וירא א-לוהים כי רע ליהודים?

שני ספרים חדשים דנים בשאלת השואה והא-לוהים, ולהבדיל, ספר חדש שדן בשאלת היחסים בין היהודים לפולנים רק שהפעם מההיבט היהודי

 

שבירת הלוחות – תיאולוגיה יהודית לאחר השואה
פרופ' דוד הלבני
תרגום: דוד ענקי
הקדמה: הסופר חיים באר
אחרית דבר: פרופ' פיטר אוקס
הוצאת טובי, תש"ע
160 עמודים
69 ₪
 
 
על מה היהודים צריכים להתפלל לאחר השואה? מדוע אין להבין את השואה כעונש? ומה בין התגלות הא-ל בהר סיני להיעדרו באושוויץ? ספר חדש של חתן פרס ישראל לתלמוד, פרופ' דוד (וייס) הלבני, מנסה להשיב על שאלות טעונות אלה.

לאחר שנים של מחקר תלמודי באקדמיה, חוזר הלבני לתקופה הקשה בחייו ומציב תפיסה תיאולוגית שתיתן משמעות קוסמית לאימי השואה, משמעות שאינה מסירה את האחריות מהאדם ואינה עושה שימוש בטרמינולוגיה של שכר ועונש, שממנה הוא סולד. זהו ניסיון תיאולוגי של אדם שהקדיש את חייו ללימוד התורה, לשזור את הביוגרפיה האישית שלו, את עבודתו הלמדנית והאקדמית ואת עולם התפילה שלו להסתכלות כוללת על יחסי א-לוהים והעולם, קירבה מול ריחוק, חירותו של הכוח האנושי מול כוחו הכול-יכול של הא-ל.

פרופ' דוד הלבני, יליד תרפ"ח (1927), הוא חוקר תלמוד בעל שם. בנערותו נשלח לעבודות כפייה במחנות אושוויץ, גרוס-רוזן ומטהאוזן והוא היחיד מבני משפחתו ששרד. הלבני היגר לארצות הברית, שם שימש בתפקידי הוראה שונים בבית המדרש לרבנים במחלקה לדתות באוניברסיטת קולומביה, והנהיג את קהילת 'אורח אליעזר' שבצפון-מערב מנהטן. ב-2005 עלה לישראל ומאז הוא מלמד בחוג לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן. ב-2008 זכה בפרס ישראל לתלמוד.

מחקרו על התלמוד, "מקורות ומסורות", החל לראות אור ב-1968 ונמצא בעיצומו. ספרו האוטוביוגרפי, "עלה לא נידף – חיים של לימוד בצל המוות", ראה אור בישראל ב-1999.

ראו מבוא לספר: בין סיני לאושוויץ

—————-

 

"וירא אלוהים כי רע – סיפור מגטו טרזין"
אוטו וייס
עורך: רמי סערי
תרגום מצ'כית, הערות ואחרית דבר: רות בונדי
הוצאת יד ושם, תש"ע
72 עמודים
מחיר: 88 ₪
 
מה היה קורה אילו היה א-לוהים שומע את תפילותיו של יהודי אחד בגטו טרזין ויורד בדמות אדם כדי להושיט לו יד לעזרה? על כך מנסה לענות אוטו וייס בנובלה אישית, שכתב בגטו טרזין כמתנת יום הולדת לאשתו אירנה. הוא מסר לה אותה ביוני 1943 בלוויית איוריה של הבת הלגה, שהייתה בת 13 כשציירה אותם בגטו. הנובלה המאויירת – יצירה ספרותית בעלת תוקף של עדות היסטורית – היא מסמך ייחודי ונדיר מתקופת השואה. היא עוסקת בקורותיו של א-לוהים היורד לגטו טרזין בזהותו השאולה של אהרן גוטסמן כדי לבחון מה מצב העניינים במקום. מתוך עימות עם א-לוהים ועם רעיו בני האדם גם יחד, וייס מגולל פרשייה של מסע בדוי ובה-בעת הוא חושף את האמת שראה בגטו ומשתף את הקורא בהתבוננותו האנושית, ברגשותיו, בתפיסותיו ובתובנותיו.

זהו ביטוי ייחודי ויצירתי לחיי הסבל בגטו – חיים של פחד, ניכור ומאבק – לצד רגעים של אנושיות  ותקווה, עד הסוף המפתיע המעלה שאלות מוסריות ותיאולוגיות. וייס מביא זווית ראייה מסוימת על טרזינשטט, שם ראה הרבה סבל וגם שחיתות בקרב חלק מבעלי התפקידים היהודים, וכן מתייחס לתפקידו של הא-לוהים בהיסטוריה בכלל ובשואה בפרט. יחד עם זאת, הנובלה מסתיימת בנימה אופטימית – א-לוהים, בדמותו של אהרן גוטסמן, חוזר לכיסא הכבוד בתקווה שהוא עוד יספיק לשנות את המצב.

באוקטובר 1944 נשלח אוטו וייס מטרזין למחנה אושוויץ-בירקנאו. אשתו ובתו לא זכו לראותו שוב, אך הן הצליחו לשרוד.

הנובלה רואה אור בעת ובעונה אחת בעברית ובאנגלית ומלווה בהקדמה מרגשת מהבת והאמנית הלגה ויסובה-הושקובה, המתגוררת בפראג. ההיסטוריונית וניצולת השואה רות בונדי צירפה לתרגומה העברי אחרית דבר הפותחת צוהר להבנה מעמיקה יותר של היוצר ויצירתו.

בהקדמה כותבת הבת הלגה כי "ספר זה מעולם לא נועד לפרסום. הוא אינו מנסה להעריך את משמעות האירועים או לפרש את הנסיבות שבהן התרחשו. הוא היה תקף בזמנו בסביבה שבה נוצר. זו עדות אישית על רגשות, צער ואכזבות, והיא מלאה ניגודים, אמונה וספקות, תקווה וחרדה".

אוטו וייס נולד בפַּרְדוּבִּיצֶה בשנת 1898. בצעירותו כתב שירים והיה פסנתרן מוכשר. הוא גויס לצבא במלחמת העולם הראשונה, מיד אחרי בחינות הבגרות שהוקדמו לצורך זה, נפצע בידו ונפל בשבי הרוסי. עם שובו לפראג היה לפקיד בנק ונאלץ לוותר על הנגינה בפסנתר בגלל פציעתו. למרות זאת הוסיף לכתוב שירים, בעיקר אחרי הכיבוש הנאצי במרס 1939, קודם כל לנחמתו. מכיוון שחשב שמסוכן מדי לקחת את שיריו עמו לגטו טרזין, לשם גורש עם אירנה אשתו ובתו הלגה בדצמבר 1941, למד אותם בעל פה ורשם אותם מחדש בגטו. לפני גירושו לאושוויץ באוקטובר 1944 מסר אותם ביחד עם הנובלה וירא אלוהים כי רע לקרוב משפחה שנשאר בגטו וזה הסתיר אותם במחבוא בקסרקטין מַגְדֵבּוּרְג. כך ניצלו היצירות. השירים ראו אור בפראג בשנת 1998 בשם "כך כאבו הכוכבים".  "וירא א-לוהים כי רע" ראה אור במקור בצ'כית. התרגום הגרמני הופיע בהוצאת ולשטיין ב-2002.

הקישו לקריאת פרק מתוך הספר

—————-

 

"אנו יהודי פולין? – היחסים בין יהודים לפולנים בתקופת השואה מן ההיבט היהודי"
ד"ר חוי דרייפוס (בן-ששון)
הוצאת יד ושם, תש"ע
280 עמודים
78 ₪
 
היחסים בין יהודים לפולנים בתקופת השואה הם אחת הסוגיות הסבוכות והטעונות ביותר בחקר התקופה. אולם, לעומת המחקרים הרבים העוסקים בשאלת מעורבותו של העם הפולני ברדיפת היהודים ובתגובותיו למעשי הרצח שביצעו הגרמנים על אדמתו, מעט מאוד נכתב על האופן שבו תפשו היהודים את סביבתם הפולנית בשואה.

בספרה "אנו יהודי פולין" מתחקה דרייפוס אחר האופן שבו תפשו יהודי פולין את סביבתם. בין השאר היא דנה בשאלות כמו: האם ראו יהודי פולין בארץ מולדתם שותפה לרדיפתם על ידי הגרמנים או שאולי תפשו אותה כקרבן נוסף לרצחנות הנאצית? מתי ומדוע התבטלה תחושת האחווה ששררה בין יהודים לפולנים בתחילת המלחמה ופינתה את מקומה לרגשות קשים של זרות ואיבה? מה כתבו יהודי פולין בתקופת המלחמה על שכניהם הפולנים וכיצד השפיע הריבוד החברתי שלהם על האופן שבו תפשו את סביבתם? וכיצד השפיעה המדיניות הגרמנית על עיצוב היחסים שנרקמו בין יהודים לפולנים בפולין הכבושה.
התשתית התיעודית הענפה שדרייפוס מתבססת עליה – עשרות יומנים ומאות מסמכים מארכיונים בארץ ובעולם – מעידה שגם תחת המשטר הנאצי, ששאף לנתק את היהודים מסביבתם, התמידו היהודים במגעיהם, הממשיים והדמיוניים, עם החברה הפולנית וניסו תדיר להעריך מחדש את העולם שסביבם. היומנים והמסמכים מציגים את תודעתם של יהודי פולין על אודות סביבתם, חושפים טפח מהמציאות שהם חיו בה וזורים אור על מקצת הגורמים שהשפיעו במישרין ובעקיפין על חייהם של יהודי פולין ועל מותם.

ד"ר חוי דרייפוס (בן-ששון) היא היסטוריונית של תקופת השואה במזרח אירופה. מחקריה עוסקים במגוון היבטים של חיי היומיום בשואה ובכללם היחסים בין יהודים לפולנים, חיי הדת בשואה, הקיום היהודי לנוכח גירושים והשמדה. במשך שנים עבדה דרייפוס במוסד יד ושם. כיום היא עמיתת מנדל ב"סכוליון", באוניברסיטה העברית בירושלים (2009-2006).

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה אלוהים בשואה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s