שיקולים פוליטיים? אצלנו? – ראיון בלעדי עם עו"ד שי ניצן

מאת: אורי פז והודיה כריש-חזוני
הוא שלם לחלוטין עם עצירת האוטובוסים שיצאו להפגנה בכפר מימון, עומד מאחורי צווי ההרחקה המנהליים נגד פעילי ימין ביהודה ושומרון, ומשוכנע שאין הפליה פוליטית כלשהי בהחלטות הפרקליטות. שי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה, יוצא להגנת תדמיתה של הפרקליטות. ואל תקראו לו דתל"ש

"מאז ומעולם ביקשו בני האדם שוויון לפני החוק; שהרי חוקים שאינם שווים לכולם, אינם חוקים".

מרקוס טוליוס קיקרו, על החובות, ס' 2, 12, 42 (הוצ' אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ג, עמ' 121)

"אף אחד לא יודע מהן דעותיי הפוליטיות". עו"ד שי ניצן

לשי ניצן, המשנה לפרקליט המדינה לענייני תפקידים מיוחדים, חשוב שקוראי 'מקור ראשון' ישמעו מה שיש לו להגיד, שיראו איך הדברים נראים מהכיוון שלו. לא פעם במהלך הראיון חזר עו"ד ניצן על התקווה שדבריו יצליחו לשנות את התדמית הבלתי מחמיאה שלה זוכה הגוף שבו הוא עובד בקרב הימין. "מקור ראשון הוא בעיני עיתון חשוב", הוא אומר, "הוא מגיע לאוכלוסייה שיש לה בדרך כלל דעות לא חיוביות על הפרקליטות".

מה ההסבר שלך לתדמית השלילית הזו?

"מדובר באוכלוסייה שיש לה אג'נדה פוליטית, והפרקליטות לא פועלת משיקולים פוליטיים".
 
לפני כשבועיים פורסמה במוסף זה כתבה שהצביעה על הפער בין מספר החקירות הנפתחות נגד אנשי ימין בחשד להסתה לעומת המספר הנמוך יחסית של חקירות דומות נגד גורמי שמאל (כתבת התחקיר שלי בנדון תעלה לבלוג זה בימים הקרובים). הטענות בכתבה הופנו באופן ישיר לשי ניצן, הממונה על ההחלטות בעניין. השבוע הוא ביקש להתמודד עם הדברים, גם ברמה האישית.

"שמחתי לקרוא שאני דתל"ש", הוא אומר.

אתה לא?

"אני לא אוהב הגדרות, זו הגדרה מאוד מסובכת. ילדי לומדים כולם בחינוך הדתי, אני שומר שבת, שומר כשרות. תחליטו אתם מי דתל"ש ומי לא. לי לא אכפת מה כתוב, הילדים שלי יודעים את האמת".

אתה עוד מסתובב עם מאבטחים?

"אף פעם לא הסתובבתי עם מאבטחים. לפעמים מגיעים אלי מאבטחים הביתה, אבל אלו לא ממש מאבטחים, זו המשטרה. זה נכון ששוטרים פוקדים את ביתי בתדירות לא נמוכה".

למה?

"כי הבית שלי הוא מקום ביקור מועדף על פעילים מהימין הקיצוני שבאים ומציקים לי. אני לא לבד בעניין הזה. עושים זאת גם לקצינים כמו נועם תיבון, מפקד אוגדת איו"ש".

מה זה 'מציקים'?

"אם מגיעים אלי באחת וחצי בלילה הביתה ומתחילים לשרוק במשרוקיות ולצעוק באמצע שכונת מגורים – 'שי ניצן בוגד', זה נקרא להציק. אם דופקים בדלת כשאני לא נמצא בכלל ומדברים עם הילדים, זה נקרא להציק. וזה קורה לא מעט. גם בחודשים האחרונים".

"אני יכול להחליט"

בכתבה שפורסמה כאן, הובא סיפורו של שמואל בן-ישי ששיבח בכתבה טלוויזיונית את מעשיו של ברוך גולדשטיין. כשלוש שנים וחצי לאחר השידור, מבלי שידוע על תלונה שהוגשה נגדו, הוחלט בפרקליטות לפתוח בחקירה ולהאשימו בהסתה. עוה"ד ניצן מנסה להסביר איך פועל המנגנון הזה: "יש הנחייה של פרקליט המדינה, שקובעת שבעבירות בעלות רגישות מיוחדת לא תיפתח חקירה ובוודאי לא יוגש כתב אישום ולא ייסגר תיק ללא קבלת אישור של הדרג הבכיר שנקבע, והוא דרג של המשנה לפרקליט המדינה. מדובר בעבירות שמשיקות לחופש הביטוי. כלולות בכך עבירות של הסתה לאלימות, הסתה לגזענות, הסתה להשתמטות והמרדה. אלו עבירות מאוד רגישות בשל החשש מפגיעה בחופש הביטוי, לכן לא רצו לתת את שיקול הדעת לכל שוטר בשטח או לכל תובע רגיל, אלא יש מסננת של דרג בכיר".

מה הם הנהלים לפתיחת חקירה בנושא הסתה במקרה שבו לא הוגשה תלונה?

"ככלל, אין דבר כזה. מה זה לא הוגשה תלונה? אני לא יושב וקורא עיתונים ומחפש דברי הסתה. אני מקבל פניות. אנחנו כתובת המקבלת תלונות מחברי כנסת, מהציבור, מהמשטרה. בדרך כלל דברים כאלו מגיעים למשטרה, והמשטרה מחויבת לפנות אלינו. הם לא יכולים לפתוח בחקירה על דעת עצמם. כל מי שחושב שנעשתה עבירה, אנחנו הכתובת".

במחשבה שנייה, הוא נזכר בחקירה אחת ללא תלונה. "גם זה יכול לקרות. אני זוכר שנסעתי פעם בשכונת קריית-משה לבקר את הורי, וראיתי על לוח מודעות מודעה גדולה שנראתה לי חמורה ביותר. אני לא אעצום את עיני, זו זכותי. שלחתי את המשטרה לפתוח חקירה בעניין הזה".

מה היה כתוב שם?

"לא זוכר, משהו של תנועת כך, שהיא ארגון לא חוקי".

לדברי עו"ד ניצן, מכיוון שההחלטה בנושא פתיחת חקירה בעניין הסתה מרוכזת במקום אחד, אין צורך בנהלים. "יש עבירות ספציפיות טעונות שיש לגביהן הנחיות של היועץ המשפטי לממשלה, למשל העבירה של העלבת עובד ציבור, שהיא עבירה מאוד רחבה, לכן שם יש הנחייה שקובעת כללים. בעניין ההסתה ההנחיה אומרת שכל מי שחושב שנעברה עבירה בתחום הזה צריך להעביר את זה למחלקה הזו, ופה אני יכול להחליט".

הכול קם ונופל על שיקול הדעת של אדם אחד?

"יש ניסיון מצטבר. תלוי מה תוכן הדברים, מה היכולת שלהם להשפיע על הציבור. זה לא רצח או שוד, שם אין מה להתווכח. המדיניות שלנו היא מאוד מצומצמת. סטטיסטית, להערכתי, מוגשים בין עשרה לעשרים אחוז כתבי אישום מתוך סך התלונות שמגיעות אלינו בנושא הזה".
 
ניצן מסביר שכל תלונה  נבדקת על פי שני פרמטרים: ראשית, האם יש ראיות המוכיחות שנעברה עבירה. "על פי החוק, עבירת הסתה לאלימות מתקיימת כשישנה 'אפשרות ממשית' שהדברים שאמר אדם יובילו לאלימות, ודברים התומכים באלימות או קוראים לביצוע מעשה אלימות, אינם עבירה", הוא אומר ומדגים, "יש מקרים קלים ויש מקרים קשים. אם מישהו שולח טוקבק ש'צריך להיכנס בערבים', בטוקבקים בדרך כלל אין 'אפשרות ממשית'. לעומת זאת, אם במהלך הפגנה סוערת מישהו מתחיל לצעוק 'להרוג את השוטרים', או 'איטבח אל יהוד' או 'מוות לערבים', ואתה רואה שאנשים מתחילים לזרוק אבנים, יש פה 'אפשרות ממשית' והנה גם יצאה אלימות. רוב המקרים הם באמצע, ופה זה מבחן הסתברותי. אז אתה צריך להחליט לפי השכל הישר".

של מי? זו בדיוק השאלה

"של התובע. במקרה הזה אני התובע, אבל בגלל הרגישות של העניין אני לא מספיק. מעלי יש פרקליט המדינה, מעליו יש היועץ המשפטי לממשלה. לפי החוק, כדי להגיש כתב אישום בעבירה של הסתה לאלימות, היועץ המשפטי לממשלה בכבודו ובעצמו צריך להתפנות מכל עיסוקיו. אני כותב לו חוות דעת מנומקת, הוא קורא ומעיר הערות ושואל שאלות. אין לכם מושג כמה משקיעים בדבר הזה, ולא במקרה אחד לא קיבלו את המלצתי לכאן ולכאן".

"טליה ששון פעלה במקצועיות"

הפרמטר השני שנבדק בתלונה על עבירת הסתה הוא מידת העניין לציבור. "אם זה אדם שאף אחד לא מכיר או לא שמע, אז אין עניין לציבור. זה כמו למשל ללבוש חולצה של תנועת 'כך'. זה אסור כי מדובר בארגון טרור, אבל אם מדובר בנער בן 16 שרק לבש חולצה ואין לו עבר, אתה מסתפק באזהרה. אם יתפסו אותו עוד פעם, לכולם ברור שמידת העניין לציבור משתנה".

בכל מקרה, אומר ניצן, יש במדינת ישראל בג"ץ, ומי שההחלטה אינה נראית לו מוזמן לפנות לערכאה הזו.

בג"ץ לא נוהג להתערב בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה. כך קרה למשל במקרה של הרב שמואל אליהו, כשהרפורמים עתרו נגד הסדר הטיעון שחתמתם איתו לאחר שהואשם על ידיכם בהסתה לגזענות.

"נכון, וטוב שכך. אני המלצתי להגיש כתב אישום ואני גם המלצתי להגיע איתו להסדר, כי אני חושב שלהתנצלות של אדם ברמתו – עם היקף מאמינים ותומכים כשלו – יש ערך רב. אני לגמרי שלם עם עצמי. יש לי שיקולים מקצועיים נטו. אם יהודי וערבי יגידו בדיוק אותו הדבר באותן הנסיבות – התוצאה תהיה זהה. הבעיה היא שלעולם אין שני מקרים דומים. אתה אומר לי: הוגשו כך וכך כתבי אישום כלפי ימין וכך כלפי שמאל, סימן שהפרקליטות שמאלנית. המציאות היא שיש יותר תלונות על הסתה נגד אנשי ימין".

אין אמון של הציבור הימני במערכת, לכן יש פחות תלונות. אולי אם תהיה שקיפות הדבר יסייע להחזרת האמון של הציבור במוסד הפרקליטות?

"מה תיתן השקיפות? נראה לך שהציבור באמת יכול לרדת לעומקו של כל סיפור? יש הרי מאות מקרים. במקרה של שמואל בן-ישי היתה שקיפות, ניסו לשכנע, ואז בית המשפט אמר 'זה לא תפקידי, ישפוט הציבור'. הציבור שופט באמצעות העיתונאים שבוחרים להביא ציטוטים מפה ומשם. אני בטוח שעיתון ערבי היה מוצא בטבלה שהצגנו מקרים הפוכים בדיוק למסקנה שלכם".

ואז קורה שטליה ששון יוצאת מהמחלקה שלך בפרקליטות ומצטרפת למרצ.

"טליה ששון היא אזרחית במדינת ישראל שלפני חמש שנים פרשה מהפרקליטות והחליטה להצטרף לפוליטיקה. אם היא הייתה המצטרפת לליכוד גם הייתם שואלים שאלות? מירי רגב, שהיתה דוברת צה"ל ועבדתי איתה לא מעט, עברה עכשיו לליכוד. מה הבעיה פה?"

אתה יודע בדיוק מה הבעיה. הטענה היא שיש כאן מגמתיות. הכול נופל על שיקול דעת, ואז מתברר שיש פרקליטה שמזדהה עם מרצ.

"אתם יודעים שטליה ששון ייצגה את המדינה בתביעה לפסול את בל"ד מלרוץ לכנסת? אז מה, היא שונאת ערבים? אני מבין שזה נתן תחמושת מצוינת למחנה ההפוך ממנה. לטליה ששון יש זכות כמו לכל אדם להצטרף לפוליטיקה. אני משוכנע שכשהיא היתה עובדת מדינה היא פעלה לפי מיטב הכרתה המקצועית".

לא יכול להיות שיש כאן משהו אמיתי, לא סתם תחושות?

"אתם חייבים להבין שבדברים הרגישים היועץ המשפטי ופרקליט המדינה משקיעים המון. טליה ששון לא פעלה לבד. החלטות שלה להגיש כתבי אישום עברו דרך היועץ המשפטי לממשלה הקודם, אליקים רובינשטיין. אין אדם שאין לא דעות פוליטיות, אבל אני משוכנע שאף אחד לא יודע מה הדעות שלי".

כאן מתערבת העוזרת הנאמנה שלו בשיחה ואומרת כי אכן, אין לה מושג מהן דעותיו הפוליטיות של ניצן. "אני לא אומר לאף אחד מה אני מצביע בקלפי, כי אני לא רוצה שידעו", הוא מוסיף.

כדוגמה נוספת לשיקולים לא ברורים של הפרקליטות, אנו מעלים את המקרה של זאב בראודה מקרית ארבע, שנעצר לאחר שירה לעבר פלשתינים בעימות שנוצר בעקבות פינוי 'בית השלום' בחברון. התובע מטעם הפרקליטות ביקש מהשופטת מלכה אביב שתשקול שנית את החלטתה שלא להותיר את האדם במעצר, בשל העניין הרב של התקשורת העולמית במקרה. "אם אתם שואלים אותי, האמירה של הפרקליט שם היא לא האמירה הכי מוצלחת".

זה כל מה שיש לך להגיד על זה?

"יש לי יותר, אבל אני לא אגיד את זה לכם. ההד התקשורתי הוא לא שיקול. אגב, אני חושב שהיה צריך לעצור את האיש ללא קשר לתקשורת. לפי הראיות לכאורה שהוא ירה בלי כל פרובוקציה. פרקליט המדינה החליט לערער על זה לעליון, כי הוא חשב שמה שבראודה עשה היה חמור מאוד. יהיה משפט, יבואו עדים, ואם הוא יזוכה – יבורך".

אכיפה מורכבת

ניצן מודע לביקורת החריפה שמוטחת כלפיו באופן אישי מימין, אבל אומר שגם לארגוני השמאל יש תלונות "מכאן ועד להודעה חדשה".

אם יש נגדך תלונות גם מימין וגם משמאל זה אומר שאתה בסדר?

"זה לא אומר שאני בסדר, אבל אני רוצה שתראו את מלוא התמונה. הם טוענים שאני מגן על כל עוולה, ושאנחנו לא אוכפים את החוק בכלל ביו"ש. לעומת זאת, ארגוני הימין טוענים שאני עוכר ישראל ושאני שונא את מפעל ההתנחלויות. אז יש עניין של שכל ישר; האם יכול להיות שאני גם כזה אנטי ימין וגם כזה אנטי שמאל?".

אומרים שאתה מעורה בכל מקרה של זריקת אבן, שכל תובע בתיקים כאלה מגיע אליך. קוראים לך "הפרקליט לענייני מתנחלים".

"נראה לכם שיש לי יכולות כאלו? אגב, גם אם זה היה כך, זה לא נראה לי כל כך נורא. אני יכול להגיד לכם שמכל התובעים באיו"ש אני מכיר בערך שניים – את ראש מחלקת התביעות ואת מי שעומדת בראש השלוחה בשומרון. כל תובע מגיע אלי? בחיים לא הייתי עומד בכך. אלה שטויות. יש מאות מקרי הפרות סדר באיו"ש. אני יודע כל דבר? יש שני מקרים – של אירועים בולטים וענייני מדיניות, ושני הדברים האלו באמת מגיעים אלי".

מדוע הוקם צוות  אכיפת החוק ביו"ש? יש צוות לאכיפת חוק בעכו?

"כשקיים נושא שהוא טעון ורגיש, לפעמים מקימים צוות בין-משרדי שיתעסק בדבר הזה. עכשיו, לדוגמה, יש צוות כזה שעוסק בתביעות הבינלאומיות המוגשות נגד ישראלים בעקבות המבצע בעזה 'עופרת יצוקה'. יש צוות נוסף שעוסק בהצעה שעלתה לאחרונה לקצץ את זכויות אסירי חמאס בכלא הישראלי, ובמקרה אני יושב גם בצוות הזה". לניצן חשוב לציין שרוב זמנו מוקדש לעיסוק בנושאים הקשורים לביטחון המדינה, ולאו דווקא לתלונות על אמירות הסתה כאלו ואחרות.

"ביו"ש אכיפת החוק על ישראלים היא מורכבת, כי מעורבים בזה כמה זרועות –הצבא, המשטרה ובנושאים מסוימים גם שירות הביטחון, וכן המנהל האזרחי והפרקליטות. לכן, חשבו שיש צורך בצוות בין-משרדי שתפקידו ליצור שיתוף פעולה בין הזרועות השונות ולקבוע בענייני מדיניות. הצוות הזה מוגדר כעוסק בישראלים, גם בפעילי שמאל. יש לפעמים חיכוכים בין המשטרה לצבא וצריך להחליט מי יעשה מה. יש טענות כלפי אי-אכיפת חוק שנובעת מהמורכבות הזו".

יש גם טענות על אכיפת יתר כלפי תושבי יו"ש.

"נכון, גם זה באחריותי. השקעתי הרבה זמן בבדיקת הטענות שהופיעו בדו"ח שהוציאה הגברת אורית סטרוק בעניין".

כדוגמה למקרה שבו היה מעורב הצוות השנוי במחלוקת שבראשו הוא עומד, מביא ניצן את הסוגיה הבעייתית במיוחד של צווי הרחקה מנהליים שניתנו בשנים האחרונות לכמה מתושבי יו"ש. "לפני כשנתיים היתה תקופה שבה בגלל ריבוי של התראות על הפרות סדר קשות, יש מי שיקרא לזה אפילו טרור, הוחלט על ידי הצבא בהמלצת גורמי הביטחון להוציא צווי הרחקה". לדברי ניצן מי שמחליט בסופו של דבר על הצווים הוא אלוף הפיקוד, בהסתמך על המלצות של שירות הביטחון, היועץ המשפטי ועוד חוות דעת המוגשות לו, גם מהפרקליטות. "אני אתן דוגמה הפוכה", הוא אומר. "יש מאות צווים מנהליים ביו"ש בכל שנה. אני מעריך שכשלושה אחוז מהם נגד ישראלים וכ-97 אחוזים נגד פלשתינאים".

מתוך שלושת האחוזים כמה נגד מתפרעי שמאל?

"אני לא זוכר. ביו"ש למיטב זכרוני גרים הרבה יותר ישראלים ימנים כמו שאתם קוראים להם, מאשר אנשי שמאל".

אבל השאלה היא מי מעורב בהתפרעויות?

"לא מוציאים צו מנהלי נגד מי שרק מעורב בהתפרעויות. מוציאים בגלל חשש או יסוד מוצק שאנשים מעורבים בניסיון להרוג או לפגוע בגופם של אנשים. ייתכן שאם היה מישהו שהוכיחו לי שבכוונתו להסב פגיעה ברכוש בקנה מידה עצום – כמו כריתת עצי זית, שזה בפני עצמו יכול להבעיר את השטח ולגרום להתפרעויות – זה גם יאושר. אבל במקרים שאני זוכר היה מדובר בחשש אמיתי לפגיעה בגוף. בגלל הרגישות של הוצאת צווים כאלו לישראלים זה עובר גם אישור של הפרקליטות. לעומת זאת, במאות הצווים שמוצאים לפלשתינאים – שהם הרבה יותר גרועים, כי בהם אנשים מורחקים לא רק מביתם אלא מורחקים לתוך הכלא – זה לא עובר אישור של הפרקליטות".

צווים מנהליים הם ריקוד על קצה הגבול הדמוקרטי, שכן האדם נענש בלא שנאמר לו מהן ההאשמות המיוחסות לו.

"זו אכן הטענה העיקרית של ארגוני השמאל נגד מעצרים מנהליים של ערבים. יש כרגע כ-800 פלשתינים עצורים שלא יודעים בדיוק על מה הם יושבים ולא יודעים מתי זה ייגמר. מגדירים אותם בכותרת של 'פעיל חמאס מסוכן'. לפי החוק הבינלאומי זה מותר בשטח כבוש, וגם במדינת ישראל, בתנאים מסוימים, אפשר לעשות זאת. זה באמת הליך משפטי בעייתי, אבל זה הליך של אין ברירה. כי האלטרנטיבה היא שאתה מקבל ידיעה ממקור שהאיש לדוגמה הולך לרצוח – עצרת אותו, חקרת והוא מכחיש – השאלה אם לשחרר והוא ילך וירצח, או לעשות מעשה שהוא בעייתי מבחינה משפטית, אבל הוא מותר".

ובכל זאת, ההשוואה כאן מכעיסה; מצד אחד יש לך מחבלים פלשתינים בפוטנציה, ומהצד השני אזרחים ישראלים שמשרתים במילואים, משלמים מסים, ואתה אומר להם: אני מרחיק אותך ולא מסביר למה.

"לכן עושים את זה הרבה פחות. העצור המנהלי הישראלי האחרון היה לפני כארבע-חמש שנים. למיטב זכרוני זה היה נעם פדרמן, שהיה עצור במשך תשעה חודשים".

"טוב שעצרנו את האוטובוסים"

לפני כשבועיים נערכה פעילות משטרתית יזומה בחוות גלעד שבשומרון. שוטרים התחבאו בתוך רכב פלשתיני, ושניים מהם אף התחזו לפלשתינים המנסים לתקן את הרכב, כמעין פיתיון לתושבי החווה. לניצן ההטעיה הזו נראית פעולה לגיטימית לחלוטין. "בשבוע שלפני כן היו תלונות של פלשתינים שרגמו אותם שם באבנים", הוא מספר. "המשטרה יכולה לחכות שיקרה נס והיא במקרה תעבור שם כשזורקים אבנים, או ליזום. זה פעילות שהמשטרה עושה, כמו שהיא שולחת אנשים לקנות סמים כפיתיון. ככה עובדים".

ניצן אומר כי ברור לו שיותר מ-99 אחוזים מתושבי יו"ש לא מעורבים בעבירות הללו. "יש כמה מאות. אז אתה אומר – רק 20 תיקים הוגשו נגד השמאל, ו-50 נגד הימין, אבל קבוצת פעילי השמאל אלו פחות או יותר אותם 50 איש בכל יום שישי. סטטיסטית, יש נגדם הרבה יותר תיקים".

בימים אלו נידון חוק הנוגע למספר לא מבוטל של צעירים כתומים – חוק החנינה למתנגדי ההתנתקות. ניצן לא מסתיר את התנגדותו הנחרצת למהלך הזה. "אני חושב שזה לא בסדר לתת חנינה לפי השתייכות של פלח מסוים. משרד המשפטים מתנגד לחוק. אנחנו חושבים שזה סותר עקרונות בסיסיים. אבל הכנסת יכולה לחוקק מה שהיא רוצה".

התיקון הזה נדרש בשל אכיפת יתר, שלא לומר השתוללות משטרתית ומשפטית כנגד מתנגדי ההתנתקות.

ניצן מתנגד בתוקף. "אני חולק לגמרי על טענתכם שהייתה אכיפת יתר. אני ריכזתי את העבודה על כל נוהל בעל היבט משפטי לקראת ההתנתקות".

כשמובאות בפניו דוגמות ספציפיות כמו שפיטתם של מפגיני כפר-דרום בקבוצות, או חוות דעת של הסנגוריה הציבורית שהיתה החמרה עם קטינים, אומר ניצן: "כל הנהלים הובאו בפני היועץ המשפטי לממשלה, בפני פרקליט המדינה, אלה לא דברים שנעשו כלאחר יד. המדיניות הייתה מסוימת, כי חשבו שצריך לאפשר לממשלה לבצע את החלטתה. ככה זה בדמוקרטיה".

אפילו עצירת האוטובוסים בדרך להפגנה הגדולה בכפר מימון היא כשרה בעיניך?

"לחלוטין. תפקידנו היה לוודא שאנשים לא יפרו את החוק כדי לסכל את תוכניות הממשלה. אני חושב שהיה לגיטימי לעצור את האוטובוסים שאנשים עליהם אמרו 'אנחנו נוסעים כדי להפר את החוק ולפרוץ לגוש קטיף'. המטרה של הצעדה הזו היתה לסכל את תוכניות הממשלה 'הנפשעת'. אני לא חושב שהיו כאן כללים מחמירים".

לקריאה נוספת, ראו:

בעז העצני, הפרצוף האמיתי של שי ניצן, NEWS1

 

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה ראיונות עם משפטנים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על שיקולים פוליטיים? אצלנו? – ראיון בלעדי עם עו"ד שי ניצן

  1. שיש אדם כמו שי ניצן בפרקליטות, וחבל שאין יותר ממנו – שמגלים אומץ מול לחצים פוליטיים להכשרת עבירות על החוק.
    תודה על הראיון איתו, התעודדתי קצת.

  2. רן הציוני הגיב:

    3 שעות וחצי כנראה ולא 3 שנים וחצי. כשמדובר באנשי שמאל, הטעות הזו היא נכונה.

  3. פינגבאק: פורקן זעם משפטי | פאזל

  4. פינגבאק: חוקי, לכהורע* « אַבְלַאסְטִינָה

  5. מעצרים הגיב:

    אנשים לא יכולים להפר את החוק כדי לסכל את תוכניות הממשלה – בטחון המדינה עקב המצב שבו היא קיימת כל כך חשוב ועדין. אני מצטרפת לכותבת תגובה מספר אחד – הלוואי והיו עוד אנשים טובים כמו שי ניצן.

  6. Moshe Flam הגיב:

    הכל נראה נכון ונשמע נכון מפי שי ניצן. עד שאתם פוגשים את השוטרים לבושי השחורים פנים אל פנים. או אפילו את שוטרי התנועה. מיד לאחר הפגישה, ברור לכם שמשהו כאן ממש לא בסדר במשוואה. אתם שומעים אותם מדקלמים את המשפטים הללו של שי ניצן.

    עד שאתם מבינים שכל מדינת ישראל הפכו לשפוטים של עורכי דין מהסוג הזה.

    מסמכים מסמרי שיער נמצאים חפשי לעיון כדי להדגים את זה.
    אין יותר חברה להגנת הטבע. אין יותר הגנת הסביבה. אין יותר באמת גם רצון לדו קיום כלשהו במרחב. הכל מתוך אלימות גואה של כוחנות "משפטית".

    שמעתי פעם את יוסי שריד (לפני לא הרבה זמן) מזלזל בכוחו של ההסברה. ובכן, לדעתי הדרך היחידה להלחם היא בעזרת פרסומת. פרסומת שהסאב טקסט שלה יהיה אחווה, אכפתיות, משפחתיות, מסורת, טבע. פרסומת שתתמודד מול הזולות, המיניות, הרדידות והעבריינות. פרסומת שתשדר לאנשים מיהם האוכלוסיות החיוביות ותציג "גיבוריים חברתיים" אשר להם אנשים רוצים להידמות.
    שתגרום לגינוי מבקשי הרעה והמוות. פרסומת שבסופו של דבר תפרק את המשטרה הכוחנית ואת המשפטנים היהירים מעמדות הרות אסון. אני בטוח שיהיו מספיק מממנים לפרסומת כזו, והיא תעשה את שלה. אני בטוח שאפשר לעשות אותו דבר גם אצל הבדואים בנגב והפלאחים. כולם צורכים טלוויזיה. ואולי השמאל אפילו יצטרף (טוב, לא באמת) .

    ב1954 היפנים היו מתחתנים בקערת אורז משותפת. שנתיים אחר כך כבר היו צרכני היהלומים השניים בעולם. בזכות מסע תעמולה מתוחכם כולל אסטרטגים וטקטיקנים – בשלטי חוצות פשוטים.

  7. 1111 הגיב:

    הבנתי.

    שוטרים הולכים להתחפש לפלסטינים רק כשמתנחלים זורקים אבנים.

    וכשערבים זורקים אבנים מספר פעמים ביום, אף אחד לא מנסה להתחפש למתנחל ולתפוס אותם.
    ממש שוויון

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s