בכפר הגלובלי כיכר השוק נותרה ריקה

סוגיית גילוי כתובת ה-IP של גולש שהשמיץ אדם באינטרנט כדי שניתן יהיה לגלות את זהותו ולתבוע אותו על מעלליו, טרם הוסדרה בחוק ובפסיקה. השבוע קבע בית המשפט לראשונה כי יש לדחות את בקשת הגילוי מחשש לפגיעה בפרטיותם של אנשים זרים על לא עוול בכפם, ובגלל השפעה רעה על המשך התפתחות האינטרנט כחלק מתרבותנו

שיח הטוקבקים באינטרנט הוגדר לא אחת כ'כיכר השוק' המודרני, בו יכול כל גולש ב'כפר הגלובלי' להשתתף ולהביע גם את דעתו באופן נרחב יותר משהכירה האנושות עד היום. אולם בדומה ל'כיכר השוק', לעתים קרובות יותר ויותר השיח המתפתח בין הגולשים "גולש" לשפה בוטה ולשפת הרחוב של ה'שוק' הקלאסי.

השבוע אף התברר כי פרידריך ניטשה צדק במשל "כיכר השוק ריקה" ואין אלוקים; בכל הנעשה בכפר הגלובלי – אין דין ואין דיין. הדילמה המורכבת נחתה על שולחנה של שופטת בית משפט השלום בבית שאן, עיריה מרדכי, שהחליטה לדחות את בקשתו של העיתונאי מרדכי מושקוביץ' מ'ידיעות אחרונות' לצוות על גילוי כתובת ה-IP של שולחי טוקבקים לכתבות שפורסמו באתר 'וואלה ברנז'ה', ושלטענתו הוציאו דיבתו רעה. בעזרת גילוי כתובת ה-IP, שהיא בעצם מספר המתאר את המיקום ברשת של המחשב ממנו נשלחה האימרה הפוגעת, תתגלה זהות הגולש שמכפיש את מושקוביץ' כדי שיוכל לתבוע אותו על ההשמצות.

מדובר בהתנגשות קלאסית בין הזכות של טוקבקיסטים אנונימיים לחופש ביטוי ולפרטיות לבין ההגנה על שם טוב. אך אם יש תחום בולט שבו עולם המשפט לא מדביק את הקצב של המציאות המתפתחת הרי זה עולם הטכנולוגיה המודרנית. בישראל 2009 טרם הוסדרה בחוק של הכנסת סוגיית גילוי כתובת ה-IP של גולש שהשמיץ אדם באינטרנט. אמנם ניתנו בשנים האחרונות מספר פסקי דין שבהם הוצגו גישות שונות, והעמדות נעות בין דרישות מחמירות לגישות מקלות יותר –  אולם בית המשפט העליון טרם קבע כללים שיפוטיים מחייבים.

מושקוביץ' טען שהטוקבקים נועדו להשפילו ולהפכו למטרה לשנאה, בוז ולעג, ויש בהם כדי לפגוע במוניטין שלו כעיתונאי. בנוסף, לדבריו האתר 'וואלה' נושא באחריות נזיקית כלפיו בגלל פרסום הטוקבקים האנונימיים שפורסמו עליו ובגלל שלא הסיר אותם מיידית. יצוין כי בעבר כבר נפסק שמפעיל אתר אינו אחראי ללשון הרע שפורסם באתרו על ידי גולש בטוקבק, מעצם העמדת במת האתר לרשות הגולש לצורכי התבטאות. בנוסף נקבע כי אין להטיל אחריות על בעל אתר, כ"מפיץ" או כ"אחראי לעריכה", אם כי סוגיה זו עדיין פתוחה.

מושקוביץ' פנה לאתר וביקש ממנו לגלות את הכתובות של משלחי הטוקבקים המשמיצים, אך האתר סירב לבקשתו. לטענתו, בינתיים פורסמו באתר טוקבקים נוספים המשמיצים אותו, כאשר האתר לא פעל למניעת פרסומם והסרתם.

בצעד מפתיע סקרה לראשונה השופטת מרדכי את הטכנולוגיה המתקדמת של עולם המחשוב והמחישה עד כמה מלאכת גילוי פרטי הגולש באמצעות שחזור כתובת ה-IP בכלל לא מובטחת כאמצעי יעיל לגילוי זהותו של הגולש הפוגע. "אין בעצם גילוי המחשב כדי להוות גילוי הגולש", קבעה השופטת. "מחשבים רבים קיימים במקומות ציבוריים ומחשבים רבים נגישים למשתמשים מגוונים ובכל מקרה ליותר מגולש אחד. גילוי המחשב אינו מצביע על זיהוי הגולש, ללא ביצוע פעולות חקירה וחשיפה נוספות. התפתחויות טכנולוגיות חדישות ונוספות מאפשרות גלישה אלחוטית. גולשים מתחברים לרשת הפתוחה באמצעות כלים אלחוטיים. חיבור לרשת המתבצע בצורה זו יכול להוביל לכך שהכתובת ה-IP שתתקבל תהיה הכתובת של מחשב אחר, בעל חיבור לאינטרנט, שהיה בסמיכות מקום לתקשורת האלחוטית שבוצעה. במצב שכזה, אין בהכרח כל קשר בין הגולש האלחוטי לבין המחשב שכתובת ה-IP מובילה אליו".

כך שיתכן והשקעת מאמציו של מושוקביץ' לגילוי זהותו של המשמיץ האנונימי עלולה לפגוע בזכות לפרטיות של אנשים זרים על לא עוול בכפם. מושקוביץ' טען מנגד כי בכך נשללת ממנו זכותו לגשת לבתי משפט כדי למצות את הדין עם משמיציו. אך השופטת מרדכי קבעה כי עם חשיפה חד-סטרית של פרטי הטוקבקיסט המשמיץ, נפגעת מיידית פרטיותו באופן שלא ניתן להשיבה לאחור.

כעיקרון תקדימי קבעה השופטת מרדכי כי "ככל שהמהפכה התקשורתית של האינטרנט נמצאת עדיין בהתהוותה והתפתחותה, ראוי לנהוג בזהירות ובריסון בבואנו להתערב בה באמצעות קביעת כללים משפטיים חדשים. כל התערבות המטילה כללים מגבילים משפיעה בהכרח על המשך הליכי התפתחותה של הרשת כחלק מתרבותנו, ועל המשך התפתחותה הטכנולוגית".

פורסם לראשונה בשינויים במוסף "יומן", עיתון "מקור ראשון", 5.6.09

(ביש'א) 7832 ישראל מושקוביץ נ' וואלה! תקשורת בע'מ (שלום; עיריה מרדכי; 31.05.2009)