האם החרדים מקבלים מתקציב המדינה יותר ממה שמגיע להם?

כמעט בכל תחום שבו החרדים מותקפים הם מגלים את החילוני המגן עליהם. הגינותו אינה מניחה לעמדתו העקרונית נגד החרדים לעוות את העובדות. את השירות הטוב ביותר הגיש בשנת חייו האחרונה העיתונאי אריה כספי ז"ל. במאמר מפורט ב"מוסף הארץ" (15.2.02) כספי חשף את ערוות ההתנפלות העונתית על הציבור החרדי בעת בניית התקציב, את חוסר מקצועיותם של עיתונאים זריזי מקלדת, את התעלמותם מן העובדות ובלבד שעוינותם הבסיסית כלפי החרדים תבוא לידי ביטוי נאות. "כולם מאשימים את החרדים", כתב, "אף אחד לא מתעניין בעובדות". זו בדיוק הטענה שהחרדים משמיעים ללא הרף, אך איש אינו מעוניין לשמוע: אנא בדקו גם את העובדות. אי-הרצון לנהוג על פי כללי הגינות מינימליים מחזק את התחושה החרדית שמדובר בעוינות בלתי נשלטת.

כעת מופיע המאמר במסגרת קובץ של מאמריו, "חזקים על חלשים" (בעריכת עמיחי גור ונחום יהושע, בהוצ' חרגול ועם עובד, 2007). אלה הן רשימות שגם אם נולדו על רקע אירועי זמנן עומדות הן במבחן הזמן וכוחן יפה אולי אף יותר כעת. הן משקפות את מאפייני כתיבתו: פשטות, בהירות, דייקנות, שנינות, יושרה אינטלקטואלית ועוצמה מוסרית. אין יותר אקטואלי מלתת לדבריו במה אינטרנטית לצמיתות.

 

                                                     מי גנב את הקופה?

                                                מוסף הארץ, 15/02/2002

רוב הציבור חושב שהחרדים מקבלים מתקציב המדינה יותר ממה שמגיע להם. אף אחד לא מתעניין בעובדות.

 

הברווזים חגגו בתקשורת בימים שבהם אושר תקציב המדינה. לא היה כמעט שום קשר בין הכותרות שעסקו בתקציב לבין העובדות היבשות. התקשורת כולה, הכתובה והאלקטרונית, ניצלה את דיוני התקציב למסע אנטי חרדי שספק אם היה כמותו. היו פה ושם כתבים שניסו לדווח אמת, אבל העורכים כבר דאגו לשפץ את העובדות בעזרת הכותרות.

הכותרת ב"ידיעות אחרונות" היתה "חצי מיליארד לחרדים". מעריב כתב "יותר לחרדים פחות לחינוך". ערוצי הטלוויזיה והרדיו סיפקו לצופיהם כותרות דומות. יומיים אחרי אישור התקציב סיפר אמנון אברמוביץ' לצופיו "בשנה שעברה היה תקציב הישיבות 800 מיליון והשנה מיליארד ו-30 מיליון ועוד 42 מיליון ברזרווה". קשה לדעת מאין המציאו בידיעות חצי מיליארד ומדוע הפחית אברמוביץ את תקציב השנה שעברה. בניגוד למה שכתבו ואמרו כולם, החרדים לא קיבלו דבר שלא קיבלו בשנה שעברה. הם רק קוצצו מעט פחות מאחרים. ב"מעריב" פשוט קראו את התקציב הפוך. לבנת הצליחה להעביר מהרזרווה למשרד החינוך סכום של כ-150 מיליון שסילבן שלום שמר לנושאים הקרובים ללבו. לאחר מכן גילחה לטובת משרד החינוך עוד 50 מיליון מתקציב ההשכלה הגבוהה. החרדים לא הגיעו לקרסוליה.

להם היו שני הישגים. האחד שבגללו הסתחררה התקשורת: סכומים שממילא קיבלו כל שנה והיו מוסתרים ברזרווה הכללית של התקציב נכנסו לבסיס התקציב ונרשמו בצורה מסודרת. השני: לא חל עליהם הקיצוץ האחרון בתקציבי המשרדים הממשלתיים. בשפת האוצר דובר על קיצוץ של שני אחוזים בתקציבי כל המשרדים. בגלל שיטת החישוב נעשה קיצוץ של פחות מאחוז אחד. תקציבי המוסדות החרדיים לא קוצצו באחוז הזה. המחיר: כ-20 מיליון שקל. מאית האחוז מתקציב המדינה.

מה מגיע להם?

רוב הציבור חושב שהחרדים מקבלים יותר ממה שמגיע להם. השאלה היא מה מגיע להם? סך כל תקציבי החינוך והתרבות של ישראל, כולל תקציבי הפקולטות למדעי החברה והרוח באוניברסיטאות והכסף שהמוסדות החרדיים מקבלים ממשרדי הדתות, העבודה והרווחה מגיע ל-29 מיליארד שקל. מערכת החינוך והתרבות החרדית מקבלת כ-2.3 מיליארד שקל מתוך הסכום הזה. 1.1 מיליארד ממשרד החינוך, 1.1 מיליארד ממשרד הדתות, ובין 60 ל-70 מיליון ממשרד העבודה והרווחה. כ-8 אחוזים מתקציבי התרבות והחינוך. הם אינם שותפים לעולם התרבותי והחינוכי של ישראל, הם לא לומדים באוניברסיטאות, הם לא רואים תיאטרון ולא צופים בטלוויזיה החינוכית. הם אינם זקוקים אפילו לאדמיניסטרציה של משרד החינוך. פקיד בשליש משרה שיחשב את התשלום החודשי למוסדות החרדיים יכסה את כל צורכיהם. החרדים מהווים כ-8 עד 10 אחוזים מהאוכלוסייה. זו הערכה גסה, כי השאלה מיהו חרדי מסובכת כמעט כמו השאלה מיהו יהודי. בבתי הספר והגנים החרדיים רשומים כ-12 אחוז מהילדים במערכת החינוך. בסך הכול מקבלים המוסדות החרדיים מכל המקורות התקציביים ביחד פחות מחלקם באוכלוסייה. אלו העובדות.

אי אפשר למדוד את התמיכה למוסדות חרדיים לפי קנה המידה החילוני. לחרדים יש צרכים אחרים. המוסדות שלהם בנויים אחרת ומעניקים שירותים אחרים. הדרך היחידה להתמודד עם תקצוב החברה החרדית היא להשוות את הסך הכללי. ובתחשיב הזה הם מקבלים פחות. הבעיה של החרדים היא לא מה הם מקבלים אלא מה הם תורמים לחברה הישראלית.

ישנם עוד שני סעיפים בתקציב המדינה שבהם יש עדיפות לחרדים, שנובעת מגודל המשפחה החרדית. הידוע שבהם הוא חוק משפחות ברוכות ילדים. החרדים נלחמו השנה על חוק שכבר אושר ומתבצע. האוצר רצה לבטל את החוק. בסופו של חשבון הופחתה הגימלה לפי החוק הזה, כמו כל שאר קצבאות הילדים, ב-12 אחוז. שווי ההטבה הכולל הוא 400 מיליון שקל. רק כמחצית מהסכום מגיעה למשפחות החרדיות. מהשאר נהנים ערבים ומתנחלים שגם להם משפחות מרובות ילדים. וגם, כמובן, מעט חילונים שיש להם חמישה ילדים ויותר. ערך ההטבה שמקבלים החרדים לפי החוק הזה הוא פחות מפרומיל אחד מתקציב המדינה.

לחרדים יש יתרון גם בשיעור המשכנתא לזוגות צעירים. אחד המרכיבים העיקריים בחישוב המשכנתא הוא מספר האחים והאחיות של הבעל והאישה. לעומת זאת הם אינם מקבלים את ההטבה ליוצאי צבא, שעשויה להעלות את גובה המשכנתא של חילונים ב-50 אחוז. אבל הנושא הזה לא עלה השנה בדיוני התקציב.

למסע האנטי חרדי של השבוע שעבר לא היה שום בסיס עובדתי חוץ מהעוינות לחרדים שמקורה בסיבות אחרות. יש משהו מזעזע בתופעה הזאת: באיזו קלות אפשר להפיל תיק חסר בסיס על רובד שלם באוכלוסייה וכיצד גם הפוליטיקאים וגם העיתונאים נגררים לתוך המערבולת הזאת מבלי לשלוט בעובדות.

הכסף החבוי

כבר שנים מתנהל מאבק ערמומי בין שרי האוצר לחרדים. תקציב הישיבות במשרד הדתות בנוי משני מרכיבים. האחד מופיע בגלוי בתקציב המדינה השני חבוי ומופיע ברזרווה הכללית של התקציב. קורא תמים בספר התקציב לא יגלה אותו. החרדים מצליחים בעזרת לחץ פוליטי לחדש מדי שנה את החלק הסמוי, אבל שרי האוצר, כל שרי האוצר, מתחמקים מהביצוע. דוחים אותו לסוף השנה וגוררים את הביצוע לשנת התקציב הבאה. פרט לשני פקידים באוצר ושני ח"כים חרדים איש אינו יודע כמה בדיוק קיבלו החרדים בגין שנה מסוימת, כמה קיבלו החזרים על השנה הקודמת ובאיזה סכום משכו אותם באף. הדרישה של החרדים לכלול את הסכומים החבויים ברזרווה בתקציב הרשמי של משרד הדתות היא לכן דרישה סבירה, משום שכך מושגת שקיפות בתקציב המדינה. השנה נחשפה התופעה, ונוצר רושם מוטעה שהחרדים השיגו הישגים מרעישים על חשבון תקציב המדינה.

אין נוסחת פלא לתקציב המדינה. יש כאלה שמשלים את עצמם שהחלטות פקידי האוצר הן אובייקטיוויות. אין תקציב אובייקטיווי. תקציב, בכל מדינה דמוקרטית, הוא תוצאת המאבק בין קבוצות לחץ שונות. לקבוצות שונות יש אינטרסים מנוגדים. החרדים, אנשי הנגב, המתנחלים, השכירים, העצמאים, העניים, העשירים. התקציב הוא המוצר הסופי של הכוחות הפועלים בחברה הישראלית ובכנסת. המאבק על התקציב הוא תהליך חיובי. בלעדיו היתה כלכלת ישראל משועבדת לקבוצת עילית קטנה ביותר.

 

לקריאה נוספת, ראו:

האנטישמים החדשים – על שנאת החרדים / שלי יחימוביץ'