הרפורמים לבג"ץ: להעמיד לדין את הרב שמואל אליהו

לטענת העותרים, הרב אליהו, שחתם על המכתב האוסר על מכירת דירות לערבים, "מנהל מסע תעמולה גזעני", ויש להעמידו לדין משמעתי 

הרב שמואל אליהו. הסביר בעבר כי לא התכוון לפגוע באוכלוסייה הערבית ככזו אלא במיעוט התומך בטרור בלבד (צילום: יח"צ)

 

התנועה הרפורמית עתרה אתמול לבג"ץ בדרישה להורות ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד יהודה וינשטיין ולשר המשפטים פרופ' יעקב נאמן, להעמיד לדין משמעתי ולהשעות לאלתר את הרב שמואל אליהו, רבה של צפת. לטענת העותרים, הרב אליהו, שחתם על המכתב האוסר על מכירת דירות לערבים, "מנהל מסע תעמולה גזעני", ויש להעמידו לדין משמעתי בגין מעשים והתבטאויות המהווים לכאורה עבירות לפי חוק שירותי הדת היהודיים והסתה לגזענות.

בעתירה שהגיש המרכז לפלורליזם יהודי(!) של התנועה הרפורמית, בשיתוף הארגונים 'המטה למאבק לגזענות בישראל' ותנועת י"ב בחשוון, 'השומר הצעיר', והתנועה הקונסרבטיבית, נטען כי "מחדלם המתמשך של שר המשפטים והיועמ"ש להעמיד את הרב אליהו לדין משמעתי בגין התנהגותו גרמה לו לחוש חסין ולהמשיך בהפרת הדין ללא מורא החוק. הפקרת הזירה הציבורית למסיתים בלבד", נאמר בעתירה", והיעדר פעולה משפטית מהירה ונחרצת תורמת להתלהטות הרוחות, להגברת המערכה כנגד כל האוכלוסייה הערבית בישראל ולפגיעה אנושה במרקם החיים העדין בישראל. אזרחים תמימים שכל 'חטאם' הוא שהם משתייכים לציבור הלא-יהודי זוכים להשפלה ועוינות מאורגנת ומתוזמרת על ידי מי שמקבלים את משכורתם מהקופה הציבורית – ואין פוצה פה ומצפצף".

 

 

בהגשת העתירה אתמול ממשיכים אנשי המרכז לפלורליזם יהודי בניהול המאבק נגד הרב אליהו שבו התחילו עוד בימי היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז. אז, כזכור, החליט מזוז לחתום על הסדר טיעון עם הרב אליהו בשל התבטאויותיו בחשד להסתה לגזענות נגד ערביי ישראל, והסתפק בפרסום הבהרה והתנצלות בעיתונות של הרב, שבה הוא מסתייג באופן ברור ונחרץ מדבריו, ומסביר כי לא התכוון לפגוע באוכלוסייה הערבית ככזו אלא במיעוט התומך בטרור בלבד. היועץ מזוז אף הותיר את האפשרות לנהל נגד הרב אליהו הליך פלילי אם הוא ישוב להתבטא באופן אסור.

בסופו של דיון ארוך ומייגע שנערך במארס 2009 הציעו לרפורמים הנשיאה דורית ביניש והשופטים אליעזר ריבלין ואיילה פרוקצ'יה למחוק את עתירתם, משום ששופטי בג"ץ לא נוהגים להתערב בהחלטות המשטרה והפרקליטות בעודן מתנהלות. אך הרפורמים התעקשו על מתן פסק דין שידחה את עתירתם, כנראה כהישג טקטי שבו שופטי בג"ץ יתארו במסגרת פסק דינם את ההתבטאויות של הרב אליהו ובכך יציגו אותו באור לא מחמיא. ושופטי בג"ץ אכן דחו את העתירה פה-אחד, וקבעו בהחלטתם כי מסקנת היועץ מזוז "משקפת איזון ערכי סביר בנסיבות העניין".

"היועץ המשפטי לממשלה וגורמי התביעה ראו חשיבות רבה בהצהרה שפרסם הרב אליהו, בתפוצה נרחבת, שבה הסתייג מהדברים שצוטטו מפיו, הבהיר את כוונתו בלשון חדה וברורה, התנצל וקרא למתינות", פסק השופט ריבלין. "אליבא דהיועץ המשפטי, התנצלות כזו עשויה להיות בעלת משקל רב אף יותר מהרשעה פלילית, במיוחד ככל שמדובר בקהל חסידיו של הרב אליהו, והיא מהווה חלופה טובה יותר מאשר ניהול הליך פלילי שבו עלולה להתעצם השפעתן של ההתבטאויות נשוא כתב האישום".

את הרוח הגבית להחלטות היועץ מזוז העניק השופט ריבלין בכך שקבע כי "חזקה על היועץ המשפטי לממשלה וגורמי התביעה, בעלי הסמכות אשר נושאים באחריות, כי הביאו בחשבון אף את השיקולים העומדים מנגד, המפורטים בדברי העותרים, בטרם באו למסקנתם".

יצוין כי שופטי בג"ץ לא נוהגים להתערב בקבלת ההחלטות או בעצם אי-קבלתן על-ידי רשויות אכיפת החוק בכלל ובהחלטות של היועץ המשפטי לממשלה בפרט. רק השבוע נדחתה על הסף עתירה של ראש עיריית בת-ים, שלומי לחיאני, נגד המשטרה בדרישה לסיים באופן מיידי את החקירה המתנהלת נגדו מלפני שנה ולהעביר את חומרי החקירה להחלטת הפרקליטות. השופט ניל הנדל, בהסכמת השופטים אשר גרוניס ועדנה ארבל, דחה את עתירתו של לחיאני, שהוגשה לפני כשבועיים, אף מבלי לבקש את תגובת הפרקליטות.

"יסודו של הכלל הנקוט בידינו, כי בית משפט זה לא יתערב בהליכי חקירה המצויים בעיצומם", ציטט השופט הנדל מדברי עמיתו השופט אדמונד לוי, ופסק כי "מלאכת החקירה היא רבה, סבוכה ועדינה. כלל 'אי-ההתערבות' יפה ביתר שאת מקום בו העותר מבקש שנתערב בממשק העדין הקיים בין המשטרה לבין הפרקליטות ונורה להם אימתי להעביר את החומר האחד לידי רעהו. כלל נוסף שראוי לציון הוא שמידת ההתערבות בשיקול הדעת של רשויות אכיפת החוק והתביעה בסוגיה של חקירה פלילית והעמדה לדין היא מצומצמת ביותר ותתבצע, אם בכלל, במקרים חריגים בהם לוקה ההחלטה בעיוות מהותי או בחוסר סבירות קיצוני".

 

מנגד, שופטי בג"ץ ביקרו בעבר בחריפות רבה את היועמ"ש מזוז על שלא העמיד לדין משמעתי את הרב הראשי לישראל יונה מצגר בפרשת המלונות. השופט לוי פסק אז כי "אינני שותף כלל ועיקר לעמדתו של היועץ ולפיה בעייתי הוא להעמיד אדם לדין משמעתי מקום בו עומד הוא בראש המערכת שבה נהוגים כללי המשמעת".