שופטי בג"ץ נמנעו מלבטל את משרתם של רבני ערים, אך צמצמו את היקף משרתם בהתאם לסוג האוכלוסייה המקומית וצרכיה הדתיים. בעוד השופט חנן מלצר פסק בדעת מיעוט כי "אף רשות מקומית בישראל לא יכולה להישאר ללא רב עיר", פסקו הנשיאה בדימוס דורית ביניש והשופטת עדנה ארבל בדעת רוב כי ההחלטה האם למנות רב לרשות מקומית תלויה ב"צרכים הקונקרטיים של הרשות בשים לב לאופייה, גודלה ותפיסותיה החברתיות".
בפסק דין עקרוני שדן בחוקיות מינויים וסמכויותיהם של רבני ערים פסקו שלושה שופטי בג"ץ כי דרך המלך למנות רב עיר לכל רשות מקומית, ורק במקרים מסוימים ברשויות מקומיות שמספר תושביהן נמוך מ-15 אלף ניתן לצמצם את היקף משרתו. פסק הדין העקרוני ניתן במסגרת עתירתן של המועצות המקומיות ראש פינה ויסוד המעלה, שדרשו מבג"ץ לאפשר להן להתנער מחובתן בתקנות לממן את משכורות הרבנים אברהם דוידוביץ ויעקב רייצס, המכהנים כרבני עיר מזה כ-30 שנה, כי לטענתן רק מיעוט קטן מתושביהן מקיים אורח חיים דתי ונזקק לשירותי רבני הערים. שופטי בג"ץ דחו את הטענה המקוממת, ובדעת מיעוט פסק השופט מלצר כי "הדעת נותנת כי אף אם מספרם של התושבים הזקוקים במישרין ובאופן קבוע לשירותו של רב העיר הינו מצומצם יחסית, הרי שביטול משרה זו תהווה עבור אותם תושבים הנדרשים לה (ועבור האחרים, הנזקקים לפונקציה זו באופן מזדמן) – פגיעה קשה, שאין להלמה".
חרף חילוקי הדעות ביניהם, שלושת השופטים דחו פה-אחד את העתירה, ופסקו עקרונית כי "אין מקום לפסול את תקנות שירותי הדת" החדשות שנחקקו לפני כחמש שנים והמסדירות את דרכי בחירתם והתנהלותם של רבני ערים. השופט מלצר, הנשוי לאישה דתית, אף הפליג למשפט העברי כדי לבסס את מסקנתו הגורפת: "מסקנה זו מתחזקת גם נוכח העובדה כי המאטריה פה מיוחדת. הדין העברי, ככלל – אוסר על פיטוריהם של רבנים, הן מפאת חילול השם שבדבר, והן מכיוון ש'מעלין בקודש ואין מורידין בקודש'… עם זאת, בניגוד לפיטורין, ההלכה מאפשרת לקצוב מראש את תקופת כהונתם של רבנים, במקום בו קיים מנהג המורה כך… בנוסף לכך גם ההלכה עצמה מעניקה למוסד רב העיר חשיבות מסוימת, בגדרי מוסד ה'מרא דאתרא'.".
שאר טענות העותרות, שקבלו על עלות שכרם הגבוהה של רבני העיר, נידחו גם בשל העובדה כי אינן נושאות במלוא שכרם של רבני העיר, שכן משכורתו של רב העיר משולמת בעקיפין על ידי הממשלה ועל ידי הרשות המקומית. מעבר לכך, פסק עקרונית השופט מלצר כי "מינוי רב העיר – אין לראות בו בבחינת 'פגיעה' ברשות המקומית… מאחר ש'פגיעה' זו נעשית לאחר התייעצות עם מועצת הרשות המקומית, וזאת ביחס לאותו הקשר כלכלי שבגדרו היא מתרחשת".
השופט מלצר סיכם את פסק דינו הארוך והמנומק בקביעה במסמרות: "רב העיר מהווה חוליה חשובה באספקה והנגשה של שירותי הדת, במובנו הרחב של מונח זה, לתושביה היהודיים – הדתיים והחילוניים – של הרשות המקומית. הנה כי כן יש להישמר בכבודו של מוסד זה ובמי שמכהנים בו, ולא אוסיף".
אך הנשיאה בדימוס ביניש והשופטת ארבל הסתייגו כאמור בעניינים מסוימים מפסק דינו החשוב של השופט מלצר, ולמרות שהצמצום במינויים ובמשרתם של רבני ערים שהחלו שתי השופטות לא מתיישבים עם לשון החוק והתקנות – ביניש פסקה כי "יכולה אני להניח כי במרבית הרשויות המקומיות אכן נדרשת נוכחותו של רב עיר, בהיקף משרה כזה או אחר. עם זאת, וכפי שטענה המדינה בעצמה, לשונן של התקנות, כמו גם תכליתן, אינה מחייבת את מסקנתו של חברי לפיה קמה חובה למנות רב עיר לכל רשות מקומית". לשיטתן של ביניש וארבל, בעקבות העמדה התמוהה שביטאה הפרקליטות בשם השר לשירותי הדת יעקב מרגי (ש"ס) בתגובתה לעתירה, מדובר ב"סמכות רשות" ולא ב"סמכות חובה" למנות רב עיר לכל רשות מקומית, וכי ניתן לצמצם את היקף המשרה של רב עיר ואף לא למנות כלל רב עיר לעירייה או למועצה מקומית מסוימת.
השופטת ארבל הסבירה כי "הסמכות שלא למנות כלל רב לעיר כלשהי ראוי לטעמי להפעילה במקרים חריגים בלבד, זאת בדומה לעמדת המדינה בעניין. אכן, השיקול התקציבי הוא שיקול רלוונטי שאין להמעיט בערכו. עם זאת, כפי שציינו חברַי, יש ערך רב וחשיבות רבה במציאות חיינו החברתית והמשפטית בכהונת רב עיר כמו גם הסמכויות הייחודיות שהוקנו לו על פי דין. חשיבות נוספת קיימת בכך שהרב יהא קרוב לתושבי העיר, כאשר הוא מוכר להם והם מוכרים לו, ואף זמינותו ונגישותו עבורם היא מירבית. מלאכתו של רב עיר לטעמי אינה נמדדת באופן טכני רק על פי מספר תעודות הכשרות, הנישואין והפטירה שהוא מוציא. רב עיר עשוי לשמש את תושבי העיר מעבר לצרכים 'הטכניים' ולהוות מורה דרך וסמכות רוחנית ודתית עבור תושבי העיר שמעוניינים בכך, ואין מקום לסבור כי תפקידים אלו מופנים דווקא לתושביה הדתיים של העיר".
המסקנה שנקבעה לבסוף היא כאמור כדעת הרוב, של השופטות ביניש וארבל, שקיצצו במפגיע במינויים ובהיקף משרתם של רבני הערים. הפרחים, כמובן, יש לשלוח לפרקליטות המדינה – שממשיכה להודיע לבג"ץ עמדות שיש להניח כי הן מנוגדות לתכלית החוק והתקנות של השר מרגי. כעת, בעקבות פסיקת בג"ץ זו, השר מרגי סונדל מלממש את תכלית התקנות שהתקין. לכן על הפרקליטות לבקש דיון נוסף בהרכב מורחב של שופטי בג"ץ כדי לשנות את רוע הגזירה, הפוגעת בכלל ציבור שומרי המצוות והמסורת בישראל.
פורסם בשינויים בשבועון "משפחה", י"ח באייר תשע"ב, 10.5.2012, עמ' 10.
פאזל 