"היה חזון ציוני. ואז בא השופט ברק"

המשפטן והפילוסוף ד"ר חיים שיין שכתב ספר על תרומתו של אהרן ברק לעיצוב דמותה של ישראל, צפה בסרט ההלל על נשיא בית המשפט העליון בדימוס, והתרגז. על ברק: "הוא כפה עלינו ליברליזם שמאלני והפך את ישראל לקליפורניה קטנה. אין דוגמה כזו בהיסטוריה המודרנית" * על השופט דרורי: "השיסוי נגדו נועד להרתיע כל דתי המועמד לכהונת שופט בעליון" * על הציונות הדתית: "היא לא רלוואנטית" * ובכל זאת, שיין אופטימי: "ייתכן שאנו בתחילת מהפך". והוא לא מתכוון רק למהפך משפטי

 

"אני לא מודאג מאובמה ולא מהגרעין האיראני, אלא מהשחיתות". ד"ר חיים שיין (צילום: באדיבות מכללת נתניה)

רק לפני שנה שאלו סטודנטים את ד"ר חיים שיין מה עוד יכול להפתיע אותו במדינה. שיין השיב שאם חס וחלילה יוסי שריד יתגלה כלא הגון, הוא יופתע מאוד. עם פרוץ פרשת פרס ספיר, הזכיר לשיין אחד הסטודנטים שעליו להיות מופתע. המרצה מצידו אומר: "שריד תמיד היה חסין, והציבור לא אהב אותו עוד".

בתחילת השבוע (19 ביולי 2009) פרסם שיין במהדורה האלקטרונית של 'מקור ראשון' מאמר חריף נגד האלהתו של ברק בסרט ששודר בערוץ 2 (כמו גם בספר שיחות חדש שפורסם עם ברק לאחרונה). שיין מתרעם על התנהלותו של נשיא ביה"מ העליון לשעבר מאז פרישתו: קבלת אות הוקרה מהרפורמים מיד עם הפרישה, צידודו הפומבי בנישואים אזרחיים, קריאות לכינון "מדינת כל אזרחיה", האשמת אנשי הביטחון כמי ש"מסבנים" את שופטי בג"ץ, וההתבטאות האחרונה ש"היהודים רוצים לזרוק מפה את הערבים לים". על התבטאות זו אומר שיין: "על ברק להתנצל בפני הציבור הישראלי, כי רובו לא רוצה לזרוק מישהו לים. ברור לגמרי שאחרים רוצים לזרוק אותנו".

האם התבטאויותיו של האזרח ברק חושפות את תפיסותיו כשופט?

"את כל הדברים האלה אמר ברק לאורך השנים בפסקי הדין שלו. האג'נדה שלו היתה ונשארה מגובשת, והוא ניסה להוביל אותה בפסיקה שלו, שהיתה מאוד מוכוונת מטרה. השופט ברק הגיע לבית המשפט העליון עם סדר יום שמטרתו הייתה להוביל את החברה הישראלית למקום אחר. אין דוגמה כזאת בהיסטוריה המודרנית ששופט, שמונה על ידי קומץ אנשים, הצליח להוביל חברה שלמה. עד עלייתו של השופט ברק היינו חברה של 'אנחנו', המנסה להגשים חזון ציוני שיש בו ערכי התיישבות וביטחון. בא השופט ברק והפך אותנו לחברה של 'אני'. כלומר, כל מה שמקדש ומבטא את זכויות הפרט הוא משמעותי, כשהמטרה הסופית היא להוביל את ישראל ממדינה יהודית למדינת כל אזרחיה. ליהודיות של המדינה אין בעיניו כל משמעות נורמטיבית, אלא סמלית".

ואיפה היתה הכנסת, ואיפה היה הציבור?

"הציבור לא היה ער למה שקורה. מאז מלחמת יום הכיפורים נוצר בישראל אי-אמון מוחלט ברשויות השלטון, וכשאתה מצרף לכך את השחיתות הציבורית, הציבור ראה בבית המשפט העליון איזשהו עוגן של ישרות ומורה דרך. לתוך הוואקום השלטוני שנוצר נכנס בית המשפט העליון, והשופט ברק מילא את החלל שפערה הכנסת. המצב התדרדר עד כדי כך שאפילו חברי הכנסת, בוויכוחים שלהם הקשורים לעבודתם בכנסת, פנו לבג"ץ. כך מצא ברק קרקע פורייה להובלת מהלכיו.

"החברה הישראלית, שהיתה פעם חברה 'מחפשת דרך', החליטה בשלב מסוים שהיא רוצה לאמץ את הערכים המערביים, כלומר, להיות איזשהו סניף של ארה"ב. מדינת ישראל במובנים רבים הפכה להיות מעין קליפורניה קטנה במזרח התיכון. בא השופט ברק ואומר 'אני אבנה לכם את המערכת הנורמטיבית כדי שתחושו כמו שלוחה של ארה"ב'. ברק זיהה את הלכי הרוח של הציבור והצליח להעצים אותם. וכאשר אתה מצרף את כל הגורמים: קרקע פורייה, ואקום שלטוני והשאיפה לאמריקניזציה – כניסתו של ברק שינתה את פני החברה הישראלית. השופט ברק היה ענק במקום שהיו בו המון גמדים. היתה לו דרך והיה לו חזון, והוא החליט 'ויהי מה' נגד כולם, הוא את החזון שלו מתכוון להגשים".

אבל לא ברק חוקק את חוקי היסוד שהניעו את המהפכה החוקתית שלו.

"חברי הכנסת שחוקקו את חוקי היסוד לא העלו על דעתם שחוקי היסוד ביום מן הימים יהפכו לחוקה של ישראל. אותם ח"כים, והם לא היו רבים, שהעבירו את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לא העלו על דעתם שבאמצעות חוק זה בית המשפט העליון ייטול לעצמו סמכויות חוקתיות לבטל חוקים, להתערב בעבודת הממשל ולהיכנס לתוך עבודת הרשות המחוקקת. חוקה לא יכולה להיות סעיף אחד והיא צריכה לקבל אישור של העם. אינך יכול ביוזמתך להחליט שיש חוקה ולאחר שחברי הכנסת אומרים שלא התכוונו לכך, אתה אומר להם שהרכבת כבר יצאה מהתחנה".

ברק נהג לומר במקרים כאלה ששרביט החקיקה בידי הח"כים וביכולתם לשנות את החוק בחזרה.

"זאת טענה דמגוגית של ברק, משום שברגע שבג"ץ מכיר בזכותו של אזרח, המחוקק מנוע מלקחת את הזכות הזאת בחזרה. לדוגמא, בג"ץ הכיר לאחרונה בזכותן של נשים עובדות לתשלומי מטפלות, למרות שעלותה למדינה היא מיליארדי שקלים והמחוקק יתקשה לעמוד בכך, אבל ברגע שבג"ץ הכיר בסמכות כזאת אינך יכול לקחת אותה אחורה. תוצאת הפשרה המסתמנת בימים אלה היא שמכירים בזכויות של המטפלות, כי זכות שהוכרה על ידי בית המשפט, ציבורית אינך יכול לקחת אותה בחזרה. על אחת כמה וכמה כשאתה בעמדותיך מבטא את רצונות התקשורת. ברגע שהאג'נדה שלך זהה לזו של התקשורת ואתה מקבל את הגיבוי התקשורתי למהלכיך – אין כמעט את האפשרות להחזיר את הגלגל אחורה".

ומי עומד מאחורי התקשורת אם לא העם?

"מאחורי כלי התקשורת עומדות האליטות של הציבור הנאור והן שולטות כבעלי הממון בתקשורת, והאג'נדה שלהם זהה לאג'נדה של השופט ברק".

שיין מרבה לייחס לברק את המונח "אג'נדה", כנראה בתגובה ל"תירוץ" שבעטיו פסל בזמנו ברק את מועמדותה של פרופ' רות גביזון, פיגורה משפטנית מהמעולות שבעולם, "בגלל שיש לה אג'נדה", כלשונו. "ברק העביר בבית המשפט העליון רפורמות ונורמות שבכנסת מעולם לא הצליחו להעביר אותם. שנים דיברו בכנסת על זכויות להומוסקסואלים ולסביות, אבל מעולם לא הצליחו לחוקק זאת. עד שבא בג"ץ ואת הנורמות האלה הוא קבע כתקינות וחוקתיות".

ברק ענק בין גמדים

ד"ר שיין, בן 59, מתגורר עם רעייתו המדענית ושלושת ילדיהם ברעננה. כבן לניצולי שואה גיבש את תפיסת עולמו מתוך דאגה יתרה לזולת ובראיה מפוכחת של המציאות. אצל משפחתו, אנשי 'חירות' שעלו לארץ באלטלנה, ההשקפה הלאומית היתה במרכז התודעה ועיצבה גם את אישיותו של שיין כפטריוט וכאוהב הארץ. הוא למד בבית הספר ביל"ו ובתיכון צייטלין. בשירותו כקצין שריון נפצע קשה במלחמת יום הכיפורים – כאשר פיקד על טנקים בכוחות הראשונים שהגיעו לתעלה.

כשהשתחרר מהצבא החל שיין ללמוד משפטים ופילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב. תואר שני בפילוסופיה יהודית למד בישיבה-אוניברסיטי בארה"ב, שם גם הוסמך לרבנות. את הדוקטורט שלו כתב על הצדק במשפט העברי. מאז שהוסמך כעו"ד, משלב שיין בין הפרקטיקה לאקדמיה. במכללת נתניה וב"שערי משפט" הוא מלמד את תורת המשפט ומרצה על משפט וקולנוע.

לפני מספר שנים פורסם ספרו החמישי, שבו הוא מסכם את תרומתם של אהרן ברק והרב עובדיה יוסף לעיצוב דמותה של ישראל. בספרו השישי, על הפילוסופיה של המשפט בעיון ישראלי (550 עמודים), הוקדש פרק לתפיסת עולמו של השופט ברק. בניגוד לאזהרות מחבריו במילייה שהוא הולך להסתכסך עם הרב עובדיה וברק גם יחד, שיין אומר שבעקבות הספר נוצר קשר טוב בינו לבין שני גיבוריו. "ברק הוא מסוג המנהיגים שלא נבהלים מביקורת".

"החברה הישראלית מתמודדת על עיצוב זהותה בין שני כיוונים", מאפיין שיין. "כיוון אחד, של ברק, אומר שישראל היא ככל המדינות הנורמליות לחופו של הים התיכון ורוצה לחיות כמדינה מערבית, והשני, של הרב יוסף, גורס שישראל היא מדינה יהודית ולא דמוקרטית במובן המערבי המקובל. אלה הן שתי הגישות המרכזיות המתמודדות על דמותה ואופייה של החברה הישראלית, ואני עימתי ביניהן. יש שחושבים על הדרך השלישית, זו של הציונות הדתית, אבל אינני מאמין בבניית גשר.

"הציונות הדתית לא רלוואנטית להתמודדות על זהות המדינה משום שאין לה דגל אמיתי שמאחוריו מוכנים להתלכד הרבנים והציבור הדעתן. בנוסף, האידיאלים של הציונות הדתית תמיד מגיעים פאזה מאוחר יותר. כמו בעניין השירות בצבא וההתיישבות, שאינם מעניינים את האליטות של החברה הישראלית היום. החשש הוא שבעתיד הציבור הדתי יתחלק בין הדתל"שים לבין המתחרדים, מה שניתן לראות כבר היום".

זה נראה לך הגיוני שמי שמנסה לשלב בין העולמות לא יוביל על העולמות עצמם?

"לציונות הדתית יש נוסחת פלא, אבל מאחר והציבור הזה לא מסוגל להידבר עם ההנהגה ולקבוע סדר יום אחיד לכולם, אז כל ההישגים היפים של החברה הדתית לא מצליחים להגיע לידי ביטוי בתפיסה הכלל ישראלית. מעניין שרוב החוזרים בתשובה חוזרים לחרדים ורוב החוזרים בשאלה חוזרים מהציונות הדתית. מה שמראה שהציונות הדתית לא כל כך רלוואנטית למאבק על דמותה של ישראל".

לספר האחרון של שיין, על הפילוסופיה של המשפט, ברק אפילו כתב הקדמה מחמיאה. "למרות שברק מתכחש לפרשנות שלי לתפיסתו המשפטית, אני סבור שברק לא רק שופט אלא פילוסוף של המשפט ואדם מוביל חזון. הקדשתי לו פרק בספרי על המנהיגות של המשפט. אם אתה מנווט את המשפט אתה למעשה מנווט את המציאות עצמה. מאחר והשופט ברק תופס את תפקידו כשופט ליצור התאמה בין המשפט לבין המציאות המשתנה, אז הוא למעשה מכתיב במידה רבה את המציאות".

המשפט מכתיב את המציאות המשתנה או שזורם עם המציאות?

"כשבית המשפט מזהה שינוי ערכי, הוא גם מעצים אותו. כשבית המשפט בא ואומר שהוא רוצה לבנות זוגיות מסוג חדש, על בסיס חוזי, או להכיר באימוץ ילדים בידי אימהות לסביות – ההכרה של בית המשפט במצב הזה, גם אם רוב הציבור לא רואה זאת כנורמטיבי – יוצרת מציאות ערכית חדשה.

"האג'נדה של ברק וממשיכיו", ממשיך שיין, "היא האלהה של זכויות הפרט ועיגונן. הכנסת רואה לנגד עיניה את צורכי הכלל ופוטרת בעיות כלליות, בעוד התפקיד של בית המשפט לדאוג לזכויותיו של הפרט כדי שהוא לא ייפגע מתקנות הכנסת. רק שבג"ץ הוכיח לאורך השנים כי לא תמיד הוא ער לזכויות הפרט של אוכלוסיות יהודיות שונות בישראל. בהרבה מהמקרים יש שיקול דעת של בג"ץ האם להוציא צו או לא, ובאותם המקרים כשהשופטים מפעילים את שיקול דעתם הם מפרשים תקנות בין היתר על פי תפיסת עולמם. אין זה אומר שהפירוש של בית המשפט לא נכון, אלא שבית המשפט פירש חוק באופן לגיטימי אבל הוא פירש אותו על פי תפיסת עולמו. כך שכשיש שתי פרשנויות סבירות לחוק מסוים, בית המשפט מעדיף פרשנות אחת התואמת את תפיסת עולמו. אם היה יושב באותו עניין שופט אחר, הוא היה מפעיל פרשנות שדרכה היה מגיע לתוצאה הפוכה".

ברק עצמו אמר בראיונות ההיפך, שהשופט צריך לשים בצד את תפיסת עולמו ולשפוט על פי הראיות והדין. לפי דבריך, זהו מס שפתיים?

"בפועל זה לא אנושי. כמו שאינך יכול לטעון שהשופט לא מושפע מהתקשורת, אינך יכול להגיד שהשופט לא מושפע מדעותיו. אין זה אומר שהשופט יעוות דין כדי להתאים את התוצאה לתפיסת עולמו, אך כשיש כמה אפשרויות פרשניות, בית המשפט יעדיף פרשנות הקרובה לתפיסת עולמו. אני לא אומר שהדבר לא לגיטימי, אלא רק ששני שופטים עשויים להגיע למסקנות הפוכות. וכשיש בית משפט עליון שכל שופטיו באותה דעה, הרי ממילא פרשנות אחרת לא מקבלת את ביטויה".

אינך מסכים עם קביעתה הפומבית של השופטת דליה דורנר שהשופטים אליקים רובינשטיין ואדמונד לוי הם הסממן הימני של בית המשפט העליון?

"אם היא תהיה מוכנה להצהיר על עצמה שהיא הסממן השמאלני של בית המשפט העליון, אהיה מוכן לקבל את קביעתה לגבי לוי ורובינשטיין. מאחר והיא אף פעם לא אמרה שהיא הסממן השמאלני של בית המשפט העליון, אז למה אני צריך לקבל את עדותה לגבי אחרים?".

בכך היא משיבה לטענותיך לגבי תפיסת עולם אחידה בבית המשפט העליון.

"נכון, אבל צריך להבין שמה שמכריע זה ההרכב היושב בדין. בהרכב של שלושה שופטים יכולה להיווצר דעת מיעוט. בפועל מה שקורה לאורך השנים זה שהרוח הדומיננטית המנשבת מבית המשפט העליון היא ברוח הליברליזם השמאלני והדבר קיבל את ביטויו בהרבה פסקי דין. הנורא הוא שמפלגות פוליטיות כשלו בהשגת הדברים ששופטי בג"ץ השיגו במקומם מבלי שנבחרו בידי העם".

מה דעתך על הלינץ' התקשורתי נגד השופט משה דרורי, מועמד דתי-ימני לבית המשפט העליון?

"דרורי הוא שופט מחוזי מ-2001 ולבטח כתב מאות פסקי דין. לא זכורה לי ביקורת ציבורית על פסקי הדין שלו לפני ששמו עלה כשופט דתי המועמד לעליון. אני מוכן להניח שהשופט טעה בשיקול דעתו ובהתנהלותו בפרשת האברך והקופאית, אבל האם זה מקרה יחידי או יוצא דופן ששופט טועה? בישראל מורשעים ישבו שנים רבות בכלא על עבירות שלא ביצעו, ומעולם לא נעשה דיון ציבורי הכולל שיסוי וביזוי כפי שנעשה בעניינו של השופט דרורי.

"היחס כלפי השופט דרורי נעוץ בחשש של השמאל הליברלי מפני אובדן אחיזתו בבית המשפט העליון, אחיזה שהביאה לו הישגים משמעותיים שלא הצליח להשיג בחקיקה בכנסת. המאבק בשופט דרורי נועד גם להרתיע כל מועמד דתי לכהונת שופט בעליון".

מה אתה אומר על השינויים החדשים בהרכב הוועדה למינוי שופטים?

"תראה, הוועדה הזאת היתה קבוצה מתואמת שידעה ליצור את הקואליציה הנדרשת כדי לבחור את השופטים המתאימים לה. הם דאגו לאיוש ספסלי העליון בשופטים שבעניינים עקרוניים הנוגעים לסוגיות ערכיות, מוסריות, חוקתיות וזכויות הפרט – יהיו בעלי אותה תפיסת עולם. הצלחתם היתה פנטסטית. תוך מספר שנים מועטות התקבצו בבית המשפט העליון שופטים בדמותו ובצלמו של השופט ברק. לאחר פרישתו של השופט מנחם אלון כמעט פסקו שם המחלוקות האידיאולוגיות. כיסא לשופט דתי וערבי לא שינו את התמונה הכללית".

בית המשפט העליון אמור לייצג את הציבור?

"בית המשפט העליון אינו אמור לייצג את הציבור, אלא לשקף את הלכי הרוח ותפיסות העולם של המרחב הציבורי הישראלי. לצערי, בית המשפט העליון קידם בפסקי הדין שלו רעיונות ונורמות שהיו קרובים לאלה של המפלגות הפוליטיות שלא זכו להצלחה גדולה בבחירות לכנסת. דעת מיעוט בציבור הישראלי קיבלה גיבוי של דעת הרוב בבית המשפט העליון.

"כעת, עם בחירת הוועדה החדשה, אין עוד רוב לקבוצת השופטים, ויתכן שמדובר בראשיתו של מהפך. אין זה אומר שצריך לבחור שופטים רק בגלל השקפת עולמם הדתית, אך השקפה זו בוודאי אינה פוסלת אותם מלהיות שופטי עליון. כעת יש הזדמנות שבית המשפט העליון גם ישקף מגוון יותר רחב של דעות של זרמים בחברה הישראלית".

העליון פחות אקטיביסטי

ד"ר שיין סבור שה'אינרציה' של אהרן ברק בפסיקות בג"ץ שניתנו לאחר לכתו כבר לא חזקה כל כך. "התחושה שלי היא שבג"ץ כעת הרבה פחות אקטיביסט. כדי להיות אקטיביסט אתה צריך להיות ברק, שבכל פסיקה שלו נמצא עוגן משפטי וביטוי ליצירתיות מיוחדת שלו, וזאת גאונות שלא קיימת היום אצל הנשיאה ביניש. שופטי בג"ץ הבינו שהמחיר שבית המשפט העליון שילם על האקטיביזם השיפוטי הוא אדיר. ברגע שהם הכניסו את עצמם לסבך המחלוקות האידיאולוגיות קרה פה דבר הפוך: כשברק הגיע לבית המשפט העליון 80 אחוז מהעם ראו בבית המשפט העליון תל פיות, כשהוא עזב את בית המשפט העליון יש אמון של בקושי ל-50 אחוז. כלומר, החלוקה בין ימין לשמאל בחברה הישראלית קיימת באמון לבית המשפט העליון. כיום השופטים כבר מבינים שאם אין להם את אמון הציבור – הם לא מוכנים לשלם מחיר".

אבל הנשיאה ביניש מצהירה לא אחת שאיננה נמדדת בתשואות כפיים, ויוצאת כעת במסע הסברה לעם, שלא קורא פסקי דין.

"העם לא קורא פסקי דין ארוכים של מאות עמודים כמו בעידן ברק, מה שנגמר כיום לחלוטין. גם את זה השופטים הבינו. היו המון פסקי דין אידיאולוגיים, כי כדי לבסס אידיאולוגיה אתה צריך פסקי דין ארוכים. הנשיאה ביניש הבינה שהציבור בישראל רוצה לקבל שירות מבית המשפט, ולא יכול להימשך עינוי הדין הגדול במערכת המשפט. ולכן השופטים הבינו שפסקי דין צריכים להיות קצרים וענייניים. ואם שר המשפטים לשעבר, דניאל פרידמן, לא היה מתקיף את ביניש – תהליך ההבנה הזה היה יותר מואץ. ברגע שביניש הותקפה, היא יצאה למגננה כי בעיניה איננה פחותה מברק.

"התהליך המתפתח כיום הוא בכיוון חיובי בכך שבית המשפט העליון יהיה יותר פלורליסטי ופחות אקטיביסטי, והרשויות יתחילו למקם את עצמן כמו שצריך. במידה רבה זה תלוי ברמתם של חברי הכנסת ובפעילות הממשלה. אם הציבור יבין שהוואקום שמילא עד כה בית המשפט העליון התמלא בנציגי ציבור ישרים, יחזור אמונו בנבחריו. חברי הכנסת הם המגדלור: אם הכנסת ישרה הציבור מוכן לקבל את מרותה, אבל אם היא לא ישרה, הציבור עובר לבית המשפט העליון".

כמשפטן, האם אריה דרעי שילם בעיניך את חובו ויכול לחזור לפוליטיקה?

"חזרתו לחיינו הפוליטיים מופרכת לחלוטין. אריה דרעי לא צריך לחזור לפוליטיקה בגלל המעשים שדבקו בו. הוא אמנם שילם את חובו לחברה, אבל לא שילם לערכים, ליושר ולמוסר. אדם צריך להיות נקי מכל רבב כדי לשמש כנבחר ציבור. דרעי הוא מוכשר מאוד, והיה אחד הפוליטיקאים המעולים בתולדות המדינה. אילולא הורשע, היה זה הסיכוי הראשון בתולדות המדינה שאדם חרדי יהיה ראש ממשלה. אבל ברגע שדרעי כשל, כפי שקבעו כמה ערכאות שיפוטיות וכפי שהוא יודע, צריך לשחרר את הציבור מעולו. לא אלמן ישראל".

אנחנו במרידה רוחנית גדולה

דרעי מעורר את שיין לעבור לנושא השחיתות הציבורית, שהוא כה מודאג ממנה. הוא מזכיר את השופט חיים כהן שאמר פעם כי "יש הרבה אנשי ציבור שמאוד זהירים בניקיון בגדיהם, אבל לא זהירים בניקיון כפיהם". אנחנו חייבים לעבור לנורמות של חיים ציבוריים שיהיו הרבה יותר נקיים, מצהיר שיין, ומוסיף: "אינני מודאג לא מאובמה ולא מהגרעין האיראני. אני מודאג מהשחיתות, שיכולה לפורר את החברה שלנו. ברגע שיש אי אמון בשלטון, ברגע שהדוגמה האישית שיורדת מלמעלה היא שכל אחד לעצמו – שגם בית המשפט העליון תרם לתחושה הזאת – זה מפורר את החברה".

האם ככל שאריאל שרון התגלה מושחת יותר כך ציבור תומכיו לא הלך וגדל יותר?

"גם הציבור מבין היום שהוא משלם מחיר יקר על השחיתות הזאת. הענישה המחמירה לאחרונה של השופטים נגד מושחתים היא גם כן ביטוי לאווירה הציבורית המשתנה. פעם היתה תחושה שאם אתה ישר מקומך לא בפוליטיקה, שהיא הבית של המושחתים. כיום אנשים פתאום קלטו שבאמת כל המושחתים התרכזו באותו מקום ואנחנו משלמים מחיר חברתי וכלכלי. נבחר ציבור לא יכול להיות יותר מושחת מאלה שבחרו בו. מי שבוחר מושחתים, גם הוא מושחת. אבל יש רגע של התפכחות בדבר המחיר שהציבור משלם על כך, ואני אופטימי משיחות עם אנשים שהולכים ומבינים שחברה מושחתת היא סכנה קיומית. יש השתנות של נורמות".

לאן זה יוביל אותנו?

"לחברה יותר מתוקנת שתבין כי ככל שהיהודים מתרחקים מהערכים היהודיים, הם נכנסים למבוי סתום של דרך ללא מוצא. בתת-המודע הקולקטיבי של העם היהודי יש ערכים יהודיים. הורים מבינים מה קורה לילדים בבתי הספר. כשאנשים פותחים כל בוקר את מהדורות החדשות הם מבינים שיש כאן מחיר יקר שהחברה משלמת על ההתרחקות שלה מהערכים היהודיים. כשהציבור ירצה בקרוב למלא את התוכן, אני כבר יודע לאן הוא יגיע כי אין לו שום מקום אחר. רק דבר אחד מכביד עלי וקשה לי להגיד אותו: כדתי, כל חיי הרגשתי סוג של שליחות כי הבנתי שהציבור שופט את אלוקים באמצעותי. ברגע שרואים שאני עושה מעשה לא טוב, יגידו שהדתיים הם כאלה ולא חיים שיין הוא כזה. כיום בגלל מיעוט בחברה הדתית, החברה בכללותה משלמת את המחיר. כשאתה נחשף לפרשות כמו האימא המרעיבה והאימא הטאליבן ועל 'הרב' אליאור חן – הציבור כולו לא תמיד מבחין בין הפרט לכלל".

לציבור הדתי יש תפקיד מיוחד בתיקון הזה?

"כאדם דתי, אני יודע שהציפיות ממני הן יותר גבוהות – אני יודע שמעריכים אותי. אומרים לי בעצם ש'ממך אני מצפה ליותר, כי אתה לא רק כפוף לחוק אלא גם כפוף לחוק האלוקי'. הנורמות שאני מצפה ממך זה לא נורמות רגילות. מבחינתי, זאת מחמאה גדולה ואני רוצה לעמוד במעמד הזה. ולכן, אם הציבור הדתי יתקן את עצמו, יימנע משנאת חינם ומהשמצות של רבנים נגד רבנים – הוא יוכל להשפיע על העולם כולו. הרב קוק אמר שלפני ביאת הגאולה תהיה מרידה רוחנית. אנחנו נמצאים כיום בעיצומה של מרידה רוחנית גדולה. הציבור מחפש רוח ואחיזה, הוא רוצה משהו מעבר ליומיום הזה, ומי שיכול לספק את הכמיהה לרוחניות זה אנחנו. פתאום אני שומע ברשת ב' בצהרי שישי טקס הפרשת חלה. פתאום זמרים שלא היה להם כל עניין ביהדות שרים שירים יהודיים. הציבור הרחב בדרך אל היהדות. שאלה פתוחה היא מי ראוי לפרוס את זרועותיו ולכנוס אליו את הצאן".

פורסם לראשונה בשינויים במוסף 'יומן', עיתון 'מקור ראשון', ג' באב תשס"ט, 24 ביולי 2009

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ראיונות עם משפטנים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על "היה חזון ציוני. ואז בא השופט ברק"

  1. מי אחראי להצגתו של שיין כשונא אדם, קפיטליסט חזירי וגזען: אתה או הוא? בתחילה חשבתי שזה הוא, אח"כ הבאת דברים בשם אומרם שלא הוצאו מהקשרם על מנת שיתחבבו על הזן ההזוי בלאומנותו של קוראי מקור ראשון, והתבלבלתי-משהו.
    כך או כך – אדם שבשם אג'נדה מגנה את העובדה שלאחר יש אג'נדה, הוא אדם לא ישר בעיני, ובקונסטלציות מסויימות עשוי להיות מסוכן. שיין שולי וזניח, למרבה המזל, כך שהאג'נדה של כבוד האדם וזכויותיו אינה נרמסת על ידו. ולפני שהוא שב לקרוא לה "שמאלנית", אני מפנה אותו לכתבי ז'בוטינסקי ולכתבים נוספים של לאומנים דתיים, שלא לדבר על רוח היהדות עצמה בה הוא (באופן מצער אך לא מפתיע, כמו רוב רובה של הציונות הדתית) בוגד.

  2. שלומי דהן הגיב:

    אני שלומי דהן לומד משפטים במכללת נתניה..דוקטור חיים שיין הוא המרצה שלנו לפילוסופיה של המשפט,מדובר באחד המרצים המוכשרים והגאונים שקמו בישראל,פשוט תענוג וחוויה ללמוד ממנו. מדובר באדם ערכי ומוכשר מאין כמוהו,בהרצאות שלו הוא לא מטיף ולא מושך לכיוון פוליטי מסוים..למרות שמסכים אני עם כל מילה שנאמרה בכתבה הזו.
    כן ירבו מרצים דגולים כמו חיים שיין.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s