התופעה החדשה של הגשת "תביעות נזיקין" בין בני זוג הנמצאים בהליכי גירושין מביאה לעגינות ולמבוי סתום: בית הדין הרבני בנתניה פסק כי אישה שהגישה תביעה נזיקית נגד בעלה בגין סרבנות גט לבית המשפט למשפחה, מעגנת את עצמה. הדיינים מיכאל עמוס, שניאור פרדס ואריאל ינאי אף פנו בקריאה נרגשת לערכאות המשפטיות הגבוהות בבקשה שלא לאפשר הגשת תביעות נזיקיות בנושאים מהמעמד האישי.
במקרה שבו דנו הדיינים, בני הזוג נישאו בשנת 1977. כחלוף שני עשורים נישואיהם עלו על שרטון ובשנת 2001 הגישה האישה תביעת גירושין, ואילו הבעל הגיש תביעה לשלום בית. הדיינים לא נענו לבקשת שלום בית, למרות שחלק מהטענות של האישה התבררו בדיון כלא נכונות, אך נפסק ש"אין האישה רוצה את בעלה ולא מן השפה ולחוץ". בדיון נוסף, האישה התפרעה והתחצפה בפני הדיינים, שנאלצו לדחות את המשך הדיון. האישה לא הופיעה לדיון שנקבע, ותיק הגירושין שהגישה נסגר. אז פתחה האישה מחדש את תיק הגירושין, והפעם העלילה על הבעל שהוא מתנהג כלפיה באלימות ואף אונס אותה. טענות שהתבררו כשקריות בבית הדין ובהליך שהתנהל בבית המשפט.
בשלב מאוחר יותר הגיעו הצדדים להסכם גירושין מחוץ לכותלי בית הדין, אך בבירור שערכו הדיינים בטרם מסירת הגט לאישה התברר כי הבעל אולץ להתגרש מאשתו בשל תביעת נזיקין שזו הגישה נגדו לבית המשפט למשפחה, בסך של 1,400,000 שקלים, בטענה כי הוא גורם לעיגונה וסרבן גט. הבעל ביקש מהדיינים להכריז כי אינו סרבן גט, משום שלטענתו האישה היא זו שמעכבת את הגט בכך שהיא מסרבת למחוק את תביעת הנזיקין ומעכבת את חלוקת הרכוש בין הצדדים בניגוד לקביעת הדיינים בתביעת הגירושין. "זה עומד עלי כמו חרב", תיאר הבעל בפני הדיינים, "השופטת כפתה עלי (לחתום על הסכם הגירושין). אחרת, היו מכניסים אותי לבית הסוהר על ביזיון בית המשפט".
הדיין שניאור פרדס תיאר בפסק הדין את "המקרה העגום" שבו האישה מעכבת את עצמה שנים רבות מלהתגרש, למרות שהיתה בידה זה מכבר האפשרות לחלק את הרכוש המשותף שווה בשווה, לבטל את תביעת הנזיקין ש"אין בה ממש" מול פסק הדין של בית הדין שבו לא חויב הבעל להתגרש. האישה, לדברי הדיינים, שיקרה לא פעם בתלונותיה נגד הבעל, שזוכה מאלימות פיזית והמשטרה אף דחתה את תלונותיה פעמיים. "אולי תתעורר האישה מתרדמתה ועקשנותה ותבין ותשכיל אולי, שהיא זו סרבנית הגט במקרה דנן, והיא זו שמעגנת את עצמה!", כתב הדיין פרדס והוסיף כי לא ייתכן מצב בו האישה תעקוף "בדלת האחורית" את קביעות בית הדין הרבני באמצעות תביעת הנזיקין, שעצם הגשתה הופכת את הגט למעושה שלא כהלכה ולריבוי ממזרים בישראל.
הגשת תביעת נזיקין נגד הבעל גורמת לעוגמת נפש ועגינות לאישה עצמה, פסקו הדיינים. במקרה זה הבעל לא חויב כלל בגט, וגם במקרים אחרים בהם הבעל חויב לתת גט לאשתו, תביעת הנזיקין גורמת לגט להתבטל. לכן הדיינים פנו בפסיקתם "בבקשה מעומק לב לגורמי המשפט בישראל להימנע מטיפול בתביעות הנזיקין. מטרתם הרי להיטיב עם מגישי התביעה, אולם בפועל נגרם להם נזק ישיר ועוגמת נפש. הליכים אלו מביאים את התיקים למבוי סתום, והם-הם הגורמים לעגינות של שנים". הדיינים אף מתנגדים להגשת תביעת נזיקין גם לאחר מתן הגט, לפיצוי על שנות העיגון, שכן אז מתעוררת שאלה הלכתית אחרת של "גט מוטעה".
הדיין אריאל ינאי הכריז על התהוותה של "מלחמת עולם" מול בתי המשפט האזרחיים נוכח ריבוי תביעות הנזיקין בנושא המעמד האישי. "לצערי, עם התפשטות תופעת תביעות הנזיקין בנושא המעמד האישי – אנו נסוגים לאותם 'ימי הביניים החשוכים' של מאבקי ומלחמות הסמכויות – אך הפעם המלחמה הזו לובשת לה צורה קשה יותר וגרועה בהרבה. מדובר במאבק על סמכות הפסיקה ועל עצם קיומו ותוקפו של פסק הדין שניתן או שיינתן על ידי בית הדין בנושא הגירושין", כתב הדיין ינאי והוסיף כי "מבחינה הלכתית טהורה, מדובר כאן בנושאים החמורים והמהותיים ביותר בדין האישי – כשרותו של הגט והחשש מפני ממזרות. באם התופעה הקשה הזו של הגשת תביעות נזיקין תתפשט ותתרחב ללא הצבת מחסומים ברורים – סופה מי יישורנו?".
הדיינים פנו בקריאה לבית המשפט העליון לתת את דעתו לסוגיה הנפיצה, בעצה אחת עם בית הדין הרבני הגדול. שכן, "הפולמוס העכשווי בנושא תביעות הנזיקין הללו יגרום בראש ובראשונה נזק בלתי הפיך דווקא לאישה. האישה הזו שחושבת כי הישועה תבוא לה באמצעות צעד שיסייע בידה להשתחרר מבעלה, מביאה על עצמה במו-ידיה את ההיפך הגמור. כמו 'בומרנג' שחוזר אליה וחוסם לחלוטין אפשרות של פתרון בדרך של גירושין… היא אולי תזכה בממון, אך לא בגט. כסף במקום חירות".
עו"ד בתיה כהנא-דרור, מנכ"לית 'מבוי סתום – למען מסורבות גט', מסרה בתגובה ל'מקור ראשון' כי "ניסיון הדיינים להילחם בתביעות הנזיקין מנוגד לחוק, למוסר ואף להלכה. תביעות הנזיקין הופיעו על רקע אוזלת ידו של בית הדין בהתמודדות מול בעיית סרבנות הגט. מהניסיון שהצטבר אצלנו בארגון תביעות נזיקין הוכחו ככלי יעיל ואמצעי לחץ מעולה נגד סרבני גט. אילו היה בית הדין ממלא תפקידו כראוי וכופה באופן מיידי גיטין על בעלים סרבנים, במקום בו ההלכה מחייבת זאת, היתה לנשים פחות מוטיבציה להגיש תביעות נזיקין מעין אלה. אך במקום שבית הדין יברך על שמלאכתו נעשית בידי אחרים, הוא מנסה לסכל פעולה לגיטימית זו של אישה הנאבקת על חירותה וזכויותיה. אין לבית הדין כל סמכות משפטית לעכב דיון בחיוב הבעל לתת גט, רק בגלל הגשת תביעת נזיקין במקביל. על בתי הדין לכבד את פעילותן של ערכאות שיפוטיות אחרות. הכרזת בית הדין כי האישה היא 'המעגנת את עצמה' היא בגדר לעג לרש והאשמת הקורבן בפגיעה בו. זהו אבסורד מקומם – לא הבעל, המסרב לתת גט, ולא בית הדין הנוקט סחבת ועיכובים בקידום הדיון, הם המעגנים את האישה, אלא היא עצמה, רק משום שהעיזה להחציף פנים ולעמוד על זכויותיה".
(תיק 272088/6)
פורסם לראשונה בשינויים בעיתון "מקור ראשון", 30.1.11, כ"ה שבט תשע"א
פאזל 
מאמר חשוב על נושא כאוב.