"יש להפריט את הדת מהמדינה"

ד"ר אביעד הכהן, ששמו מוזכר כמועמד אפשרי לכהונה בבית המשפט העליון, לא חושש מהפרדת הדת מהמדינה. "שאלות דתיות צריכות להתברר אך ורק בבית הכנסת, לא בכנסת ולא בבג"ץ"

"אין זה מתקבל על הדעת שבמדינה יהודית יעודדו חופש ביטוי שקרי". ד"ר אביעד הכהן (צילום: יח"צ)

ספק אם יש בישראל צרכן תקשורת שלא שמע בשנים האחרונות על מאבקיו המשפטיים של ד"ר אביעד הכהן. שמו נקשר בפרסומים שונים, החל בעתירה לבג"ץ בשם ארגוני הנשים נגד עסקת הטיעון שחתמה הפרקליטות עם הנשיא משה קצב שבינתיים חזר בו ומועמד לדין, המשך בבג"ץ גיורי הרב דרוקמן שהוקפאו זמנית, הצלת הרב שמואל אליהו מציפורני הרפורמים שעתרו לבג"ץ להעמדתו לדין על הסתה לגזענות, הסרת המצור מעל המפגינים בכפר מימון בתקופת ההתנתקות, הספדי הנשים בבית העלמין בפתח תקווה שהותרו בזכותו, דחיית הבחירות במועצה האזורית ערבות הירדן, הורדת חומת ההפרדה הגזענית ב'בית יעקב' לבנות חרדיות בעמנואל, ועד לתערוכת הגופות השנויה במחלוקת המוצגת כיום במוזיאון המדעטק בחיפה (שהמאבק הדתי המתוקשר נגד הצגתה בישראל לא הבשיל משפטית ונעצר בעודו באיבו).

אולם מעטים יודעים שהכהן מתגאה דווקא בתיק שלא זכה לכל הד תקשורתי, שבו הצליח לגרום למדינה לשנות תקנה לטובת הוריהם של ילדים אוטיסטים. "לפני כעשר שנים פנה אלי זוג הורים לילד אוטיסט בבקשה אנושית", הוא מספר בראיון מיוחד שערכתי עמו. "לפי החוק, ילדים כאלה זכאים לקבל מהמדינה מימון גם בחודש יולי, כדי שיוכלו להישאר בתחומי המוסד החינוכי גם בחופשת הקיץ. ילד כזה נדרש להשגחה אינטנסיבית במשך 24 שעות ביממה. בעונת הקיצוצים, החליטה המדינה לצמצם את המימון שניתן לילדים, כך שבפועל יכלו ילדים אוטיסטים להיות במוסדות החינוך רק עד השעה 12 בצהריים. המשמעות היתה שהורה לילד כזה יתפטר מעבודתו, כדי שילדו יזכה לטיפול, וזאת בלי לדבר על המאמץ הפיזי והנפשי שכרוך בכך. מבחינה משפטית, המדינה פעלה כדין, על פי החוק הפורמלי. אמרתי להורי הילד שהסיכוי היחיד שנותר לנו הוא לפנות לבג"ץ ולבקש ממנו סעד למען הצדק, תוך הדגשת הפן האנושי. לפי תפיסת עולמי, המשפט איננו רק האות הכתובה, אלא גם, ואולי בעיקר, הרוח וערכי הליבה היהודיים והדמוקרטיים שמלווים את החוק היבש ונופחים באפיו נשמת חיים. העתירה היתה טעונה רגשית. בפתח הדיון, השופטת דליה דורנר שישבה בדין, לא אפשרה לנציג הפרקליטות לדבר והורתה לו ולשולחיו למצוא פיתרון מעשי למצב. המדינה שינתה את התקנות כך שאותם הילדים יוכלו לשהות בחודשי הקיץ במסגרת מסודרת גם בשעות אחר הצהריים, שתאפשר להוריהם להתפרנס".

בעיני הכהן, זהו אחד הביטויים ליהדותה של המדינה. "יהדות שאינה מתבטאת רק באספקת צורכי דת, כמו שירותי רישום נישואין וכשרות, אלא גם ב'אהבת לרעך כמוך' וביחס לגר ולאלמנה. לתופעה הבזויה של הסחר בנשים וביזוי העובדים הזרים צריכים להתייחס לא פחות מאשר לשבת ולכשרות", הוא מצהיר ומתריס בקונצנזוס הקיים בציבור הדתי סביב ענייני דת ומדינה. "חבל שמדברים אצלנו יותר על כשרות ושבת מאשר על הנושאים האלה שנדחקים לשוליים. לשמחתי, בשנים האחרונות אנו עדים לתמורה מסוימת בעניין זה. כך, למשל, הפעילות המבורכת של 'מעגלי צדק' בתחום החברתי, ארגון שהייתה לי הזכות להימנות עם חבריו מן ההתחלה. כך גם בעניין השוויון לנשים, שמשתלבות בשוק העבודה והאקדמיה, לצד פריחת בתי המדרש לנשים. זוהי מהפכה בקנה מידה היסטורי. אנו נמצאים בעיצומה, ומוקדם מדי להעריך עד לאן היא תגיע".

אם ניקח צעד אחד קדימה, מבחינתך כבר אפשר למנות מחר דיינות?

"בסוגיה זו יש צדדים פורמליים ומהותיים. בספרות ההלכה, לא נתקבלה האפשרות שנזכרת כבר בתורתם של בעלי התוספות ולפיה אישה יכולה להכריע בשאלות הלכתיות מובהקות. עם זאת, מציאות החיים השתנתה לחלוטין, וכפי שאמרו לגבי לימוד תורה לנשים, אין זה הגיוני שאישה תוכל להיות שופטת, ורופאה וראש ממשלה, ורק עולם התורה יוותר חסום בפניה. בעניין זה, הייתי מאמץ את גישתו החכמה של הרב עוזיאל בעניין זכות הבחירה לנשים, זכות שהיום מקובלת כדבר מובן מאליו, והיא: "ניתן לזמן שיבוא ויכריע". בכל מקרה, ועד שיגיע הזמן, אני סבור שקיימת חובה כבר היום לאפשר לנשים להשמיע את קולן בבית הדין לא רק באמצעות מתווכים אלא באופן ישיר. תיקון מסוים בא לעולם בעניין זה בזכות הטוענות הרבניות, אך לא פחות יש לעשות כן באמצעות לב פתוח ונפש חפצה מצד הדיינים לטענותיהן".

האם גם בתחום הגיור גישתך אמביוולנטית?

"בנושא הגיור יש בהלכה גישות שונות. לטעמי, אין זה ראוי שהמדינה תכפה את הגישה המחמירה, גם אם יש לה בסיס הלכתי, על חברה שברובה לא רק שאינה מחמירה אלא שאף אינה שומרת מצוות. אם אתה מבקש באופן אישי להחמיר על עצמך, יבושם לך. הרשות נתונה. נהג כמנהג רבותיך, אך אל תכפה את השקפתך על הכלל גישה".

עד כמה המצב הזה נובע מהלגיטימיות של הרבנות הממלכתית מההנהגה החרדית?

"זאת חרפה, שאינה קשורה דווקא לחרדים. גם בעולם החרדי וגם בתוך הציונות הדתית יש תופעה גוברת והולכת שבה החליפה יראת ההוראה את יראת השמיים. רבנים רבים פוסקים לא לפי מה שעיניהם רואות במקורות ההלכה, אלא לפי מה שיאמרו עליהם. זאת טרגדיה הלכתית, ללא קשר לסוגיה ספציפית. אנו נמצאים בעידן של קץ ההיסטוריה הפסיקתית. למרות חילוקי הדעות, לעתים תהומיים שהיו ביניהם, לגדולי הפוסקים דוגמת הרבנים משה פיינשטיין, שלמה גורן, שלמה זלמן אויערבך וייבדל לחיים הרב עובדיה יוסף – היו כתפיים רחבות. הם פוסקים על פי שיקול דעתם הרחבה, לאחר שעיינו באופן עצמאי במקורות ההלכה, ולא התחשבו בקול הששון והשמחה שייאמר עליהם בפשקווילים שבחוצות בני ברק או בלוח המודעות של סניף 'בני עקיבא' המקומי. חכם הלכה צריך להיות לא רק יודע תורה, אלא גם ישר ובעל יושרה, ולא פחות מכך אמיץ. בין התכונות שנדרשות לדיין, מונה הרמב"ם תכונה מיוחדת אחת: 'להציל עשוק מיד עושקו', שנאמר 'ויקם משה ויושיען'. והדבר מפליא: משה רבנו היה מעורב בשלושה עימותים שבהם הושיע עשוקים: איש מצרי מכה עברי, מריבת 'שני אנשים נצים' מאחיו, שלפי חז"ל היו דתן ואבירם, והצלת בנות יתרו. ומשלוש הדוגמאות האלה בחר הרמב"ם דווקא את השלישית. ללמדנו, ש'להציל עשוק מיד עושקו' הוא משימתו ותפקידו של הדיין והמנהיג לא רק במקרה שמצוי בקונצנזוס אלא דווקא במקרים שמחוצה לו, כאשר מדובר בהצלת בנותיו האנונימיות של כהן מדיין, במקרה שבו נוצר עוול לאדם ועליך מוטלת החובה למנוע אותו. זאת תכונה שלצערי חסרה לנו מאד. לא פעם אני שואל את עצמי, מתוך היכרות קרובה עם רבים מהדיינים: 'לא מדובר חס ושלום באנשים רעי לב, מדוע אין הם עושים דבר ממשי לפתרון בעייתן?'. אני סבור שלפחות חלק מן התשובה נעוץ לא רק ביראת ההוראה שלהם, ובאימה שחוגים מסוימים מטילים עליהם, לרבות איום על עתיד השידוכים של ילדיהם ונכדיהם, אלא באטימות מסוימת, לרוב – כך אני רוצה לקוות – שלא מדעת, ולא בכוונה תחילה, למצוקה האיומה שבה שרויות נשים אלה".

בהקשר זה הכהן נוהג לצטט תשובה של התשב"ץ, שכתב שאילו מסורבת הגט הייתה בתם של הדיינים, ולא בתו של אדם אחר, הם היו מוצאים לה פיתרון. "פוסק הלכה גדול רואה גם את החלק החמישי של 'השולחן ערוך' ומוצא במסגרת ההלכה את הפתרונות", הוא מצהיר. "כך גם בנושא הגיור. כמו בכל סוגיה הלכתית, יש בהלכה גישות שונות. אך נקיטת הגישה המחמירה, שפסלה באבחת עט את כל גיורי בית דינו של הרב דרוקמן, מתעלמת לחלוטין לא רק מחובת השמיעה של אדם בטרם ייחרץ משפטו, אלא גם משיקולי ה'מאקרו' שחייבים ללוות כל הכרעה הלכתית. לצד העוול האנושי, והאטימות הנוראה, פסילת אלפי גיורים תביא לכך שלא ירחק היום ובארץ יסתובבו מאות אלפי לא יהודים, ולהגברת ההתבוללות, במדינת ישראל, לא בחו"ל. האם לכך מייחלים הפוסלים?".

מי יתקע לידך שהדיינים לא מבכרים שיקולי מאקרו המשפיעים על הכלל, על פני שיקולי מיקרו שנוגעים למקרה שנידון בפניהם?

"שיקולי על, דוגמת 'הפסד מרובה', 'תקנת שעה', ו'נמצא חומרו מביא לידי קולא' הם חלק בלתי נפרד מארגז הכלים של כל פוסק. ניתוח ההשלכות של פסק הדין בעניין פסילת הגיורים, מלמד שבית הדין לא נתן דעתו די הצורך למשמעות פסיקתו. מעבר לעוול הנורא שנגרם לבעלי הדין הספציפיים, הוא עלול להמיט חורבן גדול על החברה הישראלית. לפי ההערכות, יש כיום כשלוש מאות אלף לא יהודים. אלפים מתוכם עברו ועוברים הליכי גיור בבתי הדין של המדינה, משרתים בצבא, לומדים באוניברסיטאות, וחיים בינותינו כישראלים לכל דבר. הם מקימים משפחות, מביאים ילדים לעולם, ובעוד כמה עשרות שנים מספרם רק ילך ויגדל. הפיכתם באבחת עט ללא יהודים, באמצעות ביטול גיורם, יגדיל את היקף הלא יהודים ויגביר את סכנת הטמיעה וההתבוללות. בארץ, לא בחו"ל. האם לכך אנו מייחלים?".

שילוב בין אלון לחשין

הכהן הוא מלומד ירושלמי, דור שביעי בארץ, שלמד בישיבות 'נתיב מאיר', הכותל והר עציון באלון שבות. לימים נרשם ללימודים בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, ובמקביל ללימודי משפטים ולשון עברית. עם הזמן נשבה בקסמי עולם המשפט. את שלושת תאריו במשפטים סיים בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית (בהצטיינות יתירה), שבה הוא מלמד מזה 20 שנה. בשילוב עם הפרקטיקה. עד היום הספיק לפרסם יבול מרשים של מאות מאמרי אקדמיה בנושאים מגוונים. את ההתמחות במשפטים עשה אצל המשנה לנשיא בית המשפט העליון, פרופ' מנחם אלון, ואצל עו"ד מישאל חשין, לימים שופט בעליון.

איך זה היה להתמחות אצל השופט אלון, שתרם תרומה כבירה למשפט העברי?

"מנחם אלון הוא איש מעלה, חכם ופיקח, שניכר לצד כל סגולותיו האחרות באנושיות שבו. אהבתי אותו מאוד גם כמורה דרך. כשופט הוא היה רואה לפניו את בעלי הדין ולא רק את התיקים. זאת תכונה מאוד יפה ונדירה. אלון לא מיהר לכפוף את קומתו ולהתבטל בפני אחרים. כאשר התמחיתי אצלו בסוף שנות השמונים, התנהלו בינו לבין ידידו מהאוניברסיטה השופט אהרן ברק ויכוחים עזים, אך למרות חילוקי הדעות הנוקבים, הם התנהלו תמיד בדרך ארץ ומתוך סובלנות אמת. אלון מעולם לא התבייש בערכים היהודיים, והניף את דגל המשפט העברי אל על. למרות דרכי הנועם והחיוך, ידע לעמוד על שלו, ולא רק בסוגיות דתיות מובהקות כמו שבת וכשרות. בשביל אלון, זכויות האדם היו נושא לא פחות יהודי. כך למשל סבר אלון שחומרת העבירה כשלעצמה אינה יכולה לשמש עילת מעצר. מתוך תפיסת עולם שעיצב בצעירותו, שלל אלון לחלוטין גם מאסר חייבים בהוצאה לפועל, בשל כך שלא יכלו לשלם את חובם לאחר שירדו מנכסיהם. באותה תקופה, נמנה השופט ברק דווקא עם האגף המחמיר יותר, שידו הייתה קלה על הדק המעצרים. אלון לא היסס לרגע. הוא נקט בדעת מיעוט, שמבוססת על עקרונות המשפט העברי, ובסופו של דבר הסכים עמו המחוקק ודיני המעצר שונה בהתאם. זו דוגמא יפה לאדם שיכול בדרכי נועם ובפיקחות רבה לשנות מציאות שלמה מכוח עקרונותיו ותפיסת עולמו שמקורותיה נטועים בעולמה של תורת ישראל. גם סגנונו של אלון, דרך התנסחותו ורוחב דעתו שבו את לבי. ההתמחות והעבודה המשותפת הקרובה, יום-יום, עשרות שעות בשבוע, במחיצתם של אלון וחשין, היו בית הספר למשפטים הטוב ביותר שהכרתי מימיי".

השופט חשין היה שונה ממנו בהרבה?

"ד"ר חשין היה אדם בעל מזג שונה לחלוטין, סוער כהר געש. אך גם אצלו, למרות הדימוי המחוספס שיש לו לעתים בציבור, בלטו האנושיות, הרגישות למצוקת הזולת ורוחב הלב. היסודיות שלו בהכנת כל תיק, ההזדהות הטוטאלית עם הנושא שהוא מייצג – פעמים רבות ללא כל תמורה – היו עבורי לקח לחיים. 'השכל הישר' היה אצלו גורם לא פחות חשוב ממילות החוק. באחת הפעמים, בתיק שעניינו דיני מכרזים, הגיש לבית המשפט העליון עיקרי טיעון שכללו רק אסמכתא אחת: 'השכל הישר'. כל עו"ד אחר היה ננזף בשל חוצפתו. אך חשין זכה בתיק, לא לפני שהספרן של בית המשפט, שנתבקש להכין את האסמכתאות לשופטים, התקשר בבהלה למשרד ואמר: "חיפשנו בכל בית המשפט את השכל הישר, ולא מצאנו דבר כזה. אולי אתם יכולים להביא אותו אתכם לדיון?".

כשסיים להתמחות המשיך בלימודיו, ועם שני עמיתים צעירים, עו"ד ישעיהו אברהם ומשה בן דוד, פתח משרד עורכי דין שעוסק במשפט מסחרי, אזרחי וציבורי, שעד היום שלושתם פעילים בו, לצד שכירים נוספים שהצטרפו אליו ברבות הימים. "השופט אלון תמיד המליץ על שילוב בין האקדמיה לפרקטיקה. לא תמיד מי שעוסק בהוראת משפט בכלל, ומשפט עברי בפרט, חי את המציאות. אתה יכול להיות חוקר מעולה ולהכיר את עמדת המשפט העברי בנושאים רבים, אבל בלי הכרת המציאות מקרוב משהו חסר. מסיבה זו, השילוב בין האקדמיה לפרקטיקה קוסם לי עד היום, למרות תובענותו הרבה".

כשמדברים על תובענות, זו לשון המעטה ("אולי מוטב לדבר על טובענות. מישהו אמר לי פעם בצחוק ששני מטוסים התנגשו בשמיים וכשבאו לחלץ את הניצולים, מצאו בשניהם את אביעד הכהן…"). אפילו את הראיון עמו ערכתי במהלך נסיעה ברכבו מירושלים להוד השרון, כשהוא מתרכז בנסיעה ומשיב בשצף-קצף האופייני למשפטן המוכשר על השאלות הרבות.

כך סדר יום אופייני של הכהן בשבוע שעבר כלל את ייצוג העותרים בבג"ץ הגיורים של הרב דרוקמן, הוראת שלושה קורסים במכללת "שערי משפט" ובפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, מתן שלושה שיעורים בליל שבועות בירושלים, ארגון כנס בנושא הגיור באפרת, השתתפות בקבוצת מחקר בנושא הישיבות במכון ון ליר (שם משמש הכהן כעמית מחקר), הגשת ערעור בשם ח"כ אריה אלדד בנוגע לפציעתו באירועי עמונה, וכתיבת הטורים הקבועים בעיתון "ישראל היום" ובעלון "שבתון". וזאת לצד עבודתו השוטפת כדיקאן מכללת "שערי משפט", ושקידה על עריכת וכתיבת מאמרים אקדמיים. סדר יום אינטנסיבי זה מרוכך אצלו בעשיית שיעורי בית ולימוד עם ילדיו (להכהן ארבעה ילדים: רחלי, סטודנטית למשפטים, לאחר שסיימה שנתיים שירות לאומי בכפר הילדים בעפולה; יעל, הלומדת בבית המדרש לנשים במגדל עוז; אריאל תלמיד ישיבת "חורב", וגילה תלמידת אולפנת "חורב". רעייתו אלישבע, עו"ד במקצועה, עבדה הרבה שנים במשרדי האוצר, הרווחה והמשפטים, וכיום היא מקדמת את תחום הגישור בקהילה); ונגינה יומיומית בפסנתר שעליה הוא לא מוכן לוותר ("הרגל ישן מהישיבה. לעתים, הייתי מסיים ללמוד אחרי חצות, והולך מבית המדרש לסניף 'בני עקיבא' באלון שבות שם ניצב לו פסנתר ישן. השומרים ביישוב ששמעו קול נגינה באחת וחצי בלילה, לא האמינו למשמע אוזניהם, והייתי צריך לשכנעם שהם לא חולמים בהקיץ…").

האינטליגנציה הרגשית הבולטת שלו, מאפיינת את הכהן יותר מכל כסממן של הצלחה פנומנאלית. במהלך השנים הוא כיהן כחבר בוועדות ציבוריות שונות, ועד היום מחזיק בתפקידים שונים. בין השאר, עומד הכהן בראש ועדת הלוגיסטיקה וכנאמן בפרויקט "תגלית" שהביא לארץ עשרות אלפי בני נוער יהודים מרחבי העולם, חבר בוועדה למונחי לשון של האקדמיה ללשון העברית, העורך הראשי של פסקי הדין של בית המשפט העליון, ויו"ר מרכז "מוזאיקה" לחקר דת, חברה ומדינה, שאותו ייסד לפני כעשור.

כמי שייצג במהלך הקריירה המשפטית שלו אנשי מרצ כמו ארנון יקותיאלי, מפלגות כמו מימ"ד והעבודה, חה"כ אלדד, נצורי כפר מימון ונדיה מטר – את ההשקפות הפוליטיות שלו הוא שומר לעצמו. עם מערכת בתי הדין הרבניים, לעומת זאת, הוא מעדיף שלא להתעמת באופן ישיר ("מבחירה") לאחר שכבר בתחילת דרכו נתקל במפגש דרמטי עם בית הדין הרבני. למרות שמשרדו כמעט ואינו עוסק בדיני משפחה, נענה הכהן לייצג זוג אקדמאים שביקשו להתגרש בהסכמה.

"להפתעתנו, בבית הדין הרבני נתקלו השניים בהרכב חסר, של שני דיינים בלבד", הוא מספר. "במשך שעה ארוכה, שאל אב בית הדין את האישה שאלות מביכות ופולשניות בנוגע ליחסיה עם בעלה, למרות שהשניים לא חיו בצוותא כבר יותר משנתיים, ולאחר מכן ציווה עליהם לנסות 'שלום בית'. לאחר דחייה נוספת של כעשרה חודשים, שבו השניים לבית הדין. הפעם הסכימו הדיינים לסדר את הגט, אבל לשם כך הפנה אותנו לרב אליעזר ולדנברג זצ"ל, בעל השו"ת 'ציץ אליעזר', שלמרות גילו המופלג, המשיך לכהן בהתנדבות בבית הדין הרבני הגדול. רק לימים נודע לי שאב בית הדין האזורי נמנע מלסדר גטין, כי אביו הנפטר השביע אותו בחלום שלא יעסוק בנושא מחשש ל'גט מעושה' וממזרות. זה נשמע לי הזוי לחלוטין. אחד התפקידים האחרונים שעוד נותרו לבתי הדין הממלכתיים בישראל הוא סידור גיטין, וגם מזה יש מי שמבקש להתחמק?". מעז יצא מתוק ו"כשהגענו לרב ולדנברג הכול היה שונה לחלוטין. הוא קיבל את בני הזוג במאור פנים, התעניין בעבודתם, הביע צער על פרידתם, וניגש לסידור הגט, במיומנות ותוך הקפדה על כל פרט ותג. כעבור שעה קלה, יצאו השניים מבית הדין כשחיוך נסוך על פניהם. זה היה רגע של הצלה, קידוש השם. באותה שעה הכרתי מה יכולה להיות תרומתו של דיין גדול, שידע כיצד לנהוג באנשים שבית הדין – אולי חוץ מהחתונה –הוא המפגש הראשון והאחרון שלהם עם מה שמסמלת תורת ישראל".

טרגדיה אמיתית

חיידק המשפט העברי לא עזב את הכהן. כאשר יצאה לאור סדרת הספרים המונומנטלית של הנשיא אהרן ברק על פרשנות במשפט, מיהר לחפש בהם את ההתייחסות מהמשפט העברי. "ברק מביא שם מקורות מופלאים מהמשפט האנגלו-אמריקאי, הגרמני והצרפתי, האוסטרלי והקנדי, ואפילו ההודי, אך הדיון במשפט העברי מצטמצם לקטע קטנטן על תנורו של עכנאי. החלטתי למלא את החסר בכתיבת דוקטורט שכתבתי בהנחייתו של השופט אלון על הפרשנות במשפט העברי. לשבחו של פרופ' ברק, שעמו יש לי קשר הדוק עד היום, ייאמר שעם פרסום עבודתי הוא דחק בי להוציאה לאור, ואני מקווה להשלים את המלאכה בקרוב".

במקביל לדוקטורט, החל הכהן ללמד גם בפקולטות למשפטים באוניברסיטה העברית ובר אילן. עם הקמת מכללת "שערי משפט" בהוד השרון, נקרא על ידי הדיקאן הראשון, פרופ' אלון, לעמוד בראש המרכז למשפט עברי במכללה, וכיום, הוא מכהן כדקאן המכללה. בין היוזמות שסייע לקדם בתחומי המכללה – הקמת מדרשה תורנית לבנות, בהמשך להקמת בית מדרש לבנים בשנה שעברה. מדובר במדרשה הראשונה המוקמת בתחומי מכללה בארץ. כחלק מהיוזמה דאגו פרנסי המכללה שהלומדות במדרשה יזכו במלגות גבוהות, בכדי לסייע להן בלימודיהן. מטרת הקמת המדרשה בראשותם של הרב אביחי קצין וד"ר לאה ויזל היא הקמת גרעין של מנהיגות נשית דתית, שתוביל מהלכים בעולם המשפט.

כעורך ביחד עם ד"ר מיכאל ויגודה עלון מיוחד על פרשת השבוע למשפטנים ברוח המשפט העברי, היוצא לאור מזה שמונה שנים מטעם משרד המשפטים ומכללת "שערי משפט", ד"ר הכהן מודע היטב למצבו העגום של המשפט העברי המשתקף בפסיקה הישראלית. "טרגדיה אמיתית", הוא מכנה את המצב הקיים כיום. "לא רק ברק, אלא גם נשיאים אחרים של בית המשפט העליון דוגמת זמורה, אגרנט ולנדוי דיברו הרבה בשבח המשפט העברי, אך עשו מעט להטמעתו בפועל במשפט הישראלי", הוא מסביר את מה שכינה פעם "עשיית עושר ולא במשפט העברי". במאמר חדש שעתיד להתפרסם בקרוב מונה הכהן חמש סיבות עקרוניות למצבו העגום של המשפט העברי בפסיקה הישראלית. "לתופעה זו יש הרבה סיבות – דוגמת חשש אידיאולוגי מהכנסת נורמות דתיות למערכת משפט חילונית, וגם לא מעט תירוצים שאינם עומדים במבחן הביקורת, דוגמת היעדר נגישות למקורות".

בהקשר זה הוא נוהג להזכיר סיפור שסיפר הסופר הרב חיים סבתו, על סבו שהיה רב בארם צובה. "כשנכנס  לכותאב, תלמוד התורה המקומי, בן שלוש שנים היה. ופיקח גדול היה. ובכותאב לימדו אותיות אלפא ביתא. לימד המלמד אות אל"ף, וקרא לכל תלמיד ותלמיד בשמו לומר אחריו אל"ף. בא הראשון אמר אל"ף, בא השני אמר אל"ף, וכן השלישי, וכן כולם. כיוון שהגיע תורו של הסבא, לא קם. בא המלמד אצלו, אמר לו: אמור אל"ף. אמר לו: אין אני רוצה לומר אל"ף. אמר לו: ומפני מה אי אתה רוצה לומר אל"ף? אמר לו: מפני שאין אני רוצה. הסביר לו המלמד פנים: אתה, שתלמיד חכם תהיה, איך לא תלמד ב"ך אותיות? והוא – בסירובו. גער בו, והוא מסרב. העמידו בפינת הכותאב, והוא מסרב. מתחו על הספסל והלקהו ברצועה קטנה של עגל ט"ל מלקות כנגד ט"ל תיבות שבפסוק והוא רחום יכפר עון כשמשלשין אותו, ועדיין הוא בסירובו. שלח המלמד לקרוא לאביו. ואביו – חכם גדול היה. התעטף ובא אצלו. אמר לו: אתה שפיקח אתה, מה ראית לשטות זו? ולא קל יותר לומר אל"ף מלסבול כל אותם ביזיונות, גערות ומלקות? אמור אל"ף ותיפטר. השיב לו זקנך: אבא, כל דבריך אמת. לומר אל"ף קל יותר, אבל אם אכנע ואומר אל"ף, יאמר לי אמור בי"ת ואחריה גימ"ל ודל"ת, ומקרא ומשנה ותלמוד ואין ליגיעה סוף; ואילו אם לא אומר אל"ף – אסבול גערות ומלקות, אבל יסתיים תלמודי ויסתיימו סבלותיי". את הנמשל מהסיפור נשאיר למסקנת הקוראים.

הפרטת הדת מהמדינה

"לטובת הדת ראוי לנתק רבים ממוסדותיה מהמדינה", מצהיר ד"ר הכהן, כמומחה לנושאי דת ומדינה, תחום שהוא חוקר ומלמד, לצד משפט עברי, משפט ציבורי, חוקתי ומנהלי, דיני תקשורת ומשפט ופוליטיקה. "ברור שבמדינת ישראל הניתוק אינו יכול להיות מוחלט. זה לא מעשי, וגם לא ראוי. הגדרתה כמדינה יהודית – מונח שמבטא לא רק את היותה מדינת לאום, אלא גם מכיל בתוכו תוכן דתי יוצרת בהכרח עירוב תחומין. אך ראוי להקטין ככל האפשר את מוקדי החיכוך בין הדת למדינה. עירוב תחומין זה אינו בריא, לא לדת, לא למדינה. למדינה אין תמיד כלים להכריע בשאלות דתיות, ואפילו היו לה כאלה, אין זה רצוי מנקודת מבט דתית שהיא תעסוק בהן. סוגיות של גיור, 'מיהו יהודי', כשרות ושבת אינן צריכות להיות מוכרעות בכנסת אלא בבית הכנסת. לא בבית המשפט, אלא בבית הדין. גם אם הכנסת או בג"ץ יחליטו שכל הנולד לאב יהודי הוא יהודי, מבחינת ההלכה היהודית הוא יישאר לא יהודי. יש להפריד בין הענקת זכויות אזרחיות ומרשם האוכלוסין לבין הכרעה בדבר מעמדו ההלכתי של אדם".

הכהן מצביע כדוגמא על החיים היהודיים מעבר לים, שם חיים "יהודים יראים ושלמים, המקפידים על קלה כחמורה, למרות הפרדת הדת מהמדינה. קיומם של נישואים אזרחיים או בתי דין ומערכות כשרות שאינם כפופים לשלטון לא פוגע ביכולת לקיים חיים יהודיים שלמים".

אם כהצעתך נפריד את הדת מהמדינה, מה יהיה על המשפט העברי בישראל?

"המשפט העברי אינו תלוי, ואסור לו שיהיה תלוי, בקיומם של חקיקה דתית או מוסדות דת ממלכתיים. ראוי שבית המשפט יתייחס בכל סוגיה גם לערכיה היהודיים של מדינת ישראל. איני בהכרח בעד הפרדת הדת מהמדינה, כמו בעד הפרטת הדת מהמדינה. טול את נושא הכשרות. כשומר כשרות, אינני צריך שהמדינה תקבע עבורי האם משחטת הוד העמק צריכה לקבל תעודת כשרות מהמדינה או לא. אם איני סומך על הכשרות, אז גם חמש חותמות של בד"צים לצד תעודת הכשרות של המדינה לא תעזור לי. ואם אני סומך על היצרן או בעל המסעדה, איני זקוק לחותמת הרשמית של המדינה. תעודת כשרות היא בכלל לא מושג הלכתי. אני יכול לאכול אצלך בבית בלי שתהיה בו תעודת כשרות. לא מדובר בסוגיה הלכתית, אלא בסוגיה מוסדית. המדינה יכולה להפריט בנקל את מערכת הכשרות, על כל חילול השם ומעשי השחיתות שכרוכים בה לעתים, ולהסתפק במניעת הטעייה של הצרכנים, שלא יוצגו מוצרי טריפה ככשרים, כפי שנהוג בארה"ב. כיום המצב אבסורדי: עותרים לבג"ץ כדי שיחליט האם 'היתר מכירה' הוא כשר או לא. זה לא עניין לבג"ץ. כל אדם רשאי לסמוך על רבו. כך גם לגבי גיורי הרב דרוקמן. המדינה הכירה בהם, אבל לי ולך זה לא ממש משנה. לצערי הרב, יש הרבה יהודים, שמציגים את עצמם כמהדרים במצוות, שלמרות הכרת המדינה בגיורים אלה לעולם לא יסכימו שילדיהם יתחתנו עמם".

למה להתעלם מהעובדה שרשויות המדינה היהודית מחליטות בשאלות בעלות השלכות הלכתיות, בוודאי ביחס לכל אלה שלא יודעים להבדיל בין גיורי הרב דרוקמן לגיורי הרב ישראל רוזן?

"מבחינתי, העסקה פוגענית וניצולם של עובדים, סחר בנשים או סוגיית סל התרופות הן סוגיות לא פחות הלכתיות ויהודיות מאשר שאלת הכרת המדינה בגיורי הרב דרוקמן. המדינה היהודית ניכרת בתכנים, ולא רק במה שהיא מציגה בחלון הראווה היהודי שלה. מדינה יהודית היא כמובן גם שבת וכשרות, אבל לא רק".

מה חורה לך בפסק דינו של בית הדין הגדול שפסל את גיורי הרב דרוקמן?
"מבחינה הלכתית, פסק דינו של בית הדין הגדול מייצג גישה הלכתית מחמירה, שנמצאת בשולי הפסיקה. רובם המכריע של חכמי ההלכה, וביניהם גדולי ישראל בכל הדורות דוגמת הרמב"ם, והרבנים קוק, עוזיאל ופיינשטיין הורו שברגע שאדם מסיים את תהליך גירותו, אין להרהר עוד אחריה. ואם חטא ושב לסורו, חל עליו הכלל של 'ישראל, אעפ"י שחטא – ישראל הוא'. גיור אינו 'טסט' לאוטו שצריך לעמוד במבחן שנתי. יתר על כן, מעבר לחוסר האנושיות והפגיעה בכבודו של אדם, ביטול גיור לאחר 15 שנה עלול להביא תקלות רבות בשטח ההלכה. תאר לעצמך שגר העיד בבית דין או לצורך נישואין על חברו, ועל בסיס זה הוכרו הנישואין. האם בעקבות ביטול הגיור למפרע, נבטל גם את כל הפעולות שהסתמכו על עדותו של אותו גר? במקרה הספציפי, לצערי הרב בית הדין חרץ את דינם של אלפי מתגיירים, תוך חריגה מסמכות, המרית פיו של הראשון לציון הרב עמאר, ותוך הוצאת דיבתם רעה של הרב דרוקמן ודיינים אחרים, וכל זאת בלי ששמע אותם. האומנם זו דרכה של תורה?".

אינך מתעלם מהנזיפות של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, ברב דרוקמן בעקבות תלונות רבות שהגיעו לפרקליטות על גיורים שבהם הרב דרוקמן כלל לא השתתף אך חתימות ידו היו על תעודות הגיור ועל ניגוד עניינים של הרב דרוקמן כדיין שגייר מחוץ למערכת בתי הדין הממלכתיים והפעיל תעשיית גיורים בניגוד לכללי משרד הפנים?

"כל התלונות על בית דינו של הרב דרוקמן נבדקו אצל היועץ מזוז ולא נמצא כי יש בהם חומר ממשי שעשוי להצדיק את העמדתו לדין. אם מישהו חושב שיש בידו חומר שמעלה חשדות, שימלא את המוטל עליו ויפנה עמו למשטרה. הפניה לדרך העוקפת של בית הדין, שלא שמע אפילו את הרב דרוקמן, ולא למשטרה, אומרת דרשני".

ואם נפריט את הדת מהמדינה, במה לדעתך תתבטא יהדותה של מדינת ישראל?

"בכך שרוב אזרחיה הם יהודים דוברי לשון הקודש, שחגי ישראל הם חגיה, ושיום המנוחה שלה הוא יום השבת ולא ראשון".

אינך חושש שעם פריצת הקשר בין הדת למדינה מצבה היהודי ישתנה לרעה?

"ממש לא, והראיה שכיום חקיקת השבת מבוזה בראש חוצות. יהדותה של המדינה מתבטאת על ידי זה שלשבת יהיה ערך אמיתי, ולא באמצעות החוק. המאבק האמיתי הוא על דמות השבת, ועל כך ששומרי שבת לא יופלו לרעה (הכהן ייצג באחרונה את הסייף הדתי יובל פרייליך בבג"ץ, והצליח להביא לכך שישתתף בתחרויות בלי שיצטרך לחלל שבת – א"פ) כך גם בנושא קבורה דתית. למרות מתן אפשרות לקבורה חילונית, למעלה מ-90% מעדיפים את בתי העלמין המסורתיים. כך יהיה, להערכתי, גם אם יאפשרו בישראל נישואים אזרחיים. 90% אם לא למעלה מזה ימשיכו להינשא בנישואים דתיים, מה שמחייב את הצורך הדחוף בפתרון סוגיית העגונות ומסורבות בגט (הכהן כתב ספר בנושא, 'דמעת העשוקים' The Tears of the Oppressed, שהתפרסם בארה"ב ב-2004, והוא פעיל במאמץ להביא לפתרון במסגרת ההלכה – א"פ). אין בארץ חוק המחייב לעשות ברית מילה ובכל זאת אתה רואה שרוב החילונים עושים ברית מילה לילדיהם, קובעים מזוזות בביתם, עורכים ליל 'סדר' ונמנעים מלנסוע ביום כיפור. יהדותה של המדינה תתבטא ברוב יהודי, בחגים יהודיים, בתכנים ממשיים ולא בסמלים ריקים שנועדו לרצות כמה פוליטיקאים. בכל בתי הספר למשפטים לומדים משפט עברי, אם כי לטעמי פחות מדי. בעיני, יהדותה של המדינה איננה מתבטאת רק בכשרות ושבת, אלא לא פחות בעמדתה המוסרית בדיני המלחמה, בטוהר המידות של אנשי ציבור, בשמירה קפדנית על זכויות האדם, בחופש הביטוי וחירות התנועה – בעיניי, כל אלה הם בראש ובראשונה ערכים יהודיים ורק לאחר מכן ערכים דמוקרטיים".

אז במה מתבטאת דמוקרטיותה של המדינה?

"כמו בכל מדינה דמוקרטית: בשוויון ובחופש הביטוי, ובשאר זכויות האדם. אך לנו יש פן ייחודי, פן יהודי המציב בפנינו אתגרים נוספים. קח לדוגמא את חופש הביטוי. בשבוע שעבר השתתפתי בכנס שהתקיים בנושא במכללת 'אורות ישראל' באלקנה. דיברתי שם על המתח שבין הלכות איסור לשון הרע של ה'חפץ חיים' לבין עולם התקשורת המודרני. מנקודת מבט יהודית, חופש הביטוי אינו חופש שיסוי, וחירות אינה הפקרות. במקרים רבים, ראוי לשמור לא רק על זכות השתיקה אלא גם על חובת השתיקה. ושלא תהיה טעות: המשפט העברי דוגל בחופש ביטוי, סובלנות ופלורליזם. אך נקודת המוצא שלו, שמדברת בחובות, לא בזכויות, כמו גם נקודות הכובד והאיזון בין הערכים השונים שונה לחלוטין. כך, למשל, בפרשת הסרט ג'נין-ג'נין ובפרשת חנה סנש שבה ייצגתי את אחת העותרות, נדיה מטר, נקבע שחופש ביטוי שקרי מותר בישראל. אני סבור שמדינה יהודית הייתה צריכה לאסור זאת. אילו בית המשפט העליון היה פוסק גם לפי ערכים יהודיים ולא רק דמוקרטיים, היינו מגיעים לתוצאה שונה לחלוטין. אין זה מתקבל על הדעת שבמדינה יהודית לא רק יצדיקו אלא אפילו יעודדו חופש ביטוי שקרי.

"דוגמא נוספת היא הפקעת קרקעות על ידי המדינה. בישראל, יש למדינה זכות מרחיקת לכת קרקעות לצרכי ציבור תוך פגיעה אנושה בזכות הקניין של היחיד. מנקודת מבט דמוקרטית ניתן אולי להצדיק זאת, על בסיס של 'תכלית ראויה', אבל חבל שבעשותו כן לא בחן בית המשפט העליון את המקורות היהודיים. אילו עשה כן, היה מגלה שהמקורות היהודיים מגנים על זכות הקניין של הפרט מפני הפקעה שרירותית הרבה יותר מהמקורות הדמוקרטיים.

"כך גם לגבי מעצר מנהלי, שבו עוצרים אדם לפרק זמן ממושך בלי לומר לא במה הוא חשוד. אני מתנגד נחרצות להליך זה, בין אם הוא מכוון כלפי ערבים או כלפי יהודים. בעיני הוא גם לא דמוקרטי, גם לא יהודי. אם יש חשד מבוסס, שיעמידו אדם לדין, יציגו בפני את החשדות, וייתנו לו הזדמנות ראויה להתגונן. אם הוא אשם – שישב בכלא. אך סתם כך לשלול חירותו של אדם, במעצר מנע מינהלי, בשל חשש שיפריע לפינוי מאחז? כך גם בנושא הגיור. לטעמי אין זה חשוב מאיזה הכשר של בד"ץ הגר אוכל. הרבה יותר חשוב ומשמעותי בעיני האם הוא מזדהה עם עקרונותיה של תורת ישראל, ומוכן לשאת בעול הכרוך בהצטרפות לעם היהודי ולחיים במדינת ישראל. יחסנו כלפי האחר – כל 'אחר' באשר הוא, ויהיה זה ערבי, יהודי או מהגר עבודה – הוא בעיניי חלק מרכזי בעיצוב אופייה היהודי של מדינת ישראל".

משפטן עברי מהלך

לאחרונה מונתה השופטת הדתית, דבורה ברלינר, לנשיאת בית המשפט המחוזי בתל אביב. לאחר שכיהנה ב-2006 בתפקיד שופטת זמנית בבית המשפט העליון, ברלינר היתה מועמדת מובילה לכהונת קבע בעליון, אך הוועדה למינוי שופטים לא גיבשה את הרוב הדרוש לבחירתה. יש הרואים במינויה לנשיאת המחוזי, סלילת דרך בפני שר המשפטים פרופ' יעקב נאמן והנשיאה דורית ביניש למינויים של שופטים דתיים אחרים המועמדים לכהונה בבית המשפט העליון, ביניהם ד"ר אביעד הכהן, המועמד מזה כשנתיים.

הכהן ממאן להתייחס ל"שאלה ההיפותטית לחלוטין", כהגדרתו, אלו ערכים יקדם אם תבשיל מועמדותו לכדי מינוי בפועל לשפיטה בבית המשפט העליון. כל שהסכים לומר על כך היה במישור העקרוני בלבד. "אני סבור שראוי להציב את המשפט העברי במקום המרכזי שלו הוא ראוי. ואני מדבר על כל ענפי המשפט: בפסיקה, בחקיקה, בטיעוני עוה"ד בבתי המשפט ובהוראת לימודי המשפטים", גילה מצפונות ליבו. "בין אם אתה מקבל את המשפט העברי כמערכת דתית מחייבת, ובין אם לאו, המשפט העברי חייב לקבל ביטוי ממשי כחלק מהיותה של ישראל מדינה יהודית. אינני נמנה על הגורסים ש'הכלה כולה נאה וחסודה'. זאת עמדה אפולוגטית לטעון שבמשפט העברי יש רק מקורות חיוביים בזכות עקרון השוויון בין המינים, או ש'האישה ביהדות שווה יותר'. במשפט העברי יש מגמות הסותרות בעליל ערכים דמוקרטיים. עלינו להסתכל על המשפט העברי כמות שהוא ובהתאם לכך להתייחס אליו. בין אם אתה שופט, עו"ד או ד"ר למשפטים – עליך להתמודד עם השאלות והאתגרים שמציב המשפט העברי.

"מדובר בהתמודדות לא קלה, המצריכה מאמץ אינטלקטואלי רב. כיום, קיים חסר גדול בתחום זה. יש להטמיע את ערכיו של המשפט העברי במשפט הישראלי כחלק מהיותה של המדינה יהודית. זהו בעיני אתגר שלצערי איננו עומדים בו כחברה. עלינו להכיר במשפט העברי כמשפט חי ונוהג למעשה, ולא כזיכרון פרה-היסטורי עמום. למשפט העברי ישנה משמעות חשובה לחיינו העכשוויים, אך לצערי איננו עושים בו שימוש לא בבית המשפט ולא מחוצה לו. אם אוכל לתרום את חלקי הצנוע בעניין זה, בכל מקום שבו אהיה, באקדמיה ובפרקטיקה, דייני".

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ראיונות עם משפטנים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s