"היריקה לבאר" של הערבים אזרחי ישראל

מאות מצעירי המגזר נעצרו. מפלגותיהם נפסלו. ערבים אזרחי ישראל ממשיכים את הקו הרדיקלי של הזדהות עם אויבי ישראל ומנסים לשלוט בגובה הלהבות. מומחים מזהירים: לא ההנהגה קיצונית, המגזר קיצוני

פורסם בשינויים בעיתון "מקור ראשון", 13.1.08, י"ז בטבת תשס"ט, עמ' 10

"די לנו באויבי המדינה מבחוץ, ואסור לאף אחד להחליש את כוחות הביטחון באמצעות התפרעות וזריקת אבנים עליהם – מבפנים", קבע השבוע שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, משה גלעד, כשהותיר במעצר עד תום ההליכים שלושה נערים ערבים מהצפון שהיו מעורבים בהפרות סדר על רקע הלחימה בעזה. השופט גלעד קבע כי מעשיהם של השלושה חמורים במיוחד לנוכח ביצועם תוך כדי המלחמה וכי ניצול הדמוקרטיה וחופש הביטוי במקרים אלה – הוא בבחינת "יריקה לבאר".

באגף המבצעים של המשטרה נרשמו מאז תחילת הלחימה כ-600 אירועי סדר, הפגנות, מחאות וידויי אבנים. נעצרו 700 חשודים, מתוכם 237 קטינים. 93 שוטרים נפצעו בהתמודדות מול המתפרעים. 226 מהחשודים עדיין כלואים ונגד עשרות הוגשו כתבי אישום על ידי התובע המשטרתי. בנוסף, ב-37 תיקי חקירה שונים, הגישה הפרקליטות 71 כתבי אישום. ככלל, מבקשת הפרקליטות לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים בתיקים אלה, אך רבות מהבקשות תלויות ועומדות, ורבות מתעכבות בשל הצורך לחכות לתסקיר שיקבע את כשירותם של הנאשמים לתנאי המעצר. נכון לעכשיו, רק 12 נאשמים נתונים במעצר כזה. אלה הנתונים שנמסרו ל'מקור ראשון' מהמשטרה והפרקליטות.

מזדהים עם האויב

ד"ר דן שיפטן

"מה שקורה כעת בקרב הערבים אזרחי ישראל משקף את ההזדהות עם כל אויבי ישראל באשר הם", מסביר ד"ר דן שיפטן, מרצה בכיר בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה ובמכללה לביטחון לאומי. "צריך לזכור שלא מדובר דווקא בהזדהות עם הפלשתינים כיום, אלא גם בהזדהות עם החיזבאללה ב-2006 וכל אימת שישנו גורם אנטי ישראלי, אז הזרם המרכזי בקרב הערבים אזרחי ישראל מזדהה איתו".

יחד עם זאת, שיפטן מוצא נקודת אור בתוך הכאוס. "חשוב להבין שהתרחשויות בשמונה השנים האחרונות שיכנעו את הערבים אזרחי ישראל שגם אם ישראל מתמהמהת בהפעלת אמצעים נחרצים נגד איומים חמורים, הרי שבסופו של דבר היא מגיעה לזה. המסקנה הזאת מצטברת גם מאירועי אוקטובר 2000, גם מהמלחמה הפלשתינית נגד ישראל הקרויה בטעות 'האינתיפדה השנייה', גם ממבצע 'חומת מגן', גם ממלחמת לבנון השנייה, ובוודאי ממבצע 'עופרת יצוקה' כעת בעזה. הערבים בישראל, לרבות מנהיגיהם, למדו שגם אם ישראל מבליגה לאורך זמן הרי היא בסופו של דבר משתמשת באמצעים מאוד נחרצים כדי למנוע איומים קשים עליה. ונדמה לי שעצם העובדה שיש לנו מעט מאוד מרכיבים אלימים או בכלל לא בהתנהגות האחרונה היא כתוצאה מחיזוק ההרתעה הישראלית".

אינך מזהה כל פער בין הרטוריקה המתלהמת והקיצונית של ההנהגה הערבית הפוליטית לעומת האוכלוסייה האזרחית?

"במאמרי בכתב העת 'תכלת' (גיליון 13, סתיו תשס"ג) עסקתי בהיבט מאוד צר של שאלת הערבים אזרחי ישראל ורק מקרב חברי הכנסת שלהם. ואילו על הקשר בין התבטאויות המנהיגות לעמדות הציבור הוא שבעיני הדבר המכריע שגם אם הציבור אולי פחות רדיקלי ממנהיגיו, אינני יודע, אבל מה שקובע הוא שרק רדיקלים יכולים להיבחר למנהיגות לאומית של הערבים אזרחי ישראל. וזה בעיני חמור כשלעצמו".

האם מי שבוחר בח"כים הערבים אינם האזרחים עצמם?

"נכון, אבל יש הבדל בין התנהגות פרטית לקולקטיבית. לעתים קרובות אתה מוצא שאנשים מתנהגים בקבוצה אחרת ממה שהם מתנהגים כפרטים. לדוגמא, בשכונות מסוימות בארצות הברית אתה יכול לעבור די בביטחון ליד נער אחד בן 15-16, ולך תנסה לעבור בביטחון על יד קבוצה של 15 נערים בני 15-16 ואתה שם את נפשך בכפך. כל עשרות אלפי המפגינים בסכנין משקפים את ההזדהות עם חמאס כמו שהם שיקפו את ההזדהות עם החיזבאללה וההזדהות עם אש"ף ובכל המקרים לא נמצא אף דגל ישראל אלא רק דגלים של אויביה. הערבים בישראל למדו כי אין סובלנות בישראל נגד הפגנות אלימות מקיפות, ויש סובלנות בישראל להצהרות מאוד רדיקליות. ההצהרות אכן מאוד רדקלות וההפגנות אכן לא אלימות. לפחות אין הפגנות אלימות בהיקף מאוד גדול. הדבר מאפיין הן את הציבור הערבי והן את מנהיגיו; גם המנהיגים לא דוחפים להפגנות אלימות וגם הציבור לא מתפתה לכך".

ועדיין אנחנו מגלים שהמשטרה עצרה עד כה 700 חשודים?

"כן, משום שהמשטרה בצדק נוקטת אמצעי מנע ועוצרת את הגורמים הרדיקליים שיכולים לעודד אלימות".

הם מפחדים

בעיני ד"ר שיפטן ערביי ישראל ממשיכים לעשות את הטעות ההיסטורית של הפלשתינים לדורותיהם, המובילים מדיניות של עימות רדיקלי מאוד, גם כאשר הסיכוי לממשו הוא מאוד קטן ותשלום המחיר על המדיניות הרדיקלית הזאת ואחר כך ביבבות על השאלה למה למדיניות הרדיקלית יש תוצאות. זה מה שהפלשתנים עושים מימים ימימה. "המשך המדיניות המזקת שמוליכה למבוי סתום גם בעתיד אני לצערי רואה בקרב הערבים אזרחי ישראל את אותו פגם עמוק בתרבות הפוליטית שמשותפת לחברה הפלשתינית כולה", הוא מטעים. "יותר וותר מדובר באימוץ האתוס הפלשתיני הכולל למרות שלא מדובר באימוץ ההתנהגות האלימה של הפלשתינים, מכיוון שהערבים אזרחי ישראל מבינים שעל אלימות מקרבם מדינת ישראל תגיב מאוד בחומרה".

האם ראינו תגובה חמורה כלפי המפגעים בפיגועי הטרקטורים שבאו ממזרח ירושלים?

"לא ראינו משום שמדובר בתגובה נקודתית של אדם שהיה חמוש לצד איש הטרקטור. ואילו אני מדבר על תגובה מאוד חמורה של הממסד הישראלי והחברה היהודית להתנהגות אלימה של ערבים אזרחי ישראל. כלומר, אם יהיה טרור בהיקף מאוד גדול מקרב הערבים אזרחי ישראל – הם מצפים שהחברה הישראלית תגיב בצורה מאוד נחרצת".

ממה להערכתך יש להם לפחד מאיתנו?

"הם מפחדים ואומרים את זה בגלוי מהשבת המסגרות שדומות במאפיניהם למה שהיה בתקופת הממשל הצבאי ואפילו לטרנספר. מזה הם חוששים. אני לא אומר שלדעתי החשש הוא ריאלי, אלא רק מציין שהחשש מפני אמצעים רדיקליים כאלה מצידנו כלפיהם אפילו רווח מאוד בקרבם".

תופעה בלתי נסבלת

ד"ר דוד בוקעי

הביטוי המפורסם בערבית "הוא היכה אותי ובכה, הוא השיג אותי והתלונן", מאפיין לדעת ד"ר דוד בוקעי, מזרחן מהחוג למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, את יחסם של ערביי ישראל למדינה. "עושקים אותנו ובוכים", הוא מסביר. "הם תוקפים אותנו על כך שהם מקופחים, בעודם חיים ברווחה כלכלית שמעולם לא היתה לאף ערבי במזרח התיכון מחוץ למדינות הנפט. הם זוכים לחירויות דמוקרטיות שאין לערבים בשום מדינה מזרח תיכונית. הם זוכים לחיות בחיים דמוקרטיים בלי לתרום דבר, כשבשום מדינה מערבית אין דבר כזה. ועדיין, הם שואפים להשמיד את מדינת ישראל. זאת תופעה בלתי נסבלת ואסור לשום מדינה בעלת כבוד עצמי להשלים עם זה. אבל לצערי הרב, כמו בהרבה דברים יש בקרבנו מופרעויות, שהגדולה שבהם הוא היחס הפנים-ערבי".

לדברי ד"ר בוקעי, שפרסם נייר עמדה על האוכלוסייה הערבית בישראל בהיקף של כמאה עמודים במסגרת מרכז אריאל למחקרי מדיניות, "אין מיעוט בעולם שחי במציאות של חירויות וזכויות דמוקרטיות מצד אחד ומצד שני שואף לחסל את מדינת הרוב שבה הוא חי. אין מיעוט בעולם שפועל כפי שפועלים ערביי ישראל בחוסר כבוד ואחריות כלפי המדינה. כל התנהגות שלהם היא פורעת עול, תופעת הזדהותם עם אויבי המדינה היא בלתי נסבלת. ולא שהם אשמים בכך שהמדינאים של ישראל לא מעוניינים להתמודד עם הבעיה הזאת. לממשלות ישראל לדורותיהם אין מדיניות כיצד לפתור את הבעיה של הערבים בישראל, משום שאינן רוצות לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה ומעדיפות להתעלם ולעצום עיניים. מדובר בבעיה אקוטית שהמחירים שלה מאוד גבוהים ואילו הפוליטיקאי הממוצע בישראל חי מהיום לקראת הסקר ביום שישי הקרוב ובוודאי שאינו מעוניין להתמודד עם סוגיה כה מורכבת".

ד"ר בוקעי מציע לערביי ישראל להחליט בשאלת נאמנותם למדינה כמדינה יהודית-ציונית, ולא מדינת כל אזרחיה דו-לאומית שתישאר בסופו של יום רק ערבית כי היהודים יברחו ממנה. הוא אף סבור שיש להוציא את התנועה האיסלאמית ומפלגת בל"ד מחוץ לחוק, ולברר לגבי יתר התנועות הערביות המתמודדות לכנסת ישראל האם אינן עומדות בתנאי הסף של הכרה בישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לדבריו, "אין אף מדינה מערבית המאפשרת למפלגות איסלאמיות להתמודד לבחירות, ואילו אצלנו שוררת הפקרות, שהוכשרה בהכשר הבג"ץ, שקבע כי אמנם יש להם אידאולוגיה שהם מצהירים עליה כקיצונית אבל אין הוכחות שהם מתכוונים לבצע אותה. זאת טענה אווילית שטרם ראיתי דברי הבל כאלה. זה פחות או יותר כמו לומר שהתנועה הנאצית ב-1938 לא עשו כלום ומה אתם רוצים מהם?".

אם נפסול את המפלגות הערביות מלהתמודדת לכנסת, איזה ייצוג פוליטי יהיה להם במשחק הדמוקרטי?

"בארצות הברית חיים שישה מיליון מוסלמים ללא ייצוג במפלגות, בבריטניה יש קרוב לשלושה מיליון מוסלמים ללא ייצוג מפלגתי, ובצרפת לכשבעה מיליון מוסלמים אין ייצוג במפלגות המכהנות. באיזו מדינה דמוקרטיות יש מפלגות סקטוריאליות? בארצות הברית וצרפת מוצע למוסלמים לקבל את סמליה הלאומיים, ההמנון, השפה וחוקי המדינה. אלה הם תנאי קבלת האזרחות האמריקאית והצרפתית, ואין שום סיבה שבישראל תהיה הפקרות בכל הנוגע לחלוקת האזרחות הכחולה לערבים".

לאן להערכתך הערבים אזרחי ישראל רוצים להגיע בסופו של יום?

"לחסל עם ומדינה, לא פחות מכך".

פורסם בשינויים בעיתון "מקור ראשון", 13.1.08, י"ז בטבת תשס"ט, עמ' 10

לקריאה נוספת, ראו:  הנאורות האבודה של עזמי בשארה, פאזל