שתיקתו הרועמת של הציבור לנוכח שביתת הפרקליטים ממחישה את הצורך הדחוף בהקמת מערכת בקרה יעילה ובעלת סמכויות על הפרקליטות
שביתת פרקליטי המדינה נכנסת היום ליומה ה-40. בכוונת ארגון הפרקליטים להחמיר בעיצומים, אך לציבור לא איכפת מהשביתה. מרבית השביתות במשק הסתיימו בגלל שלציבור היה באמת איכפת מזכויות השובתים והוא הפעיל את הלחץ על קובעי המדיניות להגיע להסדר מניח את הדעת. ואילו במקרה של שביתת הפרקליטים, השובתים לראשונה בתולדות המדינה, נראה כי הציבור חכם יותר מהפרקליטים השובתים ומראשי מערכת המשפט המתריעים מפני התמוטטות מוחלטת של מערכת הצדק.
במדינה שבה הפרקליטות מזמן לא מהווה את הפתרון לפשע הגואה, אלא חלק מהבעיה הקיומית של הציבור הפגיע, קל לשרטט את הגורמים שבעטיים לציבור לא ממש איכפת במקרה זה.
אין חכם מהציבור הרחב שמבין כי שלטון החוק בישראל היה על סף התמוטטות ולא מסיבות של מאבק מקצועי. כאשר הגופים הממונים על הטחת ביקורת עניינית מתריעים על תפקודה הכושל של הפרקליטות, היא מגיבה בתחיבת הראש לחול כבת-יענה ובבחינת "הכלבים נובחים והשיירה עוברת". רק לאחרונה מתח מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס ביקורת חמורה על תפקודה של עו"ד אריאלה סגל-אנטלר, התובעת במשפט רמון, שהיתה בגדר "רשלנות ממשית". הציפייה מפרקליט המדינה משה לדור היתה לנקוט בסנקציות משמעותיות לנוכח דו"ח המבקר, אבל לדור הסתער לקדם אותה לפרקליטת מחוז תל-אביב. ואילו היא עתרה לבג"ץ נגד המבקר.
הפרקליטות כפופה למספר גופי ביקורת מוסדית: שופטי מערכת בתי המשפט, מבקר המדינה, ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין ונציב שירות המדינה. יותר מדי ביקורת שמע הציבור על התנהלותה של הפרקליטות בפרשיות הרות גורל, ויותר מאוזלת יד התגלתה לנגד עינינו מצד מי שאמור לאכוף את ממצאי הביקורת האובייקטיבית על פרקליטים שסרחו. בשורה ארוכה של פרשיות, החל בתחום הכלכלי (פרשת קרדן ופרשת בנק הפועלים) וכלה בתחום הציבורי (בפרשיות שהביאו להדחת בכירים), השופטים ביקרו קשות את התנהלותם האובססיבית של פרקליטי המדינה להרשעה בכל מחיר במקום חיפוש אחרי האמת. הציבור ציפה שכלפי הפרקליטים שבוקרו יינקטו לפחות הליכים משמעתיים. קרה בדרך כלל ההיפך. פרקליט המדינה לדור אף בולם בכל כוחו הקמת גוף ביקורת חיצוני שיבחן את פעילות הפרקליטות.
לאור הירידה התלולה באמון הציבור בפרקליטות, על פי סקרי דעת קהל אמינים, בשל מחדליה החוזרים ונשנים, אין להתפלא על אדישות הציבור נוכח שביתת הפרקליטים. לציבור נמאס מהרדיפה האובססיבית של הפרקליטות אחרי נבחרי ציבור ואנשי עסקים, בחסות אידיאולוגיה של טיהור השחיתות, אך למעשה מתוך תאוות כוח וציפייה לקידום אישי. כל סיום קדנציה בפרקליטות הופך למצגת ראווה של רשימת קרקפות הידוענים שנתלו על חגורת הפרקליטות.
מזה חודש וחצי יושבים הפרקליטים ספונים בביתם. אחדים מהם מתחילים להתלונן בקול על חוסר מעש ושעמום. כדאי להם לנצל את השביתה לעריכת חשבון נפש אישי וקולקטיבי. שתיקתו הרועמת של הציבור לנוכח שביתת הפרקליטים ממחישה את הצורך הדחוף בהקמת מערכת בקרה יעילה ובעלת סמכויות על הפרקליטות. לציבור בישראל זכות מלאה למערכת תביעה מקצועית ויעילה שתמגר את הפשע הגואה ברחובות ותטהר את השחיתות הציבורית – לא לפני שתתכבד נא לנקות את האורוות במערכת אכיפת החוק כדי להחזיר לה את כוח ההרתעה והאמון הציבורי.
פורסם כמאמר מערכת בעיתון "מקור ראשון", 26.12.10
פאזל 