מיתוס הגיור הדמוגרפי

מה דעתכם על גיור אינסטנט בעידן העכשווי? ומה עם גיור המוני? ולמה איננו מגיירים את כל העולם?

דן מרגלית מצביע בטורו השבועי ב"מוסף שבת" (24.3) על הבעיה ש"צריכה לטפל בה ממשלה במדינת יהודים המבקשת לעצמה ביטחון ודמוקרטיה". הוא משתף אותנו בהרהורי ליבו בנאומו ב"כנס ירושלים" לקהל של אנשים דתיים, ימניים ומתנחלים. "חשבתי לתומי שמעמד זה הוא המקום הנכון להתגרות בממסד הדתי ולהציע לו להתעשת ולעודד תנועת גיור גדולה. השקט המנומס שבו התקבלו דבריי העיד עד כמה נגעתי בעצב כואב". המאמר המצוטט פורסם בסוף מרץ 2006 ונבלע בהמולת הבחירות וחבל. כעת, אחרי שנדמה, הגיעה "שעת המוזות להישמע".
 
לדעת מרגלית, "ישראל מצויה בעיצומה של מלחמה דמוגרפית מתמשכת" ואחת משלוש החזיתות שיש להילחם בה היא "עידוד תנועת גיור גדולה". לחיזוק עמדתו, משתמש מרגלית באימרת חז"ל על חביבות הגרים, בהתעלם מדבריהם בהשאלה מליצית: "קשים גרים לישראל כספחת". כלומר, הם מטרד שיש בו משום טורח ועול ואל לו לעם ישראל להיות מיסיונרי ולגייר בפס ייצור המוני.
 
מרגלית מסיים את דבריו בפסקה עמוסה בקלישאות, כמו: רות המואביה לא הייתה מגוירת בידי מוסד הרבנות של היום. זאת בעוד שהתנאי הבסיסי לתהליך קבלת הגר תלוי ברצונו האישי לקבל על עצמו את עיקרי היהדות. והמקרא מלמד אותנו שרות עמדה בתנאי המוקדם הזה לפנים משורת הדין בהצהרתה לנעמי מלים נאדרות הוד: "כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלוהיך אלוהי" (רות א, 16).
 
מלבד הצהרתה הדקלרטיבית, רות קיבלה על עצמה במלוא הרצינות את אורחות החיים היהודיים (הן לאומית – עמך עמי, והן דתית – אלוהיך אלוהי). כך שסביר להניח כי רות היתה מגוירת כיום על ידי הממסד הרבני בישראל ובתפוצות.
 
גיור אינסטנט?
מרגלית אינו "יחיד בדורו" היוצא בקריאה לממסד האורתודוקסי ולמוסדות הרשמיים של ישראל להתחשב בשיקול הדמוגרפי בתהליך הגיור של המבקשים להיכלל בעם היהודי. "הקשיים הנערמים על-ידי הממסד האורתודוקסי ואי-ההכרה בנישואים ובגיורים שאינם אורתודוקסים – יחריפו את הבעיה הדמוגרפית היהודית בישראל ובתפוצות", לטענת דו"ח של המכון לתכנון מדיניות העם היהודי (2003). הדו"ח קבע כי יהדות העולם ניצבת בפני תהליך מתמשך של קיפאון וירידה באוכלוסייתה, המובילים למאזן דמוגרפי שלילי העומד היום על 13 מיליון יהודים בלבד.
 
מדברי מרגלית ומסקנת דו"ח המכון לתכנון מדיניות נדמה שכל הבעיות של העם היהודי יפתרו אם רק יוקל תהליך הגיור על ידי הדיינים. אך לא ברור כיצד נולד המיתוס על פיו האורתודוקסיה והקשיים שהיא מערימה על המתגיירים, היא האשמה במצב הדמוגרפי השלילי שלנו.
 
הליכי הגיור אינם "הבעיה הדמוגרפית של העם היהודי". והסיבה לכך פשוטה: כמעט אף אחד לא באמת רוצה להתגייר, גם לא בגיורים האלטרנטיביים. הרפורמים והקונסרבטיבים מוסרים על אלפי מתגיירים בודדים בשנה בעולם. וגם אם הממסד האורתודוקסי יכיר באופני הגיור האלטרנטיבי, התמונה הדמוגרפית לא תשתנה. מנכ"ל בתי הדין הרבניים, הרב אליהו בן-דהאן, מדווח על 1,700 מתגיירים בלבד בגיור אורתודוקסי בשנה בישראל, ומעריך שברחבי העולם מגוירים עוד כ-1,000 לכל היותר.
 
הקלת הליכי הגיור לא תשנה אפילו את מצבם של כ-300 אלף עולי בריה"מ שאינם יהודים החיים בישראל, "אחרים" בלשון הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לא נעים לומר, אבל גם הם לא רוצים להתגייר. מי שלא מאמין, שיסתכל מה קורה באולפני הגיור של צה"ל. החיילים הצעירים לא צריכים להתמודד עם הדרישות לשלוח ילדים לבתי ספר דתיים, ואינם צריכים שבני משפחתם ישנו את אורחות חייהם וישמרו מצוות. ועדיין, מתוך כ-5,000 החיילים העולים שאינם יהודים המשרתים כיום בצה"ל – רק כ-12% מתגיירים מדי שנה. כלומר, הכול עניין של רצון וגילוי התעניינות אישית.
 
גיור המוני
מנקודת מבט היסטורית, מיסיונריות יהודית הייתה קיימת לא רק בזמן התנ"ך. השאלה היא האם היא הצדיקה את עצמה ועד כמה?
 
אמת, היהדות הייתה דת מגיירת. ממלכות שלמות עקרו ליהדות; ראו את גיור האדומים והיטורים בממלכת החשמונאים, והתגיירותן של הממלכות החדיב בצפון עיראק של היום, החימיירית בתימן, הברברית בצפון אפריקה בתקופת כהינה הגדולה והכוזרים בקווקאז.
 
בכיבוש חבל אדום הכריח הורקנוס את התושבים להתגייר, גיור האדומים לא נתקל בקשיים משום שהאוכלוסייה הנוכרית באדום קיבלה את הכיבוש בשמחה כי הוא גאל אותם משעבוד הערים ההלניסטיות היוניות. הורקנוס ניסה לגייר גם את תושבי הערים מרשה והאדריים אך הם התנגדו ולכן סולקו ממקומותיהם בכוח.
 
עובדה היסטורית היא שדרך הגיור ההמוני של בני אדום לא החזיקה מעמד לאורך זמן. ממשיכיו של יוחנן – אריסטובלוס (ששלט רק שנה אחת), וממשיכו אלכסנדר ינאי (אחיו) שינה את התואר שלו למלך, ועל מטבעותיו לא מופיע יותר "חבר היהודים". התואר "מלך" נגד את עקרונותיהם של הפרושים.
 
ההיסטוריונים גם מספרים שבשנת 740 (לפי ספה"נ) התגייר מלך הכּוּזָרים, בולאן הראשון, שַליטה של ממלכה גדולה, ששכנה בערבה רחבת הידיים שבין הים הכספי לים השחור. למעלה מ-300 שנה שמרה מדינתו על צביונה היהודי. בעקבות בית המלוכה התגייר חלקו הארי של העם, בעיקר בני השכבה האריסטוקרטית השלטת, ובעקבותיו שאר בני העם. התגיירות בית המלוכה חיזקה את מעמד היהודים ושימשה במשך דורות רבים מקור עידוד ונחמה ליהודים בארצות הגולה. הגיור שקיבלה על עצמה ממלכת הכוזרים נבע מרצונו של העם הכוזרי ללכת בעקבות שליטיו, לאו דווקא מתוך אמונה בצדקת אורח החיים שמכתיבה היהד
ות. האם ההיסטוריונים יכולים גם לספר לנו היכן נמצאים כיום צאצאי אותם הכוזרים המגוירים? לא ממש.
 
נכון להיום, הטענה שאם רק יקלו על הליכי הגיור ישתפר מצבם הדמוגרפי של היהודים בעולם היא מגוחכת; כאילו שמיליוני בני יהודים אבודים ועוד מאות אלפי גויים החליטו שהעם היהודי הוא להיט ורצים-אצים להתגייר. מי שרוצה באמת להתגייר – מגויר כהלכה. אורח חיים יהודי מסורתי הוא התנאי לגיור. מליצות וסיסמאות בלבד אינן יכולות להפוך אדם ליהודי: מי שרוצה להצטרף לאומה היהודית, חייב גם ללמוד וגם לחוות יהדות. תהליך הגיור חייב אפוא להיות ממושך ויסודי, ולא מהיר כבסרט־נע.
 
יחס חשדני
יתרה מזו, נראה כי לאורך דורות וגלויות ההלכה היהודית חשדנית כלפי הגר, שמא הוא מתגייר כדי להפיק טובות הנאה (נישואים, אזרחות), ולא מתוך הכרעה רצונית שמקורה באמונה ובהזדהות עם גורל עמנו. וכבר נקבע להלכה בתלמוד הבבלי (יבמות כד, ע"ב): "אחד איש שנתגייר לשם אישה, ואחד אישה שנתגיירה לשם איש וכולי – אינם גרים". הגרים שבזמננו רובם ככולם התגיירו לשם אישות. מכאן עלול להיות מופנה יחס חשדני כלפי המתגייר באשר הוא. ומן המתגיירים אפשר לצפות שיבינו את הגישה הזאת: בתקופות שונות בתולדות עם ישראל מעטו הגויים להתגייר, אף שחיינו בתוכם ממש, ואילו כיום חלקים מהם מבקשים להתגייר. נשאלת השאלה, האם אין לכך קשר למצבנו הכללי, המשופר יחסית למצבם? אפשר אפוא לפקפק בטוהר כוונותיהם.
 
ההלכה היהודית קיימה את עמנו דורות על דורות. אורח חיים יהודי־דתי הוא התנאי לגיור. מליצות וסיסמאות בלבד אינן יכולות להפוך אדם ליהודי: מי שרוצה להצטרף לאומה היהודית, חייב גם ללמוד וגם לחוות יהדות. תהליך הגיור חייב להיות אפוא ממושך ויסודי, ולא מהיר כבסרט־נע. אין ביהדות גיור המוני: גיור הוא עניין הלכתי שנוגע בראש ובראשונה לפרט, ויש לבחון כל אדם לגופו, בהתאם למידת רצינותו וכוונותיו האישיות. קל מאוד להאשים את הרבנים שגם המצוקה הדמוגרפית באה לעולם בגללם, אבל את הפתרון להתמעטות העם היהודי כנראה שצריך לחפש במקום אחר לגמרי.
לקריאה נוספת, ראו מאמרי "גיור במחשבה תחילה", שפורסם בזמנו ב"האייל הקורא"

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה גיור והתבוללות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על מיתוס הגיור הדמוגרפי

  1. לא כך הוא. מיסיונריות יהודית הייתה קיימת לא רק בזמן התנ"ך, אלא גם בזמן החשמונאים (גיור בני אדום). כשגיור ליהדות הפך לעבירה פלילית תחת הנוצרים והמוסלמים הוא הופסק. הגיורים הקונסרבטיבים והרפורמים להם אתה לועג ("כמה אלפים…") יכולים לעלות לעשרות אלפים אילו השתמשו התנועות הללו במיסיונריות פעילה, במקום פאסיוויות בה הן מחכות לגר-בפוטנציה מזדמן. יש דברים שכדאי להעתיק מהנוצרים.

  2. אורי הגיב:

    אריק, ראשית, תודה על תגובתך.

    מנקודת מבט היסטורית, אכן, מיסיונריות יהודית הייתה קיימת לא רק בזמן התנ"ך, השאלה היא רק האם היא הצדיקה את עצמה? כמה מים זה מחזיק?
    אמת, היהדות הייתה דת מגיירת; ממלכות שלמות עקרו ליהדות, ראו את גיור האדומים והיטורים בממלכת החשמונאים, והתגיירותן של הממלכות החדיב בצפון עיראק של היום, החימיירית בתימן, הברברית בצפון אפריקה בתקופת כהינה הגדולה והכוזרים בקווקאז.

    בכיבוש חבל אדום הכריח הורקנוס את התושבים להתגייר, גיור האדומים לא נתקל בקשיים משום שהאוכלוסייה הנוכרית באדום קיבלה את הכיבוש בשמחה כי הוא גאל אותם משעבוד הערים הלניסטיות היוניות. הורקנוס ניסה לגייר גם את תושבי הערים מרשה והאדריים אך הם התנגדו ולכן סולקו ממקומותיהם בכוח. עובדה היסטורית היא שדרך הגיור ההמוני של בני אדום לא החזיקה מעמד לאורך זמן. מה שקורה זה שממשיכיו של יוחנן – אריסטובלוס (ששלט רק שנה אחת), וממשיכו אלכסנדר ינאי (אחיו) שינה את התואר שלו למלך, ועל מטבעותיו לא מופיעות יותר "חבר היהודים". דבר זה נגד את עקרונותיהם של הפרושים (תואר מלך).

    ההיסטוריונים מספרים שבשנת 740 (לפי ספה"נ) התגייר מלך הכּוּזָרים, בולאן הראשון, שַליטה של ממלכה גדולה, ששכנה בערבה רחבת הידיים שבין הים הכספי לים השחור. למעלה מ-300 שנה שמרה מדינתו על צביונה היהודי. בעקבות בית המלוכה התגייר חלקו הארי של העם, בעיקר בני השכבה האריסטוקרטית השלטת, ובעקבותיו שאר בני העם. התגיירות בית המלוכה חיזקה את מעמד היהודים ושימשה במשך דורות רבים מקור עידוד ונחמה ליהודים בארצות הגולה. הגיור שקיבלה על עצמה ממלכת הכוזרים נבע מרצונו של העם הכוזרי בעקבות שליטיו.

    ואילו נכון להיום, הטענה שאם רק יקלו על הליכי הגיור ישתפר מצבם הדמוגרפי של היהודים, היא מגוחכת; כאילו שמיליוני בני יהודים אבודים ועוד מאות אלפי גויים החליטו שהעם היהודי הוא להיט ורצים-אצים להתגייר. מי שרוצה באמת להתגייר – מגויר כהלכה.

    יתרה מזו, נראה כי לאורך דורות וגלויות ההלכה היהודית חשדנית כלפי הגר, שמא הוא מתגייר כדי להפיק טובות הנאה (נישואים, אזרחות), ולא מתוך הכרעה רצונית שמקורה באמונה ובהזדהות עם גורל עמנו. וכבר נקבע להלכה בתלמוד הבבלי (יבמות כ"ד, ב'): "אחד איש שנתגייר לשם אישה, ואחד אישה שנתגיירה לשם איש וכו' – אינם גרים". וראו בספר "שארית ישראל" של הרב ישראל זאב מינצברג המנוח, מי שהיה רב העיר העתיקה בירושלים, והנה הדיון שם נשען על ההנחה כי "גרים שבזמננו רובם ככולם נתגיירו לשם אישות". יחס חשדני עלול להיות מופנה כלפי המתגייר באשר הוא. מן המתגיירים אפשר לצפות שיבינו את הגישה הזאת: בתקופות שונות בתולדות עם ישראל מיעטו הגויים להתגייר, אף שחיינו בתוכם ממש, ואילו כיום רבים מהם מבקשים להתגייר. ונשאלת השאלה, האם אין לכך קשר למצבנו הכללי, המשופר יחסית למצבם. אפשר אפוא לפקפק בטוהר כוונותיהם.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s