מסיר המסכות – חתן פרס ישראל האלטרנטיבי למשפט, תש"ע

מתוככי האקדמיה וחוגי המשפט, מבקר פרופ' מני מאוטנר את הרוח המנשבת בהיכלי המשפט הישראלי, וחושף את היסוד המתנשא והכוחני שלה. על אומץ ליבו ובהירות ניתוחיו אני מבקש להעניק לו את פרס ישראל האלטרנטיבי בתחום המשפט * פורסם בעיתון 'מקור ראשון' במסגרת פרויקט ליום העצמאות "פרס ישראל האלטרנטיבי" שבו כותבי העיתון, כל אחד ואחת בתחום סיקורם, בוחרים את האנשים שמחזירים את מדינת ישראל לנתיב הציוני

 

תבע את עלבון הציונות הדתית. פרופ' מני מאוטנר (הצילום באדיבות יוסי זליגר; כל הזכויות שמורות לצלם)

פרופ' מני מאוטנר הוא המשפטן המבריק, האמיץ והפעיל ביותר כיום בישראל.

מאוטנר, בן ה-59, הוא חוקר ומרצה בתחום דיני החוזים והפילוסופיה של המשפט, לשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב. שלוש פעמים כבר הוצע לשפיטה בבית המשפט העליון, אבל למרות שבאמת אין חולק על כישוריו, ידענותו וחוכמתו – תמיד נדחה. נקודה לזכותו.

מאוטנר מחה בתוקף ובפומבי. אבל לא על עצמו מחה, אלא על עלבונו של אחר ועלבונה של קהילה שהוא לא נמנה עם שורותיה. על פסילתו של השופט המחוזי נעם סולברג מכהונת היועמ"ש על ידי חברי ועדת אור כתב מאוטנר במאמר מהדהד ב'ידיעות אחרונות': "העלבון הקשה שספגה הציונות הדתית עם הדרתו הבוטה של אחד מטובי בניה, לא במהרה יישכח". בינתיים ניתן להתנחם בכך שחלק משופטי בג"ץ מבססים את פסקי הדין שלהם על מחקריו המשפטיים של מאוטנר, כמו שאירע לאחרונה בפרשת בית הספר לבנות 'בית יעקב' בעמנואל.

את הדוקטורט שלו כתב מאוטנר לפני למעלה משני עשורים בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ייל האמריקאית. בימים אלה הוא כותב מחדש את ספרו המרשים 'משפט ותרבות בישראל בפתח המאה ה-21' (בהוצאת 'עם עובד' ואוניברסיטת תל אביב), שיזכה לראות אור בחודשים הקרובים בהוצאת Oxford University Press. מדובר בהישג אקדמי בקנה מידה מרשים. אקדמאים ישראלים בודדים בלבד, שלא לדבר על משפטנים ישראלים, זוכים להוציא את פרי עטם בהוצאת הספרים היוקרתית ביותר בעולם.

ההישג הזה בולט במיוחד לאור העובדה שהספר עוסק בנושא פרטיקולרי, המשפט הישראלי, ולא בנושא אוניברסלי בעל עניין עולמי. בעידן שבו קיימות מגמות באקדמיה המשפטית בישראל של עודף עיסוק במשפט האמריקני ובמנותק מישראל, מאוטנר בולט בהתמדתו לחקור ולכתוב על המשפט הישראלי והחברה בישראל. למרות זאת, הוא הצליח ליצור לעצמו שם שהולך לפניו ברחבי העולם כחוקר ישראלי ומרצה מבוקש בהיכלי הדעת ברחבי תבל, החל מאוניברסיטאות קולומביה, ייל והרווארד היוקרתיות בארה"ב, המשך באוניברסיטה הבינלאומית של ונציה, וכלה במלבורן וסידני שבאוסטרליה.

על מידת ההשפעה של מאוטנר ומעמדו בשדה המשפט בישראל ניתן ללמוד מההתייחסות הקהילייה האקדמית והתרבותית לשני ספריו האחרונים. בשעה שרוב הספרים המשפטיים היוצאים כיום לאור בישראל לא מקבלים ביקורת ספרים בכתבי העת המשפטיים והחברתיים, ורק אחדים מהם זוכים במקרה הטוב למאמר ביקורת אחד – על ספריו של מאוטנר פורסמו למעלה מעשרה מאמרים. על הספר 'משפט ותרבות בישראל' פורסמו או עומדים להתפרסם בקרוב מאמרי ביקורת בכתבי העת: 'הפרקליט', 'המשפט', 'עיוני משפט', 'משפטים', 'ארץ אחרת', 'סוציולוגיה ישראלית' (החוג לסוציולוגיה של אוניברסיטת תל אביב), 'מחקרי משפט', 'נקודה', 'תכלת', המרחב הציבורי (החוג למדע המדינה של אוניברסיטת תל אביב). על הספר 'משפט ותרבות' (שבהוצאת אוניברסיטת בר-אילן) ראו אור או עומדות לראות אור ביקורת בכתבי העת: 'משפט וממשל', 'משפטים' ו'המרחב הציבורי'.

ספריו, כמו גם מאמריו, של מאוטנר הם הביקורת החברתית העדכנית ביותר המתפרסמת בשנים האחרונות על מערכת המשפט והתרבות בישראל. מאוטנר לא עושה הנחות לקבוצה התרבותית ההגמונית לשעבר שמקרבה באו אנשי בית המשפט העליון. הללו השתמשו לדעתו, בכוחם העודף בבית המשפט כדי לקבע את ההגמוניה האבודה שלהם בחברה ובפוליטיקה. כך הוא פורס משנה סדורה בדבר הכשלים שבהתערבות מערכת המשפט הישראלית בהכרעות ערכיות העומדות על סדר היום הציבורי, ומציע לאמץ בארץ מודל רב תרבותי מבוזר, בלי לוותר על אופייה הלאומי-יהודי של ישראל. הספר, הדן במשפט הישראלי כזירה למאבקים התרבותיים המתקיימים בעם היהודי ב-250 השנים האחרונות, אף זכה בפרס יונתן שפירא ל-2008 כספר הטוב ביותר של השנה מטעם 'האגודה האמריקאית ללימודי ישראל'.

מאוטנר היה מראשוני המשפטנים הבכירים שהתריעו על עודף הכוח שניתן לפרקליטות ומערכת התביעה בישראל, ללא כל מנגנון פיקוח ובקרה על החלטותיהם בהעמדה לדין של אזרחים, ושקרא להקים גוף בשם 'הליגה להגנת חשודים'. כאשר לימים שר המשפטים פרופ' יעקב נאמן הציע לחולל רפורמה במעמד היועץ המשפטי לממשלה, היה זה אך טבעי שמאוטנר יתייצב לימינו ויעניק לו רוח גבית חזקה במאמריו ב'ידיעות אחרונות'.

מאמרי הפובליציסטיקה של מאוטנר מסירים את המסכות העטויות על פניו של השלטון ההגמוני, האשכנזי-החילוני, שעדיין שולט בעולם המשפט ומשליט על החברה הישראלית ערכי מוסר בכפייה. במאמרו המכונן 'ההפקרה והנטישה', שפורסם לאחרונה בכתב העת 'ארץ אחרת', מאוטנר בא חשבון עם ישראל האשכנזית – על שהחליפה מוקדם מדי את התהליך של בניית העם בחתירה של יחידים לקידום אישי והפנתה את האנרגיות שלה מיעדים קולקטיביים ליעדים אישיים. פרסומיו האמיצים הללו של מאוטנר הם ללא ספק לצנינים בעיני השולטים בממסד המשפטי והפוליטי בישראל.

פרופ' מאוטנר גדל אמנם במשפחה אמידה ברמת-אביב, אבל הוא מנהל את חייו בצנעה: לא משתמש ברכב פרטי, אלא צועד ברגל לאוניברסיטה כשספריו בתרמיל על גבו. הוא מאמין גדול בשוויון ומשתדל לנהוג שוויון גם בהליכות ביתו, ומפורסם בכך שמשך שנים היה לוקח את שלושת ילדיו מהגן בצהריים, מאכילם ושומר עליהם עד שעות הערב, כדי לאפשר לאשתו להשלים את חוק לימודיה.

פורסם לראשונה במוסף 'יומן' של העיתון 'מקור ראשון', ב' באייר תש"ע, 16.4.2010, עמ' 21.

לקריאת הראיון הנרחב שקיימתי עם פרופ' מאוטנר וסקירתי על ספריו האחרונים, ראו: הליברל האחרון

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ראיונות עם משפטנים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על מסיר המסכות – חתן פרס ישראל האלטרנטיבי למשפט, תש"ע

  1. יוסי דר הגיב:

    מצטרף למחמאות בכל לב.

    מאוטנר לימד אותי דיני שטרות לפני המון שנים.

    יותר מאוחר הזדמנתי לביתו בהקשר לייעוץ משפטי מקצועי כלשהו – איש כלבבי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s