"מעריב" יפצה ב-40,000 שקל על הכתבה השקרית "מחכים לחיילים עם שמן רותח"

העיתון "מעריב" פרסם שמשפחת זר הנהיגה קבוצה מהמאחז חוות גלעד שהכינה שמן רותח וחומרי הדברה כדי לפגוע בכוחות הביטחון – וחויב לפצות על פרסום לשון הרע. השופט ברנר: "זו היתה כותרת מסמרת שיער ושקרית"

העיתון אף טען כי דיבר אמת

איתי זר מחוות גלעד יפוצה על ידי העיתון "מעריב" ב-40 אלף שקל בשל פרסום לשון הרע – כך פסק השופט חגי ברנר מבית משפט השלום בתל אביב בתביעה שהגישו משה זר ובנו איתי בעקבות כתבת ענק שפרסמו ב"מעריב" בקיץ 2005 הכתבים חנן שלאין ועמי בן דוד (בסיועם של הכתבים מנחם רהט ושמואל מיטלמן ובניצוחו של העורך הראשי אמנון דנקנר), תחת הכותרת "מחכים לחיילים עם שמן רותח". בכותרת המשנה נכתב: " 'אנחנו ממליצים לכם לא להתקרב, יש כאן הפתעות מרחיקות לכת' הזהירו יושבי המאחזים את כוחות הבטחון. על פי מידע מודיעיני שהגיע למשטרה, המתנחלים בחוות גלעד מצויידים במיכלי שמן, חומרי הדברה, רימוני עשן והלם ודוקרנים".

לדברי עו"ד בשמת שמחיוף-פרי, המייצגת את זר, האמירות שצוטטו בכתבה הן "שקר מוחלט", שכן איש מהנוכחים בחווה לא השתמש באף אחד מהאמצעים המפורטים בכתבה והם לא היו בידיהם כלל ועיקר. הדברים פגעו במשפחת זר והציגו אותם כמי שהנהיגו אנשים שהכינו שמן רותח ושאר אמצעים שנועדו כולם לשם פגיעה בכוחות הבטחון. ב"מעריב" טענו להגנתם כי דיווחו אמת ופעלו בתום לב.

השופט ברנר פסק כי "איתי זר אכן נפגע מחמת הפרסום, באופן ישיר, בתור מי ששמו נזכר במפורש בכתבה, ואף מוצמד לו התואר של  'המנצח על מאות האנשים שהגיעו למקום'. הכותרת 'מחכים לחיילים עם שמן רותח' היא כותרת מסמרת שיער, המתייחסת למי שמכונים 'המתנחלים בחוות גלעד', ומכאן שהיא מתייחסת גם לאיתי זר, במיוחד כאשר הוא מתואר כמנהיגם של המתנחלים. התנהגות כזו של הכנת שמן רותח מעוררת שאט נפש של ממש אצל האדם הסביר, שהרי לא יעלה על הדעת כי יהודים ישפכו שמן רותח על אנשי כוחות הבטחון, והתנהגות כזו של אדם או קבוצה, מעידה על שפל מוסרי שאין כדוגמתו".

העיתונאי עמי בן דוד תיאר במהלך המשפט כיצד הקריא לו "מקור בכיר במשטרה" דו"ח מודיעין, ואף העיד כיצד ראה במו-עיניו את הדו"ח המלא והעתיק מתוכו לכתבה. אך השופט ברנר התקשה להאמין לו, משום שמחקירתו הנגדית של בן דוד התברר כי חל אצלו "בלבול חמור" כהגדרת השופט: דו"ח המודיעין עליו ביסס את הכתבה התייחס בכלל למאחז אחר, גבעת יצהר, ולא לחוות גלעד. והכתבה "הדביקה" לחוות גלעד מידע המתייחס בכלל למאחז אחר.

טעות חמורה נוספת זיהה השופט ברנר בכותרת הצעקנית של הכתבה. "מתברר כי בדו"ח המודיעיני עליו הושתת הפרסום, לא דובר כלל על שמן רותח שנועד להשפך על אנשי כוחות הבטחון, אלא על שמן שנועד לשפיכה על הכביש, כדי לגרום להחלקת רכבים. אכן, גם שימוש כזה בשמן הוא חמור מאוד, אך דומה כי איש לא יחלוק שחמור שבעתיים הוא לשפוך שמן רותח על גופם של אנשי כוחות הבטחון. התוספת 'רותח' היא פרי דמיונו של מחבר הכותרת… העיתון גם הוסיף נופך משל עצמו כדי להגביר את הסנסציה, גם הציג בכותרת הכתבה את המידע המודיעיני כאילו מדובר בעובדות הקיימות בשטח ולא רק כמידע מודיעיני, וגם שינה באופן דרמטי את תוכנו של המידע".

בכתבה עצמה נפלה שגיאה עובדתית נוספת, היא הקביעה הלא נכונה לפיה איתי זר הוא אחיה של דניאלה וייס… "ניתן היה לצפות בשים לב לחומרתו של הפרסום, שהעיתון יבדוק היטב את המידע בטרם פרסומו, ייצמד לדו"ח המידע המודיעיני שהיה סנסציוני דיו, ייזהר באופן ניסוח הכותרת ולא יכלול בכתבה נתונים שגויים בעליל", כתב השופט ברנר.

עוד קבע השופט ברנר שהפרסום גרם לזר עוגמת נפש רבה. "הפרסום נעשה בבוקר הדיון בעתירה שהגיש זר למניעת פינוייה של החווה, והוא חשש מפני היווצרות דעת קהל שלילית בקשר אליו ויושבי החווה". עוגמת הנפש של זר הועצמה משום שמדובר בחווה שהקים כיד זיכרון לאחיו שנרצח, גלעד הי"ד, שהיה בעצמו איש כוחות הבטחון ונפל במילוי תפקידו, ולכן זיהוייה של החווה עם מי שמבקשים לפגוע באנשי כוחות הבטחון באמצעות שמן רותח, החריף את הפגיעה באיתי זר.

הדברים שפורסמו אף השפיעו על חברי הכנסת, שניהלו דיון בוועדת הפנים של הכנסת ביום פרסום הכתבה. אחד מחברי הכנסת אף התריס בדיון כלפי חבריו תוך העלאת שאלה רטורית: "ולאיים בשמן רותח על שוטרים?" ולאחר מכן, כאשר ח"כ אחר אמר לו כי מדובר ב"סנסציה טיפשית של עיתונאי ועושים מזה כותרת", השיב הראשון: "אתה חושב שזו המצאה? (…) למה אתה לא נותן אמון?".

פורסם בעיתון "מקור ראשון", 30.1.09, ה' בשבט תשס"ט

(א 054621/06)

פוסט זה פורסם בקטגוריה משפט שדה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על "מעריב" יפצה ב-40,000 שקל על הכתבה השקרית "מחכים לחיילים עם שמן רותח"

  1. גולדבלט משה הגיב:

    מה ערכן של ידיעות עיתונאיות ועל רצינות התחקיר העיתונאי
    הנושא זכה לפרסום מאחר והבדיה העובדתית התחברה להשמצה. בכל המקרים בהם "סתם, אין קשר בין הידיעה לעובדות אנחנו לא זוכים לשמוע על כך

כתיבת תגובה