כי יש לביצוען מגוון רחב של סיבות חברתיות, אישיות ונפשיות".

אז מה אתה מציע לנו כדי להפוך לחברה בריאה ומתוקנת?

"אם ברצוננו לחיות בחברה טובה יותר עלינו להשקיע יותר משאבים בשיקום ובחינוך. הענישה לכשעצמה ברוב המקרים לא משרתת אינטרס שיקומי אלא להפך: אדם שיוצא מהכלא ברוב המקרים לא יוצא אזרח טוב יותר לחברה. בבית הסוהר הוא נחשף לגורמים שליליים, נחשף לתופעות עברייניות ונפגע לפעמים נפשית. התוצאה היא לרעת החברה. לא בכל דבר ביכולתנו לטפל באמצעות המשפט הפלילי ועלינו להשקיע במנגנונים חלופיים. יש כיום במערב תיאוריות של הליכי גישור ושיקום, והדברים האלה חייבים לקבל בישראל הרבה יותר משקל, מאשר העלאת רף הענישה".

האם לכן גם לדעת הסנגוריה יש לבטל את הנהלים המיוחדים לאכיפת החוק ביו"ש?

"המצב המשפטי באיו"ש מורכב. יש שם מארג של חוקי המדינה יחד עם המשפט הבינלאומי והמשפט הצבאי. העירוב הזה לא תמיד עולה יפה והתוצאה היא של שעטנז בעייתי. כסנגור, בוודאי שאינני מרוצה ממצב שבו מערכת כללים והגבלות על זכויות האזרח נתונה בידי אנשי הצבא ולא נקבעת בחוק מסודר בכנסת. יש מנגנון של צווים הניתנים על ידי אלוף הפיקוד והם חוק מחייב באיו"ש, שהפרתם מחייבת בנקיטת עונשים. אבל המנגנון לא עבר הליכי חקיקה מסודרים, עם ביקורת פרלמנטרית: בוועדת החוקה או בהצבעות בכנסת. כמשפטן, הדבר הזה מטריד אותי. לכן צריך להיות גורם משפטי מקצועי, שלפחות ילווה ויפקח על התהליכים בשטח. צוות מיוחד שעוסק בכך זה המינימום הנדרש, אבל הייתי מצפה שהוא יהווה גם גורם מבקר ומרסן במצבים בעייתיים של הפרת זכויות אדם מיותרת ופגיעה לא מידתית בתושבים. מה הצוות עושה בפועל? אני לא יודע. אבל הייתי מצפה ממנו שיפעל בעין מקצועית בוחנת".

הפרקליטות לא נוטה לשכוח עקרונות יסוד במדינות דמוקרטיות מתוקנות, כמו "מוטב שעשרה אשמים יימלטו מעונש מאשר חף מפשע אחד יסבול"?

"למרבה הצער, עקרונות יסוד כמו 'חזקת החפות', 'הרשעת שווא' והעיקרון שהזכרת נשחקו בשנים האחרונות עד דק. אחוזי ההרשעה בישראל עומדים על 98% והם מהגבוהים במערב. רמת הענישה רק הולכת ומחמירה עם השנים. זהו ביטוי לשיח החברתי המתלהם והפופוליסטי שהתפתח בארץ בשנים האחרונות. האמירות בדבר הצורך במיגור הפשיעה הגואה ונקיטת אמצעים קיצוניים – מובילים לאחוזי הרשעה גבוהים מאוד באופן מטריד. אני יכול לומר בוודאות כי למרבה הצער ישנם אנשים חפים מפשע שיושבים בבתי הסוהר. כך שאסור לנו לתת לאמירות פופוליסטיות לשבש את שיקול הדעת. הנתונים האובייקטיביים בדו"חות המשטרה, ולאחרונה במחקר אקדמי של הפרופסורים רטנר ופישמן מאוניברסיטת חיפה מצביעים על ירידה מתמשכת ברמת הפשיעה החמורה. לכן האמירות האלה לא אחראיות וגורמות נזק בהעלאת הצעות חוק המחמירות בענישה ללא פרופורציה ומצמצמות את שיקול הדעת של בתי המשפט. הדברים הללו פוגעים בחברה, כי מהר מאוד נגיע למצבים שבהם גם על עבירות פעוטות נכניס אנשים לכלא, ואנשים פרודוקטיביים לחברה ימצאו את עצמם בביבי השופכין של עולם הפשע. כך נרוויח הרבה יותר עבריינים מאשר חיים בחברה מתוקנת".

למי יש עניין להציג את נתוני הפשיעה הגואה?

"לכל מיני גורמים אינטרסנטים. למשטרה שרוצה לקבל תקציבים ותקנים לאלפי שוטרים. משרדים שצריכים להצדיק את קיומם. תכניות שדורשות תקציבים. לאחרונה התבשרנו על הקמת משטרות עירוניות פרטיות, שזהו רעיון קשה לתת לגופים פרטיים סמכויות שיטור, שימוש בכוח וסמכויות מעצר. והכול תחת הכותרת שחייבים לבלום את הפשיעה. בשעה שבפועל, הפשיעה לא גואה כפי שזה מצטייר בתקשורת".

ואולי הפשיעה לא גואה דווקא בשל האכיפה האינטנסיבית נגד הפושעים?

"יכול להיות, אבל העובדה היא שהפשיעה לא גואה, ודווקא בתחומים החמורים של עבירות רצח ושוד, רמת הפשיעה בירידה דרסטית. לכן כל ההתבטאויות על הפשיעה הגואה מטעות את הציבור ומכניסות אותו לפאניקה שגורמת להתלהמות ולהחמרות ענישה. מה שיוצר מעגל שוטה".

האם אין ירידה בתחושת הביטחון האישי של האזרחים בגלל החיסולים בעולם התחתון בצהרי היום ברחובה של עיר?

"המקרים הללו כמובן קשים, אבל מדובר במספר מקרים בודדים וקיצוניים שלא מעידים על מגמה. חמורים ככל שיהיו, אסור למקרים האלה להשפיע על האופן הכללי שבו המדינה מתנהלת. כשיש חמישה מוקדים שצריך לטפל בהם, האם נכון בגללם להכביד את היד על כלל הציבור, באופן שבסופו של דבר יגרום לו נזק?".

קיפוח תקציבי

במשך שמונה שנים שימש עוה"ד גיל שפירא (39) כפרקליט בכיר במח"ש, עד שלפני שלוש שנים 'חצה את הקווים' כשמונה לסגן בכיר לסנגורית הציבורית. "הסנגוריה הציבורית שינתה את פניו של הייצוג הפלילי בארץ", הוא מסביר את שיקוליו לחציית הקווים. אם ביום הקמתה לפני 13 שנה המצב היה שרק כ-30 אחוזים מהנאשמים היו מיוצגים על ידי עו"ד, הרי שכיום המצב הפוך: 70 אחוזים מיוצגים ורק 30 אחוזים לא מיוצגים. הסנגוריה הציבורית מייצגת כ-80 אלף הליכים שונים בשנה. בבתי משפט השלום, הסנגוריה מייצגת בכ-60 אחוזים מההליכים הפליליים. בבתי המשפט המחוזיים, הם מייצגים בכ-70 אחוזים מההליכים הפליליים. ללא ספק שיעורי ייצוג אדירים. בסנגוריה יש צוות פנימי של 85 עו"ד, והסנגוריה מעסיקה בנוסף גם כ-700 עו"ד חיצוניים בכל הארץ הפועלים מטעמה.

"העבודה העיקשת של הסנגוריה שנעשתה ב-13 השנים האחרונות הביאה לשינוי דרמטי במצבם של חשודים ונאשמים בהליכים פליליים מבחינת סיכויי הזיכוי שלהם והטיפול המשפטי שהם זוכים לו", הוא מצהיר. יודגש כי הייצוג מהסנגוריה הוא ללא תמורה כספית. אולם, בעוד שהיקפי הפעילות של הסנגוריה הציבורית עולים עשרות מונים על היקפי הפעילות של הפרקליטות, הקצאת המשאבים מקופת הציבור מופעלת לרעתה.

בשונה מהפרקליטות, הסנגוריה היא גם גורם מגיב ולא יוזם. הפרקליטות שולטת בעיתוי שבו היא תגיש את כתב האישום. מן המחלות המפורסמות היא שתיקים בפרקליטות יכולים לשכב במשך שנים ארוכות במרתפיה החשוכים, בתום חקירת המשטרה. בינתיים החשודים מדירים שינה מעיניהם, כשלא אחת מתברר לבסוף שלא דבק בהם רבב. "הפרקליטות מגישה כתבי אישום כשזה מתאים לה ונוח לה, ואחרי שהיא התכוננה כראוי. מרגע שהוגש כתב האישום, אנו נכנסים לתמונה למתן זכות התגובה בתוך חודש בלבד", מסביר עו"ד שפירא. "יש מצבים שמדובר בחקירה שהתנהלה לפני שש שנים ויש בה אלפי מסמכים וחומרי חקירה, ועדיין אני נדרש בתוך פרק זמן קצר יחסית להגיב לכתב האישום. זאת צורת עבודה אינטנסיבית יותר, המחייבת יצירתיות וחשיבה משפטית מעמיקה. ואני אומר זאת כמי שהיה תובע כשמונה שנים ומפרספקטיבה של שני הכובעים, הן כתובע והן כסנגור. לכן, היקף העבודה של הסנגוריה עולה בהרבה על זה של הפרקליטות, ולמרות זאת הסנגוריה לצערי מקופחת במשאבים ביחס לפרקליטות. היא סובלת מחוסר תקנים, מהיעדר מסלולי קידום לתקנים בכירים ואין השקעות ארגוניות שונות".

הקיפוח נובע אולי מהיותה של הסנגוריה גוף צעיר לעומת הפרקליטות?

"יתכן, אך יכול להיות שמקורו בהיותה של הסנגוריה למרבה הצער גוף פחות חזק על מפת הגופים המשחקים במגרש המשפטי". נזכיר רק שמדובר במגרש שבו מרבית השופטים באים משורת הפרקליטות, שלה גם השפעה מרכזית על מעצבי דעת קהל בישראל.

פורסם בשינויים במוסף "יומן" של העיתון "מקור ראשון", 8.5.09, י"ד באייר תשס"ט

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ראיונות עם משפטנים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על "אנשים חפים מפשע יושבים כרגע בבתי הסוהר"

  1. חיים שיבי הגיב:

    שיש לפתח גוף בעל יכולת של ביקורת מקצועית על הפרקליטות משותפת לטנקי מחשבה בימין ובשמאל גם יחד

  2. קורא חושב הגיב:

    במקום אחד בראיון כתוב:

    "העבודה העיקשת של הסנגוריה שנעשתה ב-13 השנים האחרונות הביאה לשינוי דרמטי במצבם של חשודים ונאשמים בהליכים פליליים מבחינת סיכויי הזיכוי שלהם והטיפול המשפטי שהם זוכים לו", הוא מצהיר.

    10 שורות מעל זה היה כתוב שהמראויין אמר:

    אחוזי ההרשעה בישראל עומדים על 98% והם מהגבוהים במערב

    אז על איזה "שינוי דרמטי" מלעיטים כאן?

  3. סל הגיב:

    אחוז ההרשעות בבית המשפט בישראל הוא הגבוה בעולם!
    נתונים משנת 1980 : בשנת 1980 אחוז ההרשעה – 92.4%, שנת 1990 – 95.4% , שנת 2000- 97.4% , 2002 – 97.8% , 2004 – 99.8% , 2005 – 99.9% , כלומר מורשעים 99.9% מזוכים – 0.1% . מתוך כל אלף נאשמים אחד מזוכה! האחוז המדויק יכול לנוע מעט בין השנים אך אין זה משנה את העובדה הבסיסית שכמאה אחוז מהנאשמים מורשעים. הסיכוי לזיכוי הינו אפסי גם אם הנאשם הינו חף מכל אשמה. לתופעה זו אין אח ורע בעולם כולו! כדי להשוות באירופה מתוך כל אלף נאשמים מזוכים – בין 300 ל 400. גם שם הרבה מורשעים אינם אשמים ושם הגיעו למסקנה שבית המשפט הוא הפוגע העיקרי בדמוקרטיה ומדי פעם נרצח שופט. בארצות הברית מתוך כל אלף נאשמים 500 מזוכים ועדיין חפים רבים מורשעים. בארצות הברית פוסקים עונש מוות ומידי שנה אלפים שלא רצחו מוצאים להורג – נרצחים על ידי הרשויות, באשמת רצח. יחס זה הוא בין נאשמים ומורשעים אין יחס זה מראה כמה נאשמים ביחס לאוכלוסיה. בתנאים אלו של כמעט מאה אחוז הרשעות ביחד עם תפקוד לוקה מאוד של המשטרה במניעת עברות או מציאת מבצעי עברות, יש למשטרה עניין להוכיח את ההיפך ולהרבות נאשמים וכל האמצעים קשרים לכך. הדרך שנפוצה בשנים האחרונות היא פשוט להמציא "הודאות" בשם נחקרים – להתיש נחקרים ולרשום את שכלל לא אמרו. כיצד קורה שבמדינת ישראל המתימרת להיות דמוקרטית אחוז ההרשעות שואף למאה? תיאורטית במדינה דמוקרטית יש להוכיח לבית המשפט אשמה ללא צל של ספק, באם יש חשד סביר לחפות יש לזכות. על פי החוק מותר לבית המשפט להרשיע רק אם הוכחה אשמה, כך על פי חוק הכנסת . אלא שלבית המשפט יש חוקים והוראות משלו. בית המשפט החליט לא לתת לאף אחד להתחמק ויש לעשות הכל כדי להרשיע. זה כמובן ההיפך המוחלט מהצורך בהוכחות ללא צל של ספק. במצב זה פרושו שלא רק רבים מהמורשעים אינם אשמים אלא שהחלק הארי מהמורשעים אינם אשמים.

    כיצד יעשו זאת אם העובדות אינן מצביעות על אשמה או אף מורות בבירור על חפות?
    בעזרת יחס של איפה ואיפה והסתרת עובדות וסילופן. כך נוהגים הם לנהוג בצד המתלונן יחס של אדיבות לתת לו להעיד ככל שיחפוץ להדריכו בעזרת שאלות מדריכות לשם הבהרה או הבעת ספק כביכול כדי לנסות להוציא את התשובות ההגיוניות ביותר ככל שניתן ואי רישום הגירסאות הקודמות ולא ההדרכות שהשופט עצמו נותן, השמטת כל אמירה לא הגיונית, הוספת אמירות הסבר לצורך הקניית אמינות. כל זה למען חיפוי על מתלונן שלעיתים לא רחוקות הינו העבריין. כלפי הנאשם התנהגות גסת רוח פנים מאיימות צווחות כל כמה מילים שהנאשם מעיד, שאלות חוזרות שלא לצורך והפרעה לעדות בכל דרך, כולל קטיעתה טרם שהנאשם הצליח לומר חלקים רבים וחשובים. בפרוטוקול נרשמת עדות הנאשם מקוטעת ומעורבבת עם תשובה לשאלות אשר נשאלו טרם עת כמובן שאין השופטים משאירים זכר לשאלותיהם ועדות הנאשם נראית כאילו הוא מיוזמתו אמר דברים בערבוביה. בדרך זו כל העדות אשר הצליח לומר נראית כגבוב חסר פשר. גם מושמטים קטעים הכי חשובים מעדותו זו. קלדניות מקבלות הוראות מה להקליד ומה לא, הן למדות שכל מה שברור מעיד על חפות אל להן להקליד. שופטים גם נותנים הוראות מה לטעון ומה לא ומאילו טענות שתכופות הן טענות מרכזיות לחזור. למשל שההודאה במשטרה נלקחה שלא כדין. הם "ממליצים" לסנגור לחזור בו, והיה והלה יסרב הם מתנכלים אף יותר. הציבור בתמימות עלול להאמין שהסנגור חזר בו מטענות כלשהם, אך עליו לשאול על שום מה חזר בו האם יש בכל מהלך המשפט משהו שגרם לכך? אם לא הוכחו סתירות מובהקות, סימן הוא שהשופט הוא שהורה על כך. אם בכל אלו לא די הרי שתמיד בסיכום בהכרעת הדין ניתן להוסיף אף דברים שאין להם תמיכה אפילו בפרוטוקולים. מהמנות השופטים איננה נושא לבדיקה. מה שנבדק הוא האם מה שרשום מניח את הדעת כתומך בהחלטה. בנוסף לכך התרשמות גם היא נחשבת להוכחה כאשר זו רצויה. אם נחבר זאת לסילוף והסתרת עובדות הרי שגם התרשמות יכולה להיות חסרת בסיס. אך כל האמצעים מקדשים את המטרה להרשיע.

    בכל ההונאות הללו לא כל השופטים מסתפקים. יש היכולים להרשות לעצמם כמו נשיאי בתי משפט לפסוק על פי שימוע במעמד צד אחד בלבד הלא הוא הצד המתלונן והנאשם כלל אינו נקרא לשימוע. לחליפין אם אין מתלונן מתקיים משפט ללא שימוע כלל. בשני המקרים הנאשם מקבל את פסק הדין בדואר למעונו. הכיצד מתעדים זאת שופטים אלו? האם נרשמים פרוטוקולים מדומים? שופטת התעבורה מחיפה הילה כהן אשר נהגה להמציא פרוטוקולים לדיונים שלא התקיימו אינה היחידה והיא גם טענה שכולם עושים זאת. אחריה נתפסה עוד שופטת מבאר שבע. שופטים גם נוהגים לזמן עדים ללשכתם במקום לדיון פומבי. בלשכה לא רשמים פרוטוקולים מחייבים אלא לכל היותר הערות שאולי ישולבו בחלקם בפרוטוקולים ואולי לא.

  4. סל הגיב:

    בית המשפט העליון
    רק מטי מעט פונים אל בית המשפט העליון אלו הם החושבים שיש להם סיכוי על פי רוב אלו הבטוחים בצדקתם וסביר שרבים מהם אכן חפים, מתוכם עוד פחות מורשים להגיש ערעור. עם זאת יחס הזיכויים/הרשעות בבית המשפט העליון הינו זהה, על כל אלף נאשמים אחד מזוכה! מכאן שאחוז החפים המורשעים הינו גבוה אף יותר.המסקנה שבמונחי בית המשפט, אין ריבוי ההרשאות נובע מקילקולים במערכת אלא זוהי מדיניות, אלו הם ציפיות מטעם בית המשפט העליון מהשופטים. מדיניות ההרשעה בכל מחיר היא הנורמה וחזקת חפות אינה אלא מס שפתיים, שכן הנעשה בפועל הינו ההפך מהמוצהר, זוהי הונאת הציבור.
    התנהלות הדיונים בבית המשפט העליון.
    על פי חוק בתי המשפט תשמ"ד-1984סעיף 68א רישום פרוטוקולים הינו חובה, על הפרוטוקולים לשקף את כל הנאמר והמתרחש בדיון. החוק מתייחס מפורשות גם לבית המשפט העליון. לפרוטוקול דיון בבית משפט יש מעמד ראייתי על פי חוק הראיות, ולכתיבתו חשיבות מכרעת למטרות בקרה שקיפות זרימת מידע וביקורת ציבורית. מתברר כי בבית המשפט העליון לא נרשמו פרוטוקולים! כיון שראה עצמו פטור מחובה זו. התבצעה שם רק הקלדה חלקית שלדברי והשופטים אין לה תוקף מחייב. המדהים הוא שדבר זה לא נודע. כאשר חלק מדיון משפטי שודר בטלוזיה, היה זה כאשר התדינו תושבי חוץ והשידור הועבר למדינות חוץ, הראו קצרניות מקלידות במכונת קצרנות – גם מכשיר כזה קיים. כך הציבור התרשם שבבית המשפט העליון הכל מתנהל על פי כל הכללים. עובדת אי ניהול פרוטוקולים בבית המשפט העליון, נחשפה רק בעקבות עתירה לבג"ץ מטעם "התנועה להגינות שלטונית" אשר דרשה מבית-המשפט העליון לנהל פרוטוקולים של הדיונים כבכל הערכאות המשפטיות האחרות בארץ וגם בכל גוף צבורי מתוקן. בית המשפט העליון כמובן התנגד. אי לכך העבירה הכנסת חוק חדש המחייב רישום פרוטוקול אשר ישקף את כל הנאמר והמתרחש בדיון, לרבות שאלות והערות של בית המשפט. בית המשפט זוכה ליחס מיוחד, הוא איננו ממלא אחר הוראות החוק ואף מודיע על התנגדותו, כתגובה אין כל סנקציה נגדו ובמקום זאת נחקק חוק נוסף. כמו כן כדי לשכנע את בית המשפט העליון נאמר שהחוק שאושר "מקדם את עקרון השקיפות ויתרום לאמון הציבור ברשות השופטת". יש להחמיא לאגו של השופטים כדי שיואילו לקיים את החוק.
    אחוז ההרשעות השואף ל 100% וחוסר ניהול פרוטוקול מעידים על כך שבית המשפט העליון נוקט באותן שיטות, רושם רק מה שנוח לו. מבחינת התוצאה. לא יפלא שבית המשפט העליון דוחה את רוב בקשתות פסילת שופטים היות ומבחינתו קביעת דעה מראש החלטה על הרשעה היא הדבר הרצוי. על כך כמובן אין בית המשפט העליון מצהיר ועובדה זו אינה מתפרסמת. לא יפלא איפה גם התנגדותו לכל אמצעי בקרה עליו ועל בית המשפט בכלל. כך התנגד אהרון ברק להקמת נציבות תלונות אך לבסוף הסכים בתנאי שהנציב יהיה שופט בית משפט עליון בדימוס שפרושו שבית המשפט ממשיך להיות מבוקר אך ורק על ידי עצמו על פי רצונותיו ולא על פי מחויבות כלשהי לציבור. אי רצונו של הנציב אליעזר גולדברג לחקור באמת כל היבט פלילי של שופט תוך כדי שפיטה מעיד כאלף עדים על הלוך הרוחות ממנו הגיע. מסיבה זו שופט עליון או כל שופט הינו האדם הבלתי מתאים ביותר לתפקיד זה. שר המשפטים דאז – לפיד ציית לכל הוראה של נשיא בית המשפט העליון אהרון ברק. באותה רוח נציב תלונות הציבור על שופטים טוען שהכנסת איננה מוסמכת להורות לו מה לבדוק אלא רק להמליץ ורק בידיו ההחלטה מה ואיך לבדוק. לפי כך הנציב הוא הקובע מהן נורמות תפקודו ולכן גם אין איש מוסמך לפטרו.

  5. דרדר הגיב:

    "עצמאות בית המשפט/עצמאות שיפוטית" – הונאת הציבור
    בישראל בניגוד לכל מקום אחר בעולם שופטים נבחרים על ידי שופטים אחרים עד לא מזמן גם לא היו נבחרי ציבור שהשתתפו בבחירה. בעבר הלא רחוק גם לא היו כל נציגי צבור שהשתתפו בבחירה. קנה המידה לבחירת שופטים היה חסוי, גם חברי כנסת לא ידעו על פי מה מועמד נבחר לשופט. על כך אמרו שופטים: "מכירים אותו". מה שברור שבנפוטיזם ובפרוטקציוניזם הקיים בבית המשפט בני ונכד שופטים שנבחרים ודאי מוכרים וכך גם בני עמדות פוליטיות זהות בעלי יחסים בתוך המקצוע.
    עם קום המדינה כאשר החלו להרכיב את בית המשפט העליון, הייתה בתוקף פקודת בתי המשפט המועמדים לכהונת שופט הוצעו על ידי שר המשפטים, אושרו על ידי הממשלה, ואז אושרו סופית בכנסת – שיטה המתאימה למדינה דמוקרטית. אלא שבהמשך שר המשפטים הראשון פנחס רוזן חיבר ביחד עם נשיא בית המשפט העליון משה זמורה, הוא שהיה לא אחר משותפו לשעבר במשרד עורכי די,ן את רשימת המועמדים לשופטי בית המשפט העליון ללא כל התיעצות עם נציגי ציבור. לאחר שקמה ועדה לבחירת שופטים השופט מאיר שמגר בשנת 1978 הביא להרחבת מספר השופטים בוועדה בטוענה של חיזוק התדמית העצמאית של בית המשפט. 1996אהרן ברק – השופט הפוליטי ניסה לשכנע שאין דבר הרסני יותר מהנהגת פיקוח דמוקרטי על בחירת השופטים בטוענת פוליטיזציה.
    הועדה לבחירת שופטים כיום מונה תשעה חברים. ששה נבחרי צבור שלושה שופטים. אלא שלכל החלטה דרושים רוב של שבעה מתוך התשעה. כך ששופטים יכולים לבטל כל החלטה בנוסף יש להם גם זכות וטו שאין לנבחרי צבור. חברי הוועדה הם: נשיא בית המשפט העליון, שני שופטים נוספים מבית המשפט העליון(3), שר המשפטים(1), שני נציגים של לשכת עורכי הדין(2) שר נוסף שהממשלה ממנה(1) שני חברי כנסת (2),. רוב חברי הוועדה לבחירת שופטים – שלושת השופטים ושני נציגי לשכת עורכי הדין – (5) אינם נבחרי ציבור, ואינם אחראים כלפיו. שני השופטים מלבד נשיא בית המשפט העליון, בדרך כלל מצביעים לפי רצון נשיא שבחר בם, עורכי הדין תלויים מקצועית בשופטים, ועל כן נוטים הם לרצותם. כך לפחות חמישה מצביעים בהתאם לרצון הממסד המשפטי, שר המשפטים הוא בדרך כלל עורך דין הנאמן לממסד המשפטי יותר מאשר לעמדות הממשלה והכנסת ולערכיו של ציבור הבוחרים. דבר זה בולט במיוחד כאשר שר המשפטים הוא גם עורך דין המיצג לקוחות בבית משפט וגם איננו כלל נבחר ציבור. כך שבדרך כלל לפחות ששה (6) מתוך תשעת חברי הועדה מצביעים לפי רצון הממסד המשפטי. נוסף על כך שני החברי כנסת הם אחד מהקואליציה ואד מהאופוזיציה בדרך כלל מצביעים באופן שונה אחד מהם עשוי להצביע ביחד עם הממסד המשפטי (7).

    בשם עצמאות בית המשפט אימצה ישראל שיטה שבה הרשות השופטת אינה אחראית כלפי איש. שופטים מתמנים על ידי ועדה הנשלטת על ידי השופטים המכהנים, ודיוניה נערכים בחשאי, ואילו האומה נותרת ללא כל זכות להתערב בהכרעה מי יישם ויפרש את חוקיה, זוהי גאות השופטים, המכנים את השיטה כ"טובה בעולם" – מאחר שהשופטים מעצבים את בתי המשפט בצלמם הם. למרות מאמצי שופטי ישראל אף אומה אחרת לא השתכנעה בכך.

    בשם עצמאות בית המשפט קיימת בישראל חסינות מוחלטת לשופטים. וכך נקבע בסעיף 8 לפקודת הנזיקין : "אדם שהוא גופו בית משפט או בית דין או אחד מחבריהם, או שהוא ממלא כדין חובותיו של אדם כאמור, וכל אדם אחר המבצע פעולות שיפוט, לרבות בורר – לא תוגש נגדו תובענה על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוט" הנה כי כן, חסינותו של אחד מחברי הרשות השופטת הינה מלאה. גם אם התרשל, וככל הנראה גם אם פעל מתוך מניע פסול, לא ניתן לתבוע אותו על מעשיו".
    לטענת השופטים הרצון לשמור על אי התלות של הרשות השופטת, ועל אי התערבות בפעולתה מחייבת חסינות רחבה.
    השופט דוד גולדשטין קבע כי לשופטים חסינות מוחלטת. "גם אם הפעולה בגינה נתבע שופט נעשתה בחוסר סמכות, אין מקום לבחון האם נעשתה בזדון או ברשלנות". "המטרה היא מניעת פגיעה בעצמאות שיקול דעתו של השופט ותכליות המשנה, למנוע פגיעה באמון הציבור ותביעות סרק שיכפישו את תדמית השופטים או הבטחת סופיות הדיון והליך דיוני תקין…. כמו גם "מניעת פגיעה בתפקוד השופט ערעור מעמדו ושאלות באשר לטיב שפיטתו, מניעת עיוות דין (?) ובזבוז זמן שיפוטי יקר". לפי כך יש להעניק לשופט עצמאות מוחלטת כאילו אינו פועל בשליחותה של החברה וכילו אין תפקודו משפיע על אחרים קובע גורלות.. משמע שופטים שונים משאר בני תמותה אשר עצם התביעה נגדם פוגעת בהם קשות ולהבדיל נזקקים לשירות עורך דין. להבדיל בעיסוקים אחרים יש אחריות ועל מעשים פליליים משלמים מבלי שהדבר יפגע בתפקוד או במעמד. לפיו "אין כל מקום להטיל אחריות שילוחית או ישירה על המדינה על פעולות שופט ואין משנה סוגה של הרשלנות". לדעת השופט דוד גולדשטיין חסינות מהותית נרחבת ומוחלטת. באה לשרת את הציבור ואת האינטרס הציבורי ולא את נושאי המשרה השיפוטית באופן אישי, אין זו זכות/חסינות אישית של נושא המשרה השיפוטית, עליה הוא יכול לוותר"… לשיטתו חוסר אחריותם כל השופטים כלפי הציבור אינה חלילה מתוך אנוכיות השופטים אלא מאוד מטיבה עם הציבור הנתון בידי השופטים המרשים לעצמם הכל.. ועוד מוסיף "לא עולה כלל על הדעת, כי נושא משרה משפטית – שופט, רשם, ראש הוצל"פ, בורר או כל אדם אחר המבצע פעולת שיפוט – יצטרך להתגונן מפני תביעות, זו סופה של עצמאות הרשות השופטת ותחילתה של 'פסיקה מתגוננת'", ומה לגבי בעלי עיסוקים אחרים? השופט פרגו פסק: "אם אין לשופט אחריות, , גם למדינה אין אחריות. "היות והחסינות המוענקת ל 'רשות השופטת' הינה מהותית – אין אחריות של המדינה ומאחר שאין יחסי עובד-מעביד בין השופטים למדינה". כאן נשאלת השאלה מי הוא מעסיקם של השופטים? את משכורתם מאין מקבלים? מהמדינה!. שופטים דורשים להשוות תנאי העסקתם לשרים של המדינה!. מי מעניק להם מינוי? נשיא המדינה! וכי מייצג את השלטון של המדינה כמו שופטים? אך חמור מכל מה לגבי הנפגעים שלא כדין מהשפיטה?
    בנוגע לאחריות השיפוטית: לפי סעיף 8 לפקודת הנזיקין לא ניתן לתבוע בעל תפקיד שיפוטי "על עוולה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי". לשופטים עצמם חסינות מתביעה, אולם גם למדינה אין אחריות שילוחית מדובר בחסינות מהותית ושופטים אינם "עובדים" לצורך העניין. שופטים אשר אימצו את "הלכת פרידמן", לפיה "החסינות איננה חוסמת כליל הגשת תביעה נגד המדינה באחריות שילוחית בשל רשלנות שופט", ולכן לפי אותם שופטים "שלטון החוק איננה מונעת הגשת תביעה נגד המדינה ובנסיבות אלו ניתן וצריך לאפשר הליכה בנתיב זה במקרים קיצוניים של רשלנות בוטה מאוד", לא מוזכר פה מתוך זדון שהיא דרכם השכיחה של שופטים. לפי גדרה זו שלטון החוק פרושו חוסר אחריות השופטים או במילים אחרות שלטון החוק לפי תפישה זו אינו מחייב את השליטים.
    יש לכך ביטויים אחרים כמו הדיווח מטעם בית המשפט. שופטת בית המשפט העליון בדימוס ונציבת תלונות הציבור על שופטים הראשונה: "יש סתירה מסויימת בין עצמאות בית המשפט לבין חובת הדיווח… האומנם? האם מהנדס שמוציא תרשימים מדוייקים, נפגעת עצמאותו להחליט מקצועית כיצד יבנה? לא כל שכן רופא השומר את תוצאות כל הבדיקות ורושם גליונות רפואיים. האם השל כך נפגעת יכולתו לשקול ולהחליט על הליכים וטיפולים? עצם התיעוד המדויק מאפשר פעילות מקצועית ומבטיח מעקב שאכן כך היא מתבצעת. תיעוד מדויק יכול להפריע אך ורק אם בית המשפט אינו מעוניין לפעול על פי כללי הצדק, אלא על פי שקולים זרים, והוא מעונין להסתיר זאת. במקרה של שפיטה תעוד מדויק של הדיונים וההוכחות שהובאו נועד לאפשר מעקב בכך לעזור להחלטה. עצם טענה כזו מלמד על "עצמאותם של שופטים מכל מחויבות מוסרית ומכל אחריות למעשיהם". במערכת משפט תקינה חובת הדיווח להיות נתונים לבקורת.

    מהי עצמאות או אי תלות שיפוטית מפני מה? או מי? ולשם מה?
    תפקיד השופטים להיות הוגנים ולא נושאי פנים כלפי כל הבאים לפניהם. עליהם להיות חופשיים מהשפעה פוליטית עליהם להסתמך על מה שצודק ולא על מה שמקובל. עליהם להיות מסוגלים להגן על האזרח הפשוט ממדינאים, ממשלות, תאגידים גדולים ועל האחד מהשני.
    עצמאות שיפוטית פרושה ששופטים חופשיים להחליט על פי ההגינות וללא משוא פנים תוך הסתמכות בלבדית על העובדות המוצגות וחוקים ישומיים, מבלי להכנע ללחצים או הפחדות. עצמאות שיפוטית תפקידה לאפשר הגנה על האזרח והבטחת שלטון החוק. עצמאות שיפוטית מתיחסת הן לבית המשפט כרשות והן לכל שופט בנפרד.
    עצמאות מוסדית, משמעה עצמאות של הרשות השופטת כגוף. אי-התלות המוסדית מהווה ביטוי של עקרון הפרדת הרשויות לשם דחיית התערבות מרשויות אחרות המחוקקת והמבצעת. עצמאות מוסדית היא תנאי הכרחי לעצמאותו של השופט היחיד.
    עצמאותו של השופט היחיד, שמשמעה אי-תלותו בגורמים חיצוניים בלתי רלוונטיים.
    עצמאות בית המשפט או אף עצמאות שיפוטית בשום אופן אינה מטרה בפני עצמה, אלא אמצעי כדי להבטיח את שלטון החוק בעזרת קידום החלטות ללא משוא פנים.

    האם קיימת דילמה בין עצמאות שיפוטית – לאחריות ציבורית.
    עצמאות שיפוטית נועדה לתת הגנה על שופטים מפני לחצים חיצוניים העלולים לעוות את פסיקותיהם ואחריות ציבורית דורשת מן השופטים להתחשב בערכי היסוד של האומה אשר את חוקתה הם מפרשים.
    יש להכיר במוגבלות העצמאות השיפוטית לעומת האחריות השיפוטית. למרות שבמונחים מוחלטים אין התאמה בין עצמאות לאחריות, על השופטים להיות מספיק עצמאיים כדי לאפשר צדק ללא משוא פנים ולדחות מעליהם נסיונות הפחדה. אין השופטים עצמאיים במידה שלא ישאו באחריות. עצמאות מוחלטת ללא אחריות מתאימה למשל למי שאינו מועסק ואינו פועל בשם אחרים או למענם לדוגמא העוסקים בתחביבים או יוצרי אומנויות עצמאיים שלא על פי הזמנה, לא כך לגבי עובדי ציבור האמורים להיות נאמניו.
    הליך מתוקן למינוי השופטים צריך להגן בקנאות על עצמאותם של שופטים מלחצים כלשהם בשעה שהם ממלאים תפקידם, אלא שההגעה לתפקיד חייבת להיות מבוססת על אמון העם באמצעות הליך מיון ציבורי. כדי להשיג עצמאות שיפוטית תהליך בחירת השופטים צריך להבטיח בחירת שופטים בעלי יושרה ללא דופי וכישורים מקצועיים – לא על פי אידאולוגיות או עמדות פוליטיות אלו אסור שיהיה להם ביטוי בבית המשפט, היות ואקטיביזם שיפוטי הינו אמצעי פוליטי אין לו מקום בבית המשפט. סיגים אלו באים להבטיח שהחלטותיהם תתבססנה על חוקים בלבד. על בבית המשפט להשען על תמיכת העם למען הבטחת קיומה של מערכת הוגנת שאינה נושאת פנים.
    בישראל השפיטה עצמה כלל אינה עצמאית. בין בית המשפט לתביעה מתקים יחס סימביוטי. השפיטה תלויה לחלוטין בתביעה ופועלת לרצותה – זה מתבטא באופן התנהגותם שאין בה כל הגינות ובפסיקותיהם. אין בית המשפט מגן על האזרח הישראלי מפני זרועות שלטון אחרות ולא על אזרח אחד מפני השני. משמע כל הצעקה של "עצמאות בית המשפט" אינה אלא אחיזת עיניים. בית המשפט איננו מבקש אלא עצמאות לנהוג בכפוף לתביעה…. גם אחריות ציבורית בישראל אינה קיימת מאחר שלא רק שלא נעשה כל מאמץ להבטיח אחריות זו אלא מובהר לשופטים עד כמה מוחלט כוחם על הציבור…לא הציבור בחר בהם ואין הם תלויים בו או חייבים לו דבר. אחריות ציבורית מטבעה מחייבת עצמאות עניינית שגם היא אינה קיימת. בית המשפט בישראל "עצמאי" מכל מחויבות כלפי החברה.
    "עצמאות שיפוטית" כביכול זו מתבטאת בכמעט 100% הרשעות וגם בערעורים המצב עגום מאוד.
    קבלת רשות ערעור:
    בתחום האזרחי: בקשות רשות הערעור שהתקבלו: % 77.8 של המדינה ורק 10.2% של מתדינים שאינם המדינה. סיכוי המדינה ל רשות ערעור מהעליון בהליך אזרחי גבוה מהסיכוי של האזרח פי 7.6
    בתחום הפלילי: בקשות רשות הערעור שהתקבלו 74.4% מהתיקים 5.6% של נאשמים.
    הפיכת פסקי דין. סיכוי המדינה לרשות ערעור מהעליון בהליך פלילי גבוה מהסיכוי של האזרח פי 13.3
    הפיכת פסק הדין
    בערעורים פליליים: 80.7% הצלחה למדינה, בעוד שנאשמים 16.2% הצלחה לנאשמים. סיכוי המדינה להפוך את פסק הדין. בערעור בזכות בהליך פלילי גבוה מהסיכוי של האזרח פי 4.
    בערעורים אזרחיים בזכות 80% הצלחה למדינה כמשיבה 20% הצלחה של תאגיד שערער לעליון
    בערעורים אזרחיים בזכות כנגד המדינה, בממוצע רק ב- 1 מתוך 5 מקרים הערעור מתקבל.
    לא ניתן לאתר מדינה נאורה, שבה בית המשפט לערעורים מעניק יתרון כה מובהק למדינה בהליכים משפטיים שבין המדינה לאזרח.
    סיבת הסיבות למעמדה המיוחד של הרשות השופטת – שפיטה על פי העובדות הצדק וההגינות והגנה מפני התמרות זרועות אחרות של השלטון אינה מתקיימת במשפט הישראלי ההפך הוא הנכון. בראיון רדיו בגל צה"ל הודה נשיא בית המשפט העליון בדימוס השופט מאיר שמגר, כי בית המשפט (בארץ) איננו לגמרי עצמאי. לגמרי? האם יש אחוזים בעצמאות או חסרונה או שזו דרך לומר שבית המשפט בארץ איננו עצמאי? בישראל מתקיים שלטון מוחלט ועריץ של בית המשפט שהוא כולו פניות ומשוא פנים, בשם "עצמאות בית משפט".

  6. יוני הגיב:

    יש תחומי ייצוג חשובים יותר כמו ייצוג נפגעות עבירה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s