חשבון נפש

יום הכיפורים, יום המציין את היהדות יותר מכל דבר אחר, יוצר הזדמנות להתחדש: לערוך חשבון נפש, להחליט להשתנות, לפתוח דף חדש, להתחיל פרק מיוחד, לפסוע צעד ראשון בדרך משופרת, והכול בינו לבין עצמו וא-לוהיו. אולם קיים ניגוד פסיכולוגי בין הצורך האמיתי של כל אחד מאיתנו לערוך תכופות את חשבון הנפש שלו עם עצמו לבין ההכרה שאיננו מסוגלים לעשותו לבד עם עצמנו

תפילת יום הכיפורים, מאוריצי גוטליב (1879-1856)

בערב "כל נדרי", 16 בספטמבר 1915, כשהוא כבן 32, כתב הסופר היהודי-הצ'כי פרנץ קפקא כי "מעשה התאבדות הוא לא ללכת לבית הכנסת". למה התכוון קפקא?

הפילוסוף היהודי-הגרמני פרנץ רוזנצווייג גמל בליבו להתנצר וכבר תיאם עם בן-דודו, רודולף אהרנברג, שזה מכבר התמנה לכומר, להיות 'האב' שיטבול אותו ויקבלו לחיק הנצרות. לפני עזיבת היהדות, רוזנצווייג החליט להתפלל בבית הכנסת ביום הכיפורים, כי סבר שאם ימיר את דתו, הוא מבקש לעשות זאת בתנאי שיתנצר כיהודי ולא כבן נטול כל דת. רוזנצווייג שכבר גילה להוריו כי בכוונתו להתנצר, רצה להתלוות אליהם לתפילת יום הכיפורים "האחרונה", אולם אימו ראתה בכך ביזיון לקהילה שיתפלל בקירבה יהודי המבקש לנטוש את יהדותו. הוא נסע לברלין ובילה את יום הכיפורים בבית כנסת קטן ושונה מזה שבקאסל, שם נתקל בקהילה מסוג אחר.

חוויה מכוננת זו החזירה את רוזנצווייג אל חיק היהדות. הוא יצא את בית הכנסת כאשר אמונת אבותיו מפעמת בליבו. במכתב אל בן דודו אהרנברג, כתב: "הגעתי למסקנה לחזור בי מהחלטתי. אינני רואה אותה עוד כהכרחית, ולכן, באשר לי – גם לא אפשרית. אני נשאר אפוא יהודי". תפילת יום הכיפורים בברלין האירה ברוזנצווייג תקווה ליהדותו והוא שב בו מהחלטתו להתנצר ונשאר בן יהודי הנאמן לעמו.

חשבון נפש פומבי

חגי תשרי הם זמן של חשבון נפש, פרטי וקהילתי. עריכת חשבון נפש ביום הכיפורים עדיף שתיעשה בפומבי עם ציבור המתפללים בבית הכנסת ולא באופן פרטי בין האדם לעצמו. בספרו רב-המכר של ניל דונלד וולש, "שיחות עם א-לוהים" (הוצ' אופוס, 1998), הוא מדבר על "קו טלפון ישיר" לא-לוהים היהודי-הנוצרי שברא את העולם ואותנו ב"תמונה רחבה". חסידיו של וולש מאמינים בעריכת חשבון נפש אישי בפני הא-ל.

יום הכיפורים, יום המציין את היהדות יותר מכל דבר אחר, יוצר הזדמנות להתחדש: לערוך חשבון נפש, להחליט להשתנות, לפתוח דף חדש, להתחיל פרק מיוחד, לפסוע צעד ראשון בדרך משופרת, והכול בינו לבין עצמו וא-לוהיו. אולם קיים ניגוד פסיכולוגי בין הצורך האמיתי של כל אחד מאיתנו לערוך תכופות את חשבון הנפש שלו עם עצמו לבין ההכרה שאיננו מסוגלים לעשותו לבד עם עצמנו.

בעריכת חשבון הנפש בבית הכנסת באה לידי ביטוי ההכרה שכולנו שווים במעמדנו בפני הבורא. ניסוח נוקב להבחנה זו ניתן על ידי הנצי"ב מוולאז'ין: "…בראש השנה מתפללים כל ישראל על מלכות שמים שתשוב לירושלים וימלוך ה' על כל העולם כולו. אמנם כוונת תפילה זו אינה שווה לכל אדם… יש אוהב ה' בכל ליבו ומתפלל על כבודו יתברך שיתגדל; ויש מתפלל על זה כדי שבזה ישוב ישראל על אדמתו… ויש שאין לו הרגש בצרת הגלות להליכות עולמו בהצלחה, ואם כן תפילה זו בלי לב היא לגמרי, רק מצוות אנשים מלומדה… ואמר (תהילים קב, יח) ברוח הקודש: 'פנה אל תפילת הערער' – אותו יחיד המעורר רחמי שמים מעומק הלב על כבוד שמים; מכל מקום – 'ולא בזה את תפילתם' של כל ההמון, אף על גב שתפילתם היא רק בשביל טובת עצמם או מן השפה ולחוץ" ('העמק דבר', פרשת 'כי תבוא').

לכן מוטב לעמוד כדל וכרש מול הבורא בתפילה ובתחנונים, כאשר שניהם יודעים את האמת הבלעדית על מצבו הנפשי הרעוע של החוזר בתשובה. לכל יהודי גם שמורות זכויות היסטוריות ורוחניות להרגיש קרוב לא-לוהים באמצעות תפילה בציבור כאשר היא מתקיימת בבית הכנסת.

מעל שני מיליון מתפללים בבתי הכנסת

יום הכיפורים נחוג ברוב חלקי העם בהתלהבות לא מבוטלת. רבים צמים בו ומבקרים בבית הכנסת. יש ביום הזה משהו הנוגע לגורלו הפרטי של כל אחד. הרבה אנשים מכבדים את יום הכיפורים, ביניהם גם חילונים רבים, המרגישים שביום הזה הם מתחברים לנשמות אבותיהם.

על פי נתונים סטטיסטיים, יותר מ-60% מיהודי ישראל, צמים לפחות חלקית ביום הכיפורים, וכ-40% מיהודי ישראל מבקרים ביום הכיפורים בבית הכנסת. אם בישראל חיים כיום כ-5.5 מיליון יהודים, הרי שיותר מ-3 מיליון צמים, ויותר משני מיליון יבקרו בבית הכנסת ביום הכיפורים. על פי סקר שערך השבוע מכון TGI בקרב צעירים ישראלים עולה כי 71 אחוזים מבני הנוער בישראל יצומו ביום כיפור הקרוב (תש"ע-2009).

מיליוני יהודים ברחבי העולם מתאחדים בימים אלה לחשבון נפש אישי ולאומי, ובפרט ביום המקודש ביותר לעם היהודי. למעלה משני מיליון יהודים בישראל יבקרו בבתי הכנסת וישתתפו בתפילות לעילוי נשמות קרוביהם, ולעילוי נשמות חללי צה"ל בכלל, ונופלי מלחמת יום הכיפורים ומלחמות לבנון בפרט.

את כוונתו ביאר קפקא שנה לאחר אותו ערב "כל נדרי" מהדהד ומטלטל, כאשר כתב לארוסתו כי "שמירת המצוות איננה דבר חיצוני. נהפוך הוא: שמירת המצוות היא עצם מהותה של היהדות". חד וחלק.

הסיכום של יום הכיפורים הוא "כי מותר האדם מן הבהמה אין, כי הכול הבל", אולם "אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך". כלומר, אין האדם ערך כשלעצמו, ביחס לבוראו, ורק למעמדו לפני הא-לוהים בפומבי יש ערך עליון.

בברכת חתימה טובה וצום מועיל.

 

לקריאה נוספת, ראו:

האם יש תוכן חילוני ליום-הכיפורים?

התרגשות עד דמעות

המסלול המדעי של המתפלל לאלוהים

מחסן הצורות הפנימי של המשוררת רחל חלפי

הפנים הפחות מוכרות של ס' יזהר

חשבון נפש בבלוק באסטר? / פאנל עם ד"ר פניה עוז-זלצברג והרב דוד סתיו

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה חגי ומועדי ישראל. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s