הו, אישה עברייה! מי ידע שעבודך?

ההומניסט היהודי המשכיל, יהודה לייב גורדון (יל"ג), ניסח את המיתוס על הנשים המדוכאות בקריאתו המפורסמת: "הו, אישה עברייה, מי ידע חייך?". רבים מאיתנו גודלו על ברכי המיתוס הציוני הזה, המורד במורשת אבות "הגלותית" המדכאת. והנה, המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס, הפרופ' מנחם אלון, כותב במבוא לספרו החדש "מעמד האישה", שכבר המלצתי עליו כאן:

  

הפרופ' מנחם אלון, "דברים מסוג שחרורה של האישה היהודית מצביעים על בורות מכאיבה"

"אין זה סוד שגישתה של מסורת ישראל בנושא מעמד האישה בישראל זוכה מפעם לפעם להתקפות חריפות, ויש שאף שלוחות רסן, מפי גורמים שונים, ובראש ובראשונה מפיהם של חלק מאלה שרואים עצמם לוחמי מלחמת השחרור של האישה בדורנו. ייתכן וזהו מיעוט, אבל הוא קולני מאוד. לזכותם של אלה ייאמר שמדי פעם בפעם מצביעים הם על בעיות שאכן צריכות לבוא על פתרונן. אך לחובתם של אלה לא נוכל שלא לציין את הצורה המעוותת שבה מוצגים מעמדה ומקומה של האישה בעולמה של הלכה ובמסורת ישראל. דברים כגון שחרורה של האישה היהודית משעבודה של ההלכה, משעבודו של הבעל, וכיוצא באלה, לוקים בחוסר אחריות, ובמקרה הטוב מצביעים על בורות מכאיבה. בדרך כלל, לא שעבוד היה מנת חלקה של האישה העברייה, אלא כבוד והערכה, אהבה ורעות. האישה היא-היא הבית. היא טיפחה את אווירתו והיא קבעה את סדריו. אותו מוסד מפואר של המשפחה היהודית לדורותיה, מעשה ידיה ופרי רוחה של אם הבית הם.

"בעולמה של יהדות, יסוד מוסד ביחסים שבין בני הזוג מצא את ביטויו המרשים והמאלף עוד בתקופת התלמוד: "אוהב את אישתו – כגופו, ומכבדה – יותר מגופו" (יבמות סב, ב; רמב"ם, משנה תורה, הלכות אישות, טו, יד), ביטוי בעל משמעות הלכתית-משפטית מובהקת, שלא מצאתי לו אח ורע בשום מערכת הגותית ומשפטית אחרת, לא באותם ימים קדומים, ולא בימים הרבה יותר מאוחרים.

הפרופ' מנחם אלון: "האישה העברייה לא הייתה משועבדת, ואין צורך להילחם לשחרורה. מאז ומעולם הייתה אישיות בזכות עצמה, בעלת כשרות משפטית מלאה לעשייה בנכסים ובקניינים, בניגוד למערכות משפטיות אחרות ששללו מהאישה הנשואה את כשרותה המשפטית העצמאית".

"האפולוגטיקה מידה רעה היא, ומבקש אני שלא להיכשל בה. ממילא אין להתעלם מבעיות שיש ועולות בגורלה של האישה, במיוחד בדורות האחרונים. אך חוסר טעם הוא לומר שאישה שאורחות חייה וביתה מיוסדים על אדני ההלכה לוקה בשעבוד ובאפליה בביתה ומחוצה לו. הדרישה לשחרור האישה מקומה במערכות חברתיות ומשפטיות אחרות, שבהן אכן זקוקה הייתה לשחרור, ובמידה מסוימת עדיין זקוקה היא בהן לכך.

"האישה העברייה לא הייתה משועבדת, ואין צורך להילחם לשחרורה. מאז ומעולם הייתה אישיות בזכות עצמה, בעלת כשרות משפטית מלאה לעשייה בנכסים ובקניינים, בניגוד למערכות משפטיות אחרות ששללו מהאישה הנשואה את כשרותה המשפטית העצמאית". (ההדגשות במקור).

 

באחד מחיבוריו של הרב ד"ר יוסף דב סולובייצ'יק ז"ל ("אדם וביתו: שש מסות על חיי המשפחה", שהופיע לאחרונה בעברית), הרב ניסח קביעה דומה לזו של הפרופ' אלון לעיל:

הרי"ד סולובייצ'יק

"אין ספק שבעיני ההלכה נהנים הגבר והאישה ממעמד שווה, והם בעלי ערך זהה במה שנוגע להווייתם כבני אנוש", מדגיש הרב סולובייצ'יק, "שניהם נבראו בצלם אלהים, שניהם הצטרפו אל קהילת הברית בהר סיני, שניהם מחויבים לייעודנו העל-היסטורי, שניהם משתוקקים לקרבת האלהים ומחפשים אחריו, ועם שניהם הוא מקיים דו-שיח". ובהמשך שם: "העובדה שבין נביאינו נמצאו גם נשים אשר האלהים דיבר עימן, היא הוכחה ברורה כי מעולם לא ערכנו הבחנה בין המינים במסגרת מערכת ערכית כלשהי" (עמ' 77-78).

 

"העובדה שבין נביאינו נמצאו גם נשים אשר האלהים דיבר עימן, היא הוכחה ברורה כי מעולם לא ערכנו הבחנה בין המינים במסגרת מערכת ערכית כלשהי".

כך גם היטיב לסכם את הדברים בתמציתיות הרב אליהו כי-טוב המנוח בספרו ''איש וביתו": "חכמי ישראל אינם מרבים דברים על שוויון זכויות האישה ועל החזרת כבודה, שכן ישראל שהם חיים על-פי חוקי ה' ותורתו מעולם לא שללו מן האישה את זכויותיה ולעולם גם לא יוכלו ולא ירצו להוסיף על זכויותיה תוספת כלשהי. האיש והאישה – שני מלכים המשמשים בשני כתרים, ומלכותם בשני עולמות משלהם. שני מינים בתוך המין האנושי. שני תפקידים לשניהם ושני סוגי זכויות. שתי מעלות נפרדות ונכבדות, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה" (עמ' קכ"ה).

לקריאה נוספת ראו מאמרי ב"האייל הקורא" – "נשים ביהדות: לא מה שחשבתם", וכבר התפרסמו לו מעל 2,340 תגובות.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה מעמד האישה ביהדות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על הו, אישה עברייה! מי ידע שעבודך?

  1. סחבק הגיב:

    ואולי הבעיה נעוצה בהבדל בין הגישה הרשמית, הכתובה, זו שמופיעה בספרי ההלכה, לבין הגישה המעשית שבה נוקטים לא מעט מנציגי הדת המוכרים.
    אין זה סוד כי אנשים המכריזים על עצמם כסמכויות דתיות והלכתיות נוהגים בחוסר צדק משווע בנשים. בין אלה אני כולל גם פוסקים, בתי דין רבנים וכו'.
    יתכן ורוח ההלכה לא רואה באישה דבר נחות, אך הפרשנות המעשית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בחיי היומיום שלנו, אכן מורידה את ערך האישה.
    בנוסף, אני מסכים עם טענתו של ד.ק. שמופיעה: http://www.haayal.co.il/thread_285241
    יתכן וההבדל בהנחות היסוד, בתפיסת העולם מקשה עלינו לנהל את הדיון באותה רמה.
    כנראה שתפיסתנו בנוגע ליחס ראוי לאישה הוא שונה, ואולי פה קבור הכלב.

  2. כרמל הגיב:

    בין אישה כמגדר לבין הבחינה הנקבית כסוג של כוח בעולם. זו הסיבה לסתירות במקורותינו, והתפיסות הצרות של גורמים אורתודכסיים כיום לא מאפשרים לראות את זה. התורה בעיני היא תרגול משחרר לא מגביל. אם זה הופך למגבלה מקבעת אצל מישהו, הוא לא מתרגל את התורה כלל ולא אכפת לי איך הוא מגדיר את עצמו.

  3. אבי הגיב:

    האם אישה יכולה לתפקד כפוסקת לשיטתך אורי? האם היא יכולה לתפקד כמנהיגה וכראש ממשלה? או שאולי "כבוד בת מלך פנימה" וכו

  4. אורי הגיב:

    לסחבק היקר,

    כל מי שמצוי בעולמה של היהדות מכיר ממקור ראשון ובלתי-אמצעי (תשקורתי ישראלי אופייני) את הנפשות הפועלות בתחומי ההלכה ויישומה למעשה, יודע בוודאות כי רבנים ומנהיגי ציבור שומרי המצוות נאמנה לכתוב בהלכה ובעצם כך היא גדלותם הציבורית. הרי ציבור שומרי המצוות נוהר בהמוניו רק אחרי כל אותם רבנים הבקיאים והמיישמים את דברי ההלכה הפסוקה מדורי דורות קלה כחמורה.

    הינך מתיימר לטעון בדבר קיומה של איזו דעה רווחת (האומנם היא רווחת על סמך היכרות אישית או ישירה עם הנפשות הפועלות? או שהיא בעצם ניזונה משמועות שווא וידיעות אכזב תשקורתיות?): "כי אנשים המכריזים על עצמם כסמכויות דתיות והלכתיות – בין אלה אני כולל גם פוסקים, בתי דין רבנים וכו' – נוהגים בחוסר צדק משווע בנשים". ותמהני על סמך אילו עובדות בשטח הינך טוען זאת?

    לא, לא יתכן שרוח ההלכה אמנם לא רואה באישה דבר נחות, אך הפרשנות המעשית, כפי שהיא באה לידי ביטוי בחיי היומיום מורידה את ערך האישה. וזאת מסיבה פשוטה: פוסקי ההלכה ושומרי "דעת התורה" נאמנים הלכה למעשה למצוות הכתובות שבין אדם לחברו כחלק ממצוות שבין אדם למקום. נקודה. זה שיש יוצאים מהכלל, יש אותם בכל חברה אנושית-טבעית, ובקהילת שומרי המצוות האורתודוקסים המצב לא אמור להיות שונה מבחינה זו. יתרה מכך, לו אכן יש אמת בדבריך בדבר הפער בין הרצוי למצוי, הרי שנשמטת הקרקע למלחמת החורה האורתודוקסית ברפורמה ביהדות, ודוק.

    לא מצליח להבין "איפה קבור הכלב" לשיטתך: מהן "הנחות היסוד" שלך ו"תפיסת העולם" שלך, המקשות על שנינו לנהל את הדיון באותה רמה? האם הפרופ' אלון או הד"ר סולובייצ'יק או הרב כי-טוב לא דוברים בשפת המודרנה החילונית בדבריהם המצוטטים? האם ערכי החילונית (שוויון זכויות, פמיניזם, התנועה לשחרור האישה ומעמדה המיגדרי וכולי) אינם מצויים בז'רגון הלשוני בהתייחסותם לעניין? והאם לדעתך הם מעוותים את משמעות הערכים הללו? ואם כן, הכיצד?

    (ואם רק יורשה לי אבקש אם אפשר ללא סיסמאות תקשורתיות המקובעות בדעות קדומות. מעט עובדות ריאליות לא יזיקו לאף צד באף דיון).

  5. אורי הגיב:

    "שיטתי" האישית אינה עניין כאן.

    מבחינת ההלכה, במישור ההלכתי, אין איסור שאישה תשמש פוסקת הלכה.

    השאלה הנשאלת היא: מהן טוהר כוונותיה של האישה לשמש רב עיר או שכונה או קהילה?

    האישה צריכה ללמוד תורה משום שאישה בימינו צריכה לטפח את אישיותה הרוחנית. כך שאם כל מטרתן של נשות פורום הנשים הדתיות "קולך" היא בעיקר כדי להידמות לגבר בכל דבר ועניין – לעלות לתורה, לשמש רבנית וחזנית – כשנקודת המוצא היא חתירה לאיזה מעמד שוויוני מדומה, הרי שהאישה חוטאת למעמדה בפני האלהים, בציוויו היא מאמינה.

    נקודת ההכרעה בנידון היא לעניות דעתי: האם שילוב הנשים במסגרות הרבנות והדיינות נעשה מתוך התכחשות של הנשים לנשיות או שזה בא מתוך יראת שמים. נחמה ליבוביץ' ע"ה היתה תלמידה חכמה גדולה, אבל היא נשארה אישה. לעומת זאת, כיום המגמה בפמיניזם ביהדות היא מתוך התרסה; מחפשים לא את מקורות היהדות אלא את המודרניזציה.

    אגב, אני מתגורר בעיר נתניה, בה מכהנת כראש העיר הגב' מרים פיינברג הדתייה, שמנהיגי החרדים בעיר הורו להצביע עבורה במספר מערכות בחירות ברצף ושרק בזכות המצביעים הדתיים היא גורפת את קופות הקלפיות מבחירות לבחירות. דומה שאין כל מניעה הלכתית שאישה תשמש בתפקיד ציבורי. ועניין הצניעות אינו קשור לענייני עסקים ומקצועות.

  6. אורי הגיב:

    תודה על תגובתך.
    מספר שאלות לי אליך בנוגע לדבריך:

    א'. לאיזה סוג של "התפיסות הצרות של גורמים אורתודוכסיים כיום" את מתכוונת? אם תוכלי בבקשה לפרט.

    ב'. ומהי כוונתך בקביעה במסמרות "התורה היא תרגול משחרר, לא תרגול מגביל"? האם לא לגנוב כשאפשר ובקלות – זה מגביל או משחרר? והאם לקום בפני זקנה באוטובוס ודווקא כאשר נורא בא לך לשבת כעת – זה מגביל או משחרר?

  7. שוקי הגיב:

    ברוך המזכה את הרבים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s