בית הדין הרבני הגדול: מותר לגבות ריבית על המזונות הנגבים בהוצאה לפועל

דייני בית הדין הרבני הגדול הכשירו השבוע את גביית הריבית על פיגור בתשלום כספי המזונות מהבעל בידי ההוצאה לפועל. בכך הפכו הדיינים חגי איזירר, יונה מצגר וישראל יפרח את פסיקת בית הדין הרבני האזורי באשדוד, שקבע כי הלכה כדעת הרמב"ן שריבית שהוטלה בעל כורחו של לווה היא בבחינת גזל, כפי שפסק גם הרב חיים קנייבסקי מבני ברק, מגדולי הרבנים החרדים.

הרב יונה מצגר. נימוקים אופרטיביים להכשרת קבלת הריבית (צילום: יח"צ)

המקרה שהגיע לבית הדין עסק באב, סופר סת"ם לכתיבת מזוזות המשתכר עד ל-14 אלף שקלים בחודש, שחויב לשלם לאם בתם סך של 1,500 שקלים מדי חודש שבחודשו. אך משלא שילם נאלצה האישה להגיש נגדו תביעה להוצאה לפועל כדי שיגבו את התשלום מהאב. האישה גבתה את תשלום חוב המזונות עם ריביות, כנהוג בהוצאה לפועל. הבעל ערער לבית הדין באשדוד, שם פסקו כאמור הדיינים שלאישה לא מגיע תשלום נוסף עבור הריביות. אך האישה ערערה על הפסיקה לבית הדין הרבני הגדול, שכאמור קיבל את הערעור.

הדיינים הסכימו עם פסיקת הדיין הרב איזירר כי דינו של מי שלא מציית לפסיקת הדיינים כמי שבית הדין "רשאי שלא לדון בתביעות שלו", בפרט כאשר תביעתו נוגעת לנזקים שגרם הוא לעצמו בשל אי-ציות להוראות בית הדין. הדיינים פסקו תשלום של מזונות, אך האב התחמק מתשלומים עד שהושתו עליו קנסות וריביות בהוצאה לפועל? שיתכבד נא לשלמם.

האב לא קיים את פסקי הדין של בתי הדין הרבניים. משנת 2003 ועד היום, באופן שיטתי מתחמק האב מקיום חובתו לציית להחלטות הדיינים. "חשוב להדגיש כי מדברים אנו בחובת האב לזון את צאצאיו, שהוא גם חוב מוסרי וטבעי", הדגישו דייני בית הדין הגדול. "בענין זה אמרו רבותינו כי המונע מצאצאיו מזונות 'אכזרי הוא', ו'הרי הוא פחות מעוף טמא שהוא זן את אפרוחיו' כדברי הרמב"ם".

האב גרם נזק לעצמו

בשנים האחרונות הוגשו מספר עתירות לבג"ץ נגד פסיקות של בתי הדין הרבניים שבהם נמנע בית הדין לפסוק ריבית בניגוד להלכה. בתי הדין מצאו את עצמם בין הפטיש לסדן. מחד קיים איסור מוחלט וגם אם בעלי הדין הסכימו כי בית הדין יפסוק ריבית, אסור לבית הדין לעשות כן. מאידך, בית הדין חייב לפסוק בנושאיים ממוניים בהתאם לפסיקה האזרחית.

הסוגיה הטעונה הפכה לאחת החשובות במחלוקת שבין הדת למדינה, ויש בה פוטנציאל של "נפיצות" רבה בין הערכאות המשפטיות. בשורה של פסיקות בג"ץ מהשנים האחרונות השופטים אמנם דחו את העתירות נגד בתי הדין הרבניים בסוגיית חיוב תשלומי הריבית, אבל המליצו לדייני בית הדין הרבני הגדול לדון בסוגיה ההלכתית הסבוכה ולפסוק במישור העקרוני. "ראוי שבית הדין הגדול יישב על המדוכה ויקבע כללים הלכתיים ברורים לכך", המליץ השופט אליקים רובינשטיין לפני שלוש שנים.

בנאום שנשא לפני שנתיים היועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים, הרב עו"ד שמעון יעקבי, הוא הצטרף לדברים אלו של שופטי בג"ץ. "כולנו ערים לקשיים ההלכתיים בנושא הריבית", אמר הרב יעקבי בכנס לדיינים. "החשש להילכד באיסור ריבית מובן וברור, אך חובתנו היא לברר את הדין ולהסיר ספק בכל מקום שהוא ניתן להסרה". לכן גם סבר שכדאי להבהיר במפורש בחוק כי אין מוטלת על בית הדין הרבני חובה לפסוק ריבית אם זה סבר כי הדבר מנוגד לדין תורה. הרב יעקבי פנה לגורמי החקיקה במשרד המשפטים וביקש שתוגש הצעת חוק ממשלתית לתיקון חוק שיפוט בתי דין רבניים ואף הכין טיוטת תזכיר חוק, אך לא זכה לשיתוף פעולה בקידום היוזמה.

המזונות אינם הלוואה

אלא שכאמור, בפסיקת בית הדין הרבני הגדול אתמול נפסק תקדימית כי מותר לגבות את הפרשי הצמדה וריבית מסכום תשלומי המזונות לילדים מצד אביהם, משום שלא מדובר בהלוואה אלא בתשלומים עבור טיפולים בילדים. "יש יסוד לחייב בריבית עבור הטיפול הראשוני והשוטף של האם בהוצאה לפועל כדי להשיג את המזונות שפסקו לה", פסקו הדיינים. "מזונות אינם כהלוואה… ואין בזה איסור ריבית אלא פיצוי נזק. עוד יש לציין – והוא העיקר – שגם אם יש הצדקה לחייב את הבעל בתשלום פיצוי, הוא מוטל עליו בעל כורחו ולכן אין בכך משום ריבית".

טעם נוסף שהציגו הדיינים להיתר בתשלום הריבית לאישה נמצא בהיותה בפועל אפוטרופוס של הילדים לגבות מהאב את צרכיהם. לכן "מגיע לה שכר על תפקידה כאפוטרופוס, והריבית היא זכות ממון לאישה בעוד שהקרן של הילדים. אם כן לפי שני הפירושים, מגיע כל הריבית לאם בתור דמי טיפול או בתור תשלום לעבודתה כאפוטרופוס והקרן היא לילדים. נראה שאין כאן איסור ריבית לכולי-עלמא, גם אם השכר שנותן לה הוא על-פי דין כיוון שמהווה קרן לאחד וריבית לאחר".

לנימוקים ההלכתיים בפסיקת הדיינים נלוו גם נימוקים אופרטיביים, עליהם עמד הרב הראשי לישראל, יונה מצגר, המשמש כאב בית הדין הרבני הגדול. הרב מצגר הוסיף בפסק הדין כי "הנושא שאנו עוסקים בו נוגע לעצם מעמדם של בתי הדין הרבניים בישראל. מעמד זה אינו רק שאלה של סמכות ויוקרה, אלא שאלה של כבוד התורה והעמדת הדת על תלה". הרב מצגר מפרט כיצד לבתי הדין הרבניים אין מערכת גבייה ואכיפה עצמאית. "לשם כך מדינת ישראל העמידה לרשותנו מערכת ממלכתית – ההוצאה לפועל. מדי יום ביומו יוצאים תחת ידי ביה"ד הרבני עשרות פסקי דין למזונות, וללא יראת הזרוע הארוכה של הוצל"פ, היה כל איש עושה דין לעצמו, וכל הישר בעיניו יעשה", ציין הרב מצגר. "בלא כוח האכיפה, הרי כל אדם היה פורע את חובותיו כפי ראות עיניו, ונמצאו אלפי ילדים ונשים הזקוקים לדמי מזונות נתונים לחסדי האב או הבעל. צא ולמד מתיק זה עצמו, כי בלא סיוע של הוצאה לפועל ספק אם היו ילדי המשיב מקבלים את דמי המזונות המגיעים להם".

הרב מצגר אף הדגיש כי בהעדר מוסד ההוצאה לפועל כ"זרוע" ו"שליח" של בתי הדין הרבניים, "למעשה הציבור היה מדיר את רגליו מבית הדין הרבני, ומפנה את כל תביעותיו לערכאות מקבילות, מתוך טענה כי בין כה אין לביה"ד הרבני כוח לאכוף את פסקיו. הלא בכך היה שם שמים מתחלל ברבים ר"ל, והיו משפטי התורה ללעג ולקלס חלילה. תפקידו של ביה"ד הרבני הוא לשמור על מעמד זה ולחזקו ללא הרף, שכן בכבוד שמים וכבוד התורה עסקינן".

לכן הדיינים קבעו כי "עלינו להיזהר מנתינת חצאי פתרונות". שכן אם המסקנה תהיה שאין האב יכול להוציא מידי האישה את כספי הריבית שגבתה בהוצאה לפועל, אך אסור לאישה עצמה לפנות להוצאה לפועל כמוסד שגובה ריבית אסורה מהתורה – "תיווצר מציאות בלתי נסבלת שבה דווקא בציבור הדתי תתרופף אכיפת פסקי דיניו של בית הדין הרבני, ואין לך חילול השם גדול מזה".

חשפתי לראשונה בעיתון 'מקור ראשון', 28.12.10, כ"א טבת תשע"א, עמ' 6

פורסם בקטגוריה טחנות הצדק, מעמד האישה ביהדות, משפט שדה, סדר יום חברתי | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

הפרקליטים שובתים והציבור אדיש

שתיקתו הרועמת של הציבור לנוכח שביתת הפרקליטים ממחישה את הצורך הדחוף בהקמת מערכת בקרה יעילה ובעלת סמכויות על הפרקליטות

     שביתת פרקליטי המדינה נכנסת היום ליומה ה-40. בכוונת ארגון הפרקליטים להחמיר בעיצומים, אך לציבור לא איכפת מהשביתה. מרבית השביתות במשק הסתיימו בגלל שלציבור היה באמת איכפת מזכויות השובתים והוא הפעיל את הלחץ על קובעי המדיניות להגיע להסדר מניח את הדעת. ואילו במקרה של שביתת הפרקליטים, השובתים לראשונה בתולדות המדינה, נראה כי הציבור חכם יותר מהפרקליטים השובתים ומראשי מערכת המשפט המתריעים מפני התמוטטות מוחלטת של מערכת הצדק.

   במדינה שבה הפרקליטות מזמן לא מהווה את הפתרון לפשע הגואה, אלא חלק מהבעיה הקיומית של הציבור הפגיע, קל לשרטט את הגורמים שבעטיים לציבור לא ממש איכפת במקרה זה.

   אין חכם מהציבור הרחב שמבין כי שלטון החוק בישראל היה על סף התמוטטות ולא מסיבות של מאבק מקצועי. כאשר הגופים הממונים על הטחת ביקורת עניינית מתריעים על תפקודה הכושל של הפרקליטות, היא מגיבה בתחיבת הראש לחול כבת-יענה ובבחינת "הכלבים נובחים והשיירה עוברת". רק לאחרונה מתח מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס ביקורת חמורה על תפקודה של עו"ד אריאלה סגל-אנטלר, התובעת במשפט רמון, שהיתה בגדר "רשלנות ממשית". הציפייה מפרקליט המדינה משה לדור היתה לנקוט בסנקציות משמעותיות לנוכח דו"ח המבקר, אבל לדור הסתער לקדם אותה לפרקליטת מחוז תל-אביב. ואילו היא עתרה לבג"ץ נגד המבקר.  

   הפרקליטות כפופה למספר גופי ביקורת מוסדית: שופטי מערכת בתי המשפט, מבקר המדינה, ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין ונציב שירות המדינה. יותר מדי ביקורת שמע הציבור על התנהלותה של הפרקליטות בפרשיות הרות גורל, ויותר מאוזלת יד התגלתה לנגד עינינו מצד מי שאמור לאכוף את ממצאי הביקורת האובייקטיבית על פרקליטים שסרחו. בשורה ארוכה של פרשיות, החל בתחום הכלכלי (פרשת קרדן ופרשת בנק הפועלים) וכלה בתחום הציבורי (בפרשיות שהביאו להדחת בכירים), השופטים ביקרו קשות את התנהלותם האובססיבית של פרקליטי המדינה להרשעה בכל מחיר במקום חיפוש אחרי האמת. הציבור ציפה שכלפי הפרקליטים שבוקרו יינקטו לפחות הליכים משמעתיים. קרה בדרך כלל ההיפך. פרקליט המדינה לדור אף בולם בכל כוחו הקמת גוף ביקורת חיצוני שיבחן את פעילות הפרקליטות.

   לאור הירידה התלולה באמון הציבור בפרקליטות, על פי סקרי דעת קהל אמינים, בשל מחדליה החוזרים ונשנים, אין להתפלא על אדישות הציבור נוכח שביתת הפרקליטים. לציבור נמאס מהרדיפה האובססיבית של הפרקליטות אחרי נבחרי ציבור ואנשי עסקים, בחסות אידיאולוגיה של טיהור השחיתות, אך למעשה מתוך תאוות כוח וציפייה לקידום אישי. כל סיום קדנציה בפרקליטות הופך למצגת ראווה של רשימת קרקפות הידוענים שנתלו על חגורת הפרקליטות.

   מזה חודש וחצי יושבים הפרקליטים ספונים בביתם. אחדים מהם מתחילים להתלונן בקול על חוסר מעש ושעמום. כדאי להם לנצל את השביתה לעריכת חשבון נפש אישי וקולקטיבי. שתיקתו הרועמת של הציבור לנוכח שביתת הפרקליטים ממחישה את הצורך הדחוף בהקמת מערכת בקרה יעילה ובעלת סמכויות על הפרקליטות. לציבור בישראל זכות מלאה למערכת תביעה מקצועית ויעילה שתמגר את הפשע הגואה ברחובות ותטהר את השחיתות הציבורית – לא לפני שתתכבד נא לנקות את האורוות במערכת אכיפת החוק כדי להחזיר לה את כוח ההרתעה והאמון הציבורי.

פורסם כמאמר מערכת בעיתון "מקור ראשון", 26.12.10

פורסם בקטגוריה טחנות הצדק, משפט שדה, סדר יום חברתי | עם התגים , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

אהרן ברק: "הפוליטיקאים משתכרים ויש לרסן אותם"

כך אמר נשיא בית המשפט העליון לשעבר, פרופ' אהרן ברק, בכנס שנערך באוניברסיטת בר-אילן לכבוד צאת הספר החדש על "המהפכה החוקתית" שהוביל בישראל * מחבר הספר, פרופ' גדעון ספיר, לא נשאר חייב וביקר את שופטי בג"ץ של היום על הפיכת בית המשפט לשחקן מהשורה במשחק הפוליטי, העלאת החרדים על המוקד והתנהלותם הכוחנית והבוטה ללא כסות משפטית

שער הספר החדש

"מ-1992 ועד היום בית המשפט העליון איבד גובה ונכנס לסחרור, ולא בגלל ששופטיו מגינים על המיעוטים אלא בגלל שבג"ץ הפך להיות שחקן מהשורה במשחק הפוליטי-האידיאולוגי בישראל". ביקורת נוקבת זו מתח והשמיע שלשום פרופ' גדעון ספיר לאוזני שניים ממחוללי המהפכה החוקתית – הנשיא לשעבר של בית המשפט העליון, פרופ' אהרן ברק, והשר לשעבר, פרופ' אמנון רובינשטיין – בכנס אקדמי שנערך בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן לרגל צאת הספר "המהפכה החוקתית". הספר הראשון של פרופ' ספיר נכתב במשך עשור, והופיע לאור בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן וידיעות ספרים.

פרופ' רובינשטיין תיאר את נפתולי המשאים והמתנים הקואליציוניים שניהל בשעתו עם הסיעות החרדיות כדי לקדם את אישור חוקי היסוד, וציין כי באמצעות פשרות ניתן להגיע להבנות ולחקיקת חוקה. חוקי היסוד שקידם רובינשטיין כח"כ ממפלגת מרצ בשנים 1989-1992, פרצו בעיני הנשיא דאז ברק את המהפכה החוקתית בישראל. מאז ועד היום, בתי המשפט המנהליים ושופטי בג"ץ מבטלים לא אחת חוקים רגילים של הכנסת, כאשר אלה מתנגשים בעקרונות חוקתיים כמו חופש העיסוק, חופש הביטוי והזכות לשוויון (למרות שאיננה כלולה בחוקי היסוד).

"הספר סוקר את שאלת המהפכה החוקתית בהיקף ועומק שטרם נעשו בישראל ועם זאת הוא לא ארוך מדי ולא מייגע", אמרה בכנס פרופ' יפה זילברשץ, המשנה לנשיא אוניברסיטת בר-אילן. "אתה מצביע בחדות ובבהירות על העובדה שהמהפכה החוקתית אינה אירוע חד-פעמי שארע במארס 1992 עם חקיקת חוקי היסוד, אלא זהו תהליך מתמשך עד עצם היום הזה, כשבכל יום עשוי להתווסף לתהליך נדבך נוסף בפסיקת בית המשפט העליון. אתה מצביע על הלקונה העצומה בשיח האקדמי, שאמור להוות בסיס לשיח הציבורי, והיא שלא התברר הרציונל המצדיק את החוקה וכפועל יוצא מכך גם לא נבחר המודל הנכון להשלמת הליך כינון החוקה בישראל", אפיינה פרופ' זילברשץ.

פרופ' אהרן ברק ופרופ' גדעון ספיר לפני הכנס (צילום: יוני רייף)

בג"ץ העלה את החרדים על המוקד

בכנס החגיגי התבשר ד"ר גדעון ספיר על החלטת האוניברסיטה להעלותו לדרגת פרופסור, ובכך החליף קידומת. בנימה אקטואלית לתקופה האחרונה, פרופ' ספיר העלה בשבט הביקורת את ההתנהלות הפטרנליסטית של שופטי בג"ץ בפרשת שלילת קצבת הבטחת ההכנסה מהאברכים החרדים ובפרשת עמנואל, ואמר כי "אינני חרדי והשקפת עולמי רחוקה מחרדיות. אני גם מבין שצריך להיעשות שינוי, וגם הציבור ההוא מבין שצריך להיעשות שינוי. אבל מה שאני מזהה בחודשים האחרונים, ואין זה משנה עד כמה טהורות וכנות כוונותיו של בית המשפט העליון, שציבור שלם במדינת ישראל מועלה על המוקד. זאת לא פריווילגיה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו… איננו יכולים להרשות לעצמנו סיטואציה שבה ציבור שלם במדינת ישראל ניצב על דוכן הנאשמים וממתין לגזר דינו".

לנוכח עיניהם המוכות-בהלם של משפטנים בכירים שנכחו בקהל הרחב לכבודו, אמר פרופ' ספיר בהמשך לדברי הנשיא ברק לפניו, כי "אם בית המשפט העליון הוא המבצר של החלשים ומגן על המיעוטים – אז איפה הוא כשזה מגיע לחרדים?! ואם בית המשפט העליון הוא מבצר של החלשים ומקום של הגנה על המיעוטים – אז איפה מתיישבי גוש קטיף?!". בנימה אישית יותר הטיח פרופ' ספיר בנשיא ברק את מה שמטריד אותו: "כאשר אתה ישבת שם, אז אמרתי לעצמי שהנהג נוסע לכיוון הלא-נכון, אבל הנהג כשיר לחלוטין. אינני אומר ששופטי בג"ץ של היום לא כשירים, אבל אם ראשונים כמלאכים, אנחנו כבני אדם ואתם תמשיכו הלאה. ברגע שאנחנו נותנים לגוף מהסוג הזה כוח כל כך גדול (לבטל את חוקי הכנסת – אי"פ), אנחנו לוקחים על עצמנו סיכון. ההתנהלות של בית המשפט העליון בשנתיים-שלוש האחרונות היא כוחנית. עליך, פרופ' ברק, אמרו שהיית כוחני, אבל אני חושב שלא היית כוחני אלא נבון פוליטית במובן החיובי. ואילו כיום, אני רואה לנגד עיני בוטות מצד השופטים, שאיננה מכוסה לעתים אפילו בכסות האלמנטרית הנדרשת מבחינת היכולות האינטלקטואליות והדוקטרינה המשפטית בפסיקותיהם".

פרופ' ספיר אמר את דבריו האמיצים בהקשר רחב של תפיסת עולמו כיהודי ציוני גאה, המודאג לעתיד המדינה. "מדינת ישראל היא עולל בן 62 שנה, שהם כחלוף יעוף, והיא נושאת מרגע הקמתה על כתפיה 3,500 שנות היסטוריה יהודית הכוללת אלפיים שנות גלות. ישראל מוקפת במאות מיליוני אנשים ששאיפתם המוצהרת בחיים, ולא הכמוסה, לדאוג שאנחנו לא נהיה כאן. אינני מכיר אף מדינה בעולם הנמצאת במצב דומה. והאמת היא שאם זאת היתה הבעיה שלנו, היינו מסתדרים. האתגר הגדול ביותר של מדינת ישראל כיום היא היכולת להכיל את המחלוקות החריפות הקיימות בציבוריות הישראלית. לעתים, בחלק גדול מהמקרים אני במחנה של הפרופסורים ברק ורובינשטיין. לעתים אני נמצא במקום אחר לגמרי מהם. לעתים אני נמצא בהסכמה מלאה עם אחיי החרדים ולעתים אני נמצא במקום אחר מהם. מדינת ישראל היא ספקטרום של דעות ומחלוקות קוטביות. ריכוז של מחלוקות כה חריפות הוא חריג בנוף הפוליטי העולמי, והדבר לא פשוט. מדינה כזאת צריכה כאוויר לנשימה כלים, מוסדות ודרכים – אם לא ליישוב הסכסוך בדרך של הסכמה מלאה ואם לא בדרך של פשרה, לכל הפחות בתחושה שבסוף היום אף אחד לא מובס וההתמודדות הוגנת. בית המשפט העליון בישראל הוא אחד הכלים לכך. בג"ץ שימש במשך שנים ארוכות כסוג של כליא-ברק כזה. ואילו נכון להיום, בג"ץ איננו משמש יותר כגוף כזה".

פרופ' ספיר הוסיף כי הוא רואה כך את הדברים לא משום שאיננו מסכים עם פסיקות בג"ץ, אלא כי בתוך עמו הוא יושב. "אני רואה את הדברים מסביבי, ואני אומר את הדברים בצורה הכי ברורה ונחרצת לא כמשפטן מלומד, אלא כבן אדם שמסתובב ברחובות העיר. מ-1992 ועד 2010 בית המשפט העליון הישראלי איבד גובה ונכנס לסחרור בשונה מכל מוסד אחר במדינת ישראל בפרק זמן כזה. הטרגדיה היא שבג"ץ נהנה ממוניטין שאין לו אחר ורע בעולם המערבי מתחילת שנות ה-90. בשונה מהתזות שלי בספר, על העובדה הזאת אי-אפשר להתווכח: פרופ' ברק, אני חושב שזה לא בגלל שבית המשפט העליון מגן על המיעוטים! אלא בגלל שבית המשפט העליון הפך להיות שחקן מהשורה במשחק הפוליטי-האידיאולוגי בישראל".

אל תבינו אותי לא נכון, ביקש בנאומו המרגש, "איש משופטי בג"ץ לא חשוד בניסיון לצבור לעצמו כוח או חלילה בשחיתות מכל סוג שהיא. המציאות היא שיש ציבור גדול במדינת ישראל שכך קורא את הדברים. ואני קורא כך את המציאות, כחלק מהציבור. אם יש דבר שהספר שלי מבקש לתקן, זה בדיוק את זה. ולא מתוך ראיית בית המשפט כמגזר כלשהו או היושבים בתוכו כאויב או כבר-פלוגתא. בזה, פרופ' ברק, אני מוכן לשלב איתך ידיים. דווקא בגלל שאני באמת חושב שיש לנו מספר מצומצם של גופים ומוסדות, מרכזי כובד, שיכולים לשמר איזשהו מודוס ויוונדי (עמק השווה – אי"פ) בחברה הישראלית".

בנימה אישית יותר הוסיף פרופ' ספיר כי "כבן אדם צעיר שנולד לתוך המדינה הזאת, אני יודע ששום דבר כאן לא מובן מאליו. אני רוצה לדעת שהילדים שלי יגדלו כאן במדינה חזקה וברור לי לחלוטין שאם אנחנו ניעלם מהמפה ונעמוד בפני סכנות משמעותיות: הסכנות יתחילו מבפנים. כאדם אופטימי, בעניין הזה האופטימיות ממני והלאה. אני רואה את הקיטוב ההולך וגדל בחברה הישראלית. למדתי בישיבות, יש לי סמיכה לרבנות ושירתי בצבא. אינני חרדי והשקפת עולמי רחוקה מחרדיות. אני גם מבין שצריך להיעשות שינוי, וגם הציבור ההוא מבין שצריך להיעשות שינוי. אבל מה שאני מזהה בחודשים האחרונים, ואין זה משנה עד כמה טהורות וכנות כוונותיו של בית המשפט העליון, שציבור שלם במדינת ישראל מועלה על המוקד. זאת לא פריווילגיה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו. אולי איננו יכולים להרשות לעצמנו פריווילגיה שציבור שלם במדינה איננו יצרני ואיננו מתגייס, אבל איננו יכולים להרשות לעצמנו סיטואציה שבה ציבור שלם במדינת ישראל ניצב על דוכן הנאשמים וממתין לגזר דינו. אז יהיה כאלה שיגידו שהקבוצה הזאת היא מיעוט אבל בעצם היא הרוב. אני לא מכיר תרגילים כאלה".

"הלגיטימציה של בית המשפט העליון תלך ותפחת"

פרופ' ספיר הודה כי איננו מאמין ביכולת להחזיר לאחור את הגלגל של המהפכה החוקתית שיצאה לדרכה בעשור האחרון, אבל "ברור לי לחלוטין שאם אנחנו נישאר במצב כפי שהוא היום, כפי שהציע מקודם פרופ' יואב דותן, או אם נלך בכיוון שהציע כעת פרופ' ברק – מבלי להוסיף את המרכיבים ההכרחיים בעיני – הלגיטימציה של בית המשפט העליון תלך ותפחת". הוא גם שיתף את 300 המשפטנים והסטודנטים שגדשו את האולם מפינה לפינה, כיצד כאשר פרש אהרן ברק מכס הנשיאות של בית המשפט העליון, ספיר פתח בקבוק יין וקרע קריעה. "אמרתי לעצמי אז שמעכשיו יהיה קצת שקט, כי פרויקט החוקה נעצר זמנית. לכן גם לא הוספתי בספר פסקי דין מ-2006. אבל מטריד אותי, פרופ' ברק, שכאשר אתה ישבת שם אז אמרתי לעצמי שהנהג נוסע לכיוון הלא-נכון, אבל הנהג כשיר לחלוטין. אינני אומר ששופטי בג"ץ של היום לא כשירים, אבל אם ראשונים כמלאכים, אנחנו כבני אדם ואתם תמשיכו הלאה. ברגע שאנחנו נותנים לגוף מהסוג הזה כוח כל כך גדול (לבטל את חוקי הכנסת – אי"פ), אנחנו לוקחים על עצמנו סיכון. ההתנהלות של בית המשפט העליון בשנתיים-שלוש האחרונות היא כוחנית. עליך פרופ' ברק אמרו שהיית כוחני, אבל אני חושב שלא היית כוחני אלא נבון פוליטי במובן החיובי. ואילו כיום אני רואה לנגד עיני בוטות (מצד השופטים), שאיננה מכוסה לעתים אפילו בכסות האלמנטרית הנדרשת מבחינת היכולות האינטלקטואליות והדוקטרינה המשפטית. עלינו לקחת את הדברים האלה בחשבון לצורך שינוי המצב הקיים".

פרופ' ברק מצידו בירך את פרופ' ספיר וסיפר ש"כל השנים הוא היה מאוד ביקורת כלפיי במאמרים שפרסם", שיתף ברק את הקהל, "אבל תמיד האמנתי ביכולות של גידי ותמכתי בכל העליות שלו בדרגות באקדמיה. למרות שאינני מסכים עם הדברים שהובאו בספר, אני מעריך את כותב הספר ונעים לי להיות בר-פלוגתא לו, ואני חושב שגם לו נעים להיות בר-פלוגתא שלי", הצחיק ברק את הקהל, והוסיף כי הביקורת של הספר על המהפכה החוקתית בישראל היא ביקורת על המודל האמריקאי ו"אין לה מקום בישראל".

הנשיא לשעבר סקר בנאומו את המדינות בעולם שבהן קיימת ביקורת שיפוטית, והצהיר כי הוא מוכן שהכנסת תחוקק חוק רגיל שיהיה פטור למשך עשור מביקורת שיפוטית בהיותו מתנגש בחוקי היסוד, כמקובל בקנדה. "השואה שלנו היתה מרכזית בפיתוח הביקורת השיפוטית במדינות העולם וכל כך משונה בעיני שדווקא העם שסבל ממלחמת העולם השנייה יותר מכל עם אחר – דווקא היותה של השואה שלנו – אנחנו האחרונים שעוד צריכים ללמוד את הלקח שרוב המדינות כבר למדו והנהיגו ביקורת שיפוטית. רוב רובן של המדינות החוקתיות בעולם, ולא רק באירופה, יש בהן ביקורת שיפוטית חזקה. ואין אף מדינה בעולם, שהיתה לה ביקורת שיפוטית חזקה, והלכה אחורה. תמיד נוסעים קדימה, וכל העולם החוקתי הולך לכיוון הזה. אם זה כל כך גרוע, אז למה כל אירופה הולכת על זה?! אבל דווקא לנו, הקורבנות של השואה שכל ההסדר הזה בא מחשש שנציגי רוב העם יכולים ללכת להשתכר וצריך להגן על המיעוט, אין ביקורת שיפוטית חזקה".

"הפוליטיקאים שיכורים"

ברק ציין כי ב-87% מהמדינות שיש להן חוקה באירופה קיימת ביקורת שיפוטית, וקרא "לאפשר לעם לומר את דברו, לשכנע הציבור בצורך בביקורת שיפוטית ולקבוע שחוקי יסוד ניתן לבטל ברוב של 70 חברי כנסת לפחות ולא ברוב רגיל". ברק גם הלין על שהחוקרים הצעירים בישראל נוסעים לאמריקה, עושים חייל באקדמיה האמריקאית, ו"מייבאים לנו את הבעיות האמריקאיות". לדבריו, "יש לנו אובססיה אמריקאית" בשעה שיש לישראל בעיות חוקתיות אחרות. יהיה זה "אסון" כהגדרתו לייבא לישראל את הפוליטיזציה האמריקאית של מינויי השופטים, וכל המדינות קיבלו על עצמן את המודל הגרמני ולא האמריקאי "הפוגע בדמוקרטיה", כלשונו. "אני מכיר את השופטים האמריקאים אחד לאחד ואת פסיקותיהם, ולא הייתי רוצה שנהיה כמותם. בניגוד למבקריי כלפי, אני רחוק מלצדד באמריקניזציה של המשפט הישראלי, אלא בעד העצמאות של המשפט שלנו. אינני אומר שבתי המשפט בישראל לא טועים", התוודה ברק, "מי לא טועה? אבל הסיכוי שבית המשפט יגן על זכויות המיעוטים גדול יותר מהסיכוי שיעשו זאת הפוליטיקאים. רוב הטעויות הן כשלא פסקו, כשצריך היה לפסוק".

ברק הדגיש כי ההגנה על זכויות המיעוטים בישראל על ידי בתי המשפט היא הרבה יותר טובה מאשר באמריקה, "בזכות קיומה של ביקורת שיפוטית". הוא גם סיפק לקהל המשפטנים תובנות משלו על חברי הכנסת וחיוניות הביקורת השיפוטית על החלטות נציגי העם הנבחרים לכנסת על פי המודל הקנדי. "אני רק חושש ממחוקק שמשתכר, וכל פעם שמשהו לא ימצא חן בעיני הפוליטיקאים הם ישנו את חוקי היסוד. אצלנו במציאות הישראלית השתכרות חברי הכנסת היא מציאות גדולה מאוד. רק תראו מה קורה בכנסת בשנה האחרונה ותבינו על מה אני מדבר", אמר ברק, ושיתף בוויכוחים שניהל בזמנו מול ח"כים דתיים בכנסת שטענו כנגדו שאם יתקבלו חוקי היסוד, יתבטלו הגנות חוקיות על השבת, יום הכיפורים וחוק השבות. "לא דובים ולא יער!", זעק ברק, "זאת תפיסה חוקתית רדודה, והיום כבר יודעים שמספיק פסקי דין ניתנו שקובעים את יום כיפור כמידתי, ואין לחשוש מביקורת שיפוטית".

ברק הדגיש שאנחנו מדינה שהשורשים הדמוקרטיים שלה לא עמוקים. "אנחנו מדינה הנמצאת במאבק ביטחוני מתמיד, ותראו מה קרה לאמריקה אחרי ה-11 בספטמבר, איך שכל המכנסיים נפלו. ולנו זה לא קרה, בגלל הביקורת השיפוטית הלא-פוליטית". ברק סיים בקריאה לשנס מותניים כדי לשכנע את רוב העם בנחיצות החוקה להגנה על זכויות האדם. הספר של ספיר לדברי ברק, "מניח את התשתית האינטלקטואלית שעליה ניתן לבנות הסכמה לאומית מקיפה של כל החוגים במדינה: הבה נעשה חוקה, הבה נעשה ביקורת שיפוטית, הבה נאפשר לרוב של היום להביע את עמדתו, ולא נהיה המדינה הדמוקרטית שעדיין אין לה הסדר חוקתי מניח את הדעת".

פורסם לראשונה בעיתון "מקור ראשון", 23.12.2010, ט"ז טבת תשע"א, עמ' 8-9

פורסם בקטגוריה חרדים ישראלים, טחנות הצדק, מלחמה בטרור העולמי, משפט שדה, סדר יום חברתי, ראיונות עם משפטנים | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

הרפורמים לבג"ץ: להעמיד לדין את הרב שמואל אליהו

לטענת העותרים, הרב אליהו, שחתם על המכתב האוסר על מכירת דירות לערבים, "מנהל מסע תעמולה גזעני", ויש להעמידו לדין משמעתי 

הרב שמואל אליהו. הסביר בעבר כי לא התכוון לפגוע באוכלוסייה הערבית ככזו אלא במיעוט התומך בטרור בלבד (צילום: יח"צ)

 

התנועה הרפורמית עתרה אתמול לבג"ץ בדרישה להורות ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד יהודה וינשטיין ולשר המשפטים פרופ' יעקב נאמן, להעמיד לדין משמעתי ולהשעות לאלתר את הרב שמואל אליהו, רבה של צפת. לטענת העותרים, הרב אליהו, שחתם על המכתב האוסר על מכירת דירות לערבים, "מנהל מסע תעמולה גזעני", ויש להעמידו לדין משמעתי בגין מעשים והתבטאויות המהווים לכאורה עבירות לפי חוק שירותי הדת היהודיים והסתה לגזענות.

בעתירה שהגיש המרכז לפלורליזם יהודי(!) של התנועה הרפורמית, בשיתוף הארגונים 'המטה למאבק לגזענות בישראל' ותנועת י"ב בחשוון, 'השומר הצעיר', והתנועה הקונסרבטיבית, נטען כי "מחדלם המתמשך של שר המשפטים והיועמ"ש להעמיד את הרב אליהו לדין משמעתי בגין התנהגותו גרמה לו לחוש חסין ולהמשיך בהפרת הדין ללא מורא החוק. הפקרת הזירה הציבורית למסיתים בלבד", נאמר בעתירה", והיעדר פעולה משפטית מהירה ונחרצת תורמת להתלהטות הרוחות, להגברת המערכה כנגד כל האוכלוסייה הערבית בישראל ולפגיעה אנושה במרקם החיים העדין בישראל. אזרחים תמימים שכל 'חטאם' הוא שהם משתייכים לציבור הלא-יהודי זוכים להשפלה ועוינות מאורגנת ומתוזמרת על ידי מי שמקבלים את משכורתם מהקופה הציבורית – ואין פוצה פה ומצפצף".

 
 

בהגשת העתירה אתמול ממשיכים אנשי המרכז לפלורליזם יהודי בניהול המאבק נגד הרב אליהו שבו התחילו עוד בימי היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז. אז, כזכור, החליט מזוז לחתום על הסדר טיעון עם הרב אליהו בשל התבטאויותיו בחשד להסתה לגזענות נגד ערביי ישראל, והסתפק בפרסום הבהרה והתנצלות בעיתונות של הרב, שבה הוא מסתייג באופן ברור ונחרץ מדבריו, ומסביר כי לא התכוון לפגוע באוכלוסייה הערבית ככזו אלא במיעוט התומך בטרור בלבד. היועץ מזוז אף הותיר את האפשרות לנהל נגד הרב אליהו הליך פלילי אם הוא ישוב להתבטא באופן אסור.

בסופו של דיון ארוך ומייגע שנערך במארס 2009 הציעו לרפורמים הנשיאה דורית ביניש והשופטים אליעזר ריבלין ואיילה פרוקצ'יה למחוק את עתירתם, משום ששופטי בג"ץ לא נוהגים להתערב בהחלטות המשטרה והפרקליטות בעודן מתנהלות. אך הרפורמים התעקשו על מתן פסק דין שידחה את עתירתם, כנראה כהישג טקטי שבו שופטי בג"ץ יתארו במסגרת פסק דינם את ההתבטאויות של הרב אליהו ובכך יציגו אותו באור לא מחמיא. ושופטי בג"ץ אכן דחו את העתירה פה-אחד, וקבעו בהחלטתם כי מסקנת היועץ מזוז "משקפת איזון ערכי סביר בנסיבות העניין".

"היועץ המשפטי לממשלה וגורמי התביעה ראו חשיבות רבה בהצהרה שפרסם הרב אליהו, בתפוצה נרחבת, שבה הסתייג מהדברים שצוטטו מפיו, הבהיר את כוונתו בלשון חדה וברורה, התנצל וקרא למתינות", פסק השופט ריבלין. "אליבא דהיועץ המשפטי, התנצלות כזו עשויה להיות בעלת משקל רב אף יותר מהרשעה פלילית, במיוחד ככל שמדובר בקהל חסידיו של הרב אליהו, והיא מהווה חלופה טובה יותר מאשר ניהול הליך פלילי שבו עלולה להתעצם השפעתן של ההתבטאויות נשוא כתב האישום".

את הרוח הגבית להחלטות היועץ מזוז העניק השופט ריבלין בכך שקבע כי "חזקה על היועץ המשפטי לממשלה וגורמי התביעה, בעלי הסמכות אשר נושאים באחריות, כי הביאו בחשבון אף את השיקולים העומדים מנגד, המפורטים בדברי העותרים, בטרם באו למסקנתם".

יצוין כי שופטי בג"ץ לא נוהגים להתערב בקבלת ההחלטות או בעצם אי-קבלתן על-ידי רשויות אכיפת החוק בכלל ובהחלטות של היועץ המשפטי לממשלה בפרט. רק השבוע נדחתה על הסף עתירה של ראש עיריית בת-ים, שלומי לחיאני, נגד המשטרה בדרישה לסיים באופן מיידי את החקירה המתנהלת נגדו מלפני שנה ולהעביר את חומרי החקירה להחלטת הפרקליטות. השופט ניל הנדל, בהסכמת השופטים אשר גרוניס ועדנה ארבל, דחה את עתירתו של לחיאני, שהוגשה לפני כשבועיים, אף מבלי לבקש את תגובת הפרקליטות.

"יסודו של הכלל הנקוט בידינו, כי בית משפט זה לא יתערב בהליכי חקירה המצויים בעיצומם", ציטט השופט הנדל מדברי עמיתו השופט אדמונד לוי, ופסק כי "מלאכת החקירה היא רבה, סבוכה ועדינה. כלל 'אי-ההתערבות' יפה ביתר שאת מקום בו העותר מבקש שנתערב בממשק העדין הקיים בין המשטרה לבין הפרקליטות ונורה להם אימתי להעביר את החומר האחד לידי רעהו. כלל נוסף שראוי לציון הוא שמידת ההתערבות בשיקול הדעת של רשויות אכיפת החוק והתביעה בסוגיה של חקירה פלילית והעמדה לדין היא מצומצמת ביותר ותתבצע, אם בכלל, במקרים חריגים בהם לוקה ההחלטה בעיוות מהותי או בחוסר סבירות קיצוני".

 

מנגד, שופטי בג"ץ ביקרו בעבר בחריפות רבה את היועמ"ש מזוז על שלא העמיד לדין משמעתי את הרב הראשי לישראל יונה מצגר בפרשת המלונות. השופט לוי פסק אז כי "אינני שותף כלל ועיקר לעמדתו של היועץ ולפיה בעייתי הוא להעמיד אדם לדין משמעתי מקום בו עומד הוא בראש המערכת שבה נהוגים כללי המשמעת".

פורסם בקטגוריה טחנות הצדק, משפט שדה, סדר יום חברתי | עם התגים , , , , , , , , , , , , , , , , , , | תגובה אחת

פסיקה: פטור לארנונה גם לפנימייה חינוכית

לידיעת מנהלי הישיבות התיכוניות: פסיקה חדשה פוטרת מתשלומי ארנונה על חדרי הפנימייה. בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת פסק בצעד תקדימי כי יש לפטור מארנונה את הישיבה התיכונית "בית לוי יצחק" בצפת גם על בניין הפנימייה, המהווה חלק מהמוסד החינוכי.

עיריית צפת העניקה לישיבה התיכונית פטור מלא מתשלומי הארנונה רק לנכס הראשי של הישיבה, השוכן ברחוב ירושלים בצפת ומשמש בעיקרו ככיתות לימוד של הישיבה וכחדר מורים ומשרדי הנהלה. ואילו על הבניין השני של הישיבה, השוכן ברחוב האר"י בצפת ומשמש כפנימיית בית הספר לתלמידי הישיבה, כמשרדי הנהלת הישיבה, חדר אוכל לתלמידים ומכיל מספר כיתות לימוד – הוענק פטור חלקי בשיעור של 2/3 מחיוב הארנונה המלא.

ב-2005 הגישה הישיבה השגה לוועדת הערער לענייני ארנונה על חיובה החלקי בארנונה, בטענה כי היא זכאית לפטור מלא מארנונה עבור הנכס המשמש חלק בלתי נפרד מהישיבה לצרכיה החינוכיים והלימודיים. אך ההשגה נדחתה, משום שלא הוגשה במועד. למרות שהישיבה המשיכה לערער גם בשלוש השנים הבאות, היא נדחתה כל פעם מסיבות טכניות.

לישיבה התיכונית לא נותר אלא לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים, באמצעות עו"ד מרים זקבך, בטענה כי יש לסווג את אופי הבניינים שלה כמכלול בהתאם לפעילות העיקרית במקום, וכי הפעילות החינוכית במובנה הרחב משתרעת גם על הפנימייה של הישיבה. במהלך הדיון בעתירה אף התברר כי ועדת הערר של עיריית צפת לא התכנסה במשך מספר שנים, ולא דנה בעררים שהוגשו לה. "התלמידים מתגוררים בפנימייה, הנמצאת בסמיכות לישיבה, במשך ארבע שנות הלימוד בישיבה", נטען בעתירה. "הפנימייה מהווה חלק בלתי נפרד מהפעילות החינוכית בישיבה, ולכן תלמידי הישיבה מחויבים להתגורר בה בתקופת הלימודים".

לטענת הישיבה, מסגרת החיים בפנימייה, הן עם המדריכים הפדגוגיים והן עם שאר התלמידים, תורמת באופן משמעותי לעיצוב אופיים ואישיותם של התלמידים. "החיים בפנימייה נותנים ערך מוסף ומטמיעים בתלמידים ביתר שאת את המסרים החינוכיים אותם מנחילה הישיבה לתלמידיה, לרבות השכמה לתפילה בבוקר, לימוד חברותא אחה"צ, הכנת שיעורים, פעילות חברתית, חיי שיתוף בפנימייה, שיחות מוסר עם הרבנים-המורים והצוות הפדגוגי המתקיימות בפנימייה ועוד. כל זאת מעבר ללימוד הפורמלי המתקיים. לכן הישיבה גם מחייבת את תלמידיה לשהות בפנימייה בתקופת לימודיהם, אף במקרים בהם התלמידים מתגוררים מרחק הליכה מבית הספר.

מנגד, הפנתה עיריית צפת לפסיקות של בתי המשפט במצבים דומים בעבר, בעניינן של ישיבת 'מקדש המלך' ומכללת ליפשיץ בירושלים, שחויבו לשלם ארנונה על נכס המשמש למגורי התלמידים.

השופטת אסתר הלמן דחתה את הטענות של העירייה, וקבעה כי פסקי הדין שהוצגו "עסקו בסיטואציות שונות, בהן שימשו המגורים כמעונות להקלה על התלמידים, והם לא היוו חלק אינטגרלי והכרחי מן החינוך במקום, כבענייננו". השופטת הלמן קיבלה את טענת הישיבה, ש"לא נסתרה ומקבלת חיזוק מתוך המסמכים שצירפה", לפיה הפנימייה היא חלק אינטגרלי מבית הספר ומפעילותו הלימודית והחינוכית. "הדבר בא לידי ביטוי בכך שתנאי לקבלה ללימודים הוא שהייה בפנימייה, ללא קשר למקום מגוריו של התלמיד, וזאת בכדי לאפשר קיום הפעילות החינוכית, המשתרעת על פני כל שעות היום, מעבר ללימודים הפרונטליים בכיתות", קבעה השופטת.

היות ועל-פי הפקודה, הפטור מארנונה ניתן ל"שטח המשמש לחינוך או ללימוד", לדעת השופטת הלמן ניסוח זה "תומך בתפיסה לפיה יש לתת לביטוי 'חינוך' משמעות רחבה יותר, שאינה חופפת להקניית הידע במובן הלימודי… שטחי הפנימייה בה מתגוררים ומתחנכים תלמידי הישיבה, הם שטחים המשמשים לחינוך וללימוד".

לכן הישיבה התיכונית קיבלה פטור מתשלומי הארנונה גם על הפנימייה החל משנת 2005, ועיריית צפת תפצה אותה על הוצאות הדיון בעתירה בסך 2,000 שקל בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך 12,000 שקל. (עת"מ 91/08).

"לפסק הדין ישנה חשיבות כיוון שזו הפעם הראשונה בה בית המשפט הכיר בכך ששטח פנימייה של בית ספר תיכון נכלל במסגרת הפטור מארנונה בשעה שבתחומים אחרים (ישיבה גבוהה, מעונות אוניברסיטה ומעונות סמינר) נקבע שהפטור חל על שטחי הלימוד בלבד", מסבירה עו"ד מרים זקבך, המייצגת את הישיבה. "בפסק הדין למעשה נקבע קו הגבול ולפיו כאשר מדובר במוסד בו מתחנכים תלמידים קטינים, אזי שטחי הפנימייה הם חלק אינטגרלי מהמוסד גם לצרכי הפטור מארנונה. עוד חשוב לציין כי למעט עיריית צפת יתר הרשויות המקומיות בהם נוהלו תיקים דומים ונדרש להחיל את הפטור של בית המשפט גם על שטח הפנימייה, הלכו הרשויות לקראת המוסדות ללא צורך בהכרעה משפטית כי אם במסגרת הסכמי פשרה".

פורסם לראשונה בשינויים בעיתון "מקור ראשון", 10.12.10

פורסם בקטגוריה טחנות הצדק, משפט שדה | עם התגים , , , , , , , , , | תגובה אחת

הביטוח הלאומי הפלה לרעה משפחה בשליחות חינוכית באוסטרליה

הסוכנות היהודית שלחה שתי משפחות עם ילדים למלא שליחות חינוכית למשך שלוש שנים בחו"ל, ושני ההורים הועסקו כמורים לשפה העברית בבית הספר 'יבנה' במלבורן שבאוסטרליה. אבל בעוד שמשפחת מיכאלי, המונה חמישה ילדים, קיבלה מהמוסד לביטוח לאומי את הקצבאות לילדים מששבו לישראל – ממשפחת פרחי, המונה שלושה ילדים, נשללה הזכאות. זאת, למרות ששתי המשפחות שילמו במשך כל תקופת השליחות שלהם לביטוח הלאומי את דמי הביטוח שלהם, ושתיהן ביצעו בדיוק את אותה השליחות.

ההנחיות הפנימיות של הביטוח הלאומי היו אז כי "כל מי שיצא לחו"ל עם הילדים שלא מטעם מעביד ישראלי ולפיכך שכרו, על כל המשתמע מכך, תשלום ביטוח לאומי ומס הכנסה לא משולמים בארץ, לא יהיה זכאי לתשלום קצבת הילדים כל עוד הוא שוהה בחו"ל. כך פעל המוסד לביטוח לאומי לגבי כל מי שיצאו לחו"ל, בין השאר, מטעם הסוכנות היהודית או ההסתדרות הציונית…".

משפחת מיכאלי לא השלימה עם רוע הגזירה, שלמרות תשלום דמי הביטוח הלאומי, היא לא זכאית לקצבת ילדים – ותבעה את הביטוח הלאומי לבית הדין לעבודה בחיפה. השופטת עדנה קוטן פסקה לפני כשלוש שנים כי "בני הזוג מיכאלי זכאים לקצבת ילדים עבור כל חמשת ילדיהם לתקופת שהותם בשליחות החינוכית מטעם הסוכנות במלבורן שבאוסטרליה". הביטוח הלאומי לא ערער מאז על פסק הדין המנומק, ובכך נסללה הדרך לתביעה דומה נגדו מצד משפחת פרחי.

אלא שהביטוח הלאומי הצטדק שיש לדחות את התביעה, בשל התיישנות ושיהוי. השופט אלכס קוגן הוקיע אתמול את התנהלות המוסד הציבורי וקבע ש"יש כאן מידה לא מבוטלת של התנהלות לא ראויה מצד הנתבע", פסק השופט קוגן. "אין ספק כי ללא טענת ההתיישנות זכאים התובעים מבחינה משפטית ובמהות לקבל מהנתבע את קצבת הילדים בגין תקופת שליחותם מטעם הסוכנות באוסטרליה, הרי הם היו יחדיו באותה שליחות בדיוק עם בני הזוג מיכאלי, אשר זכו בתביעתם לקצבת ילדים לתקופה בה שהו באוסטרליה, שנדונה בפני השופטת קוטן", עמד השופט קוגן על מידת האבסורד שבטענת הביטוח הלאומי.

השופט קוגן הוסיף בפסיקתו כי לולא התיקון לחוק תובענות ייצוגיות ב-2006, משפחת פרחי יכלה להגיש תביעה ייצוגית נגד הביטוח הלאומי, ולזכות בדין. "אותו רציונל שהיווה נימוק לדחות תובענות ייצוגיות נגד הביטוח הלאומי (בתיקון לחוק – אי"פ), משום אותה חזקה כי כגוף ציבורי ינהג כלפי כל המבוטחים שהנסיבות שלהם זהות בהתאם לפסיקה שניתנה לגוף העניין, בעניינו של מבוטח ששייך לאותה קבוצת מבוטחים בעלי הנסיבות הדומות – אינו פועל במקרה שלפנינו", קבל השופט על ההתנהלות התמוהה של הביטוח הלאומי. "הנה לנו שתי משפחות עם נסיבות זהות לחלוטין, שלשתיהן נשללה קצבת הילדים בזמן שליחותן בחו"ל מטעם הסוכנות, כששתיהן היו באותה שליחות בדיוק: אחת המשפחות זכתה בבית הדין בתביעתה, והנתבע מסרב בתוקף להחיל את הפסיקה ואת המצב המשפטי הנכון על יתר המשפחות שלא עתרו לבית הדין".

משפחת פרחי לא מיהרה להגיש תביעה לבית הדין, משום שהמתינה להכרעתה של השופטת קוטן בתביעה שהגישו חבריהם, משפחת מיכאלי. זמן קצר לאחר שניתן פסק הדין, הם אכן הגישו את תביעתם. "התובעים לא העלו בדעתם כי הנתבע, שהוא מוסד ציבורי וסוציאלי, יעלה כנגדם טענת התיישנות וזו הטענה היחידה שתהווה מבחינתו של המוסד לביטוח לאומי סיבה לדחות את התביעה לגופה, ללא כל מחלוקת על גופם של דברים", אפיין השופט קוגן, וקבע כי "יש בכך מידה לא מבוטלת של התנהלות לא ראויה מצידו של המוסד לביטוח לאומי".

הסיבה שבעטייה לא הושתו הוצאות משפט על הביטוח הלאומי בפרשה, היא משום שאת משפחת פרחי ייצגה עו"ד מירב אפרים מהלשכה לסיוע משפטי במשרד המשפטים. (בל (חי') 3803-07).

פורסם לראשונה בעיתון "מקור ראשון", 6.12.2010, כ"ט כסלו תשע"א, עמ' 8

פורסם בקטגוריה טחנות הצדק, משפט שדה, סדר יום חברתי | עם התגים , , , , , , , | כתיבת תגובה

תבערת הדעה הקדומה

עוזי בנזימן, עורך האתר "העין השביעית", בטור על הסיקור התקשורתי של אסון השריפה הלאומי בכרמל:

"מצבי חירום ולחץ נפשי מרופפים את העכבות המכוונות את ההתנהגות האנושית. האסון בכרמל שיחרר את מעצורי הלשון של מראיינים ומרואיינים והציף על פני השטח את דעותיהם הקדומות. כך, למשל, קבע אמנון אברמוביץ' אמש בערוץ 2 שלציבור הרחב, למעט מתנחלים וחרדים, אין ייצוג ממשי בממשלה. רצה לומר, הממשלה מתחשבת באינטרסים של שני המגזרים הללו בלבד, ואינה נותנת את דעתה לצורכיהם של מגזרים אחרים, או כלל האוכלוסייה.

"זו קביעה מוטה בעליל, שמקורה בדעה קדומה או בזעם ותסכול חסרי בקרה. ומה עם החקלאים, והממסד הבטחוני, ובעלי ההון, והוועדים הגדולים שאת כוח הלחץ שלהם על הממשלה מתאר אברמוביץ' בכישרון רב מדי פעם? איילה חסון הטיחה באלי ישי, בערוץ הראשון, את השאלה מדוע כל מעייניו נתונים להגדלת הקצבאות לבני הישיבות ולא למצב המחפיר של תשתית הכבאות. גם זו היתה האשמה דמגוגית, שניזונה, מן הסתם, מתדמית מקובעת שיש לשר הפנים בעיני העיתונאית הזו. ותעיד על כך תגובתו המיידית של נציב כבאות ראשי, שמעון רומח, שיצא להגנת השר והבהיר כי דווקא בתקופת כהונתו הוגדל התקציב לשירותי הכיבוי".

פורסם בקטגוריה בּשֵם אוֹמְרם, הוציא לי את המילים מהפה, הפרעות בתקשורת | עם התגים , , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה